זה מתקיים בזמן ניטרלי כזה כי התבקשתי לכתוב בלי ספויילרים
"פרסי, ארוחת בוקר!", שמעתי קול אישה קורא.
פקחתי את עיני באיטיות והתיישבתי במיטה, רגע-
מיטה?
כעת הייתי ערה, והסתכלתי סביבי. ישבתי על מיטה זרה בחדר זר בבית זר- וקול אישה קרא לי מהמטבח. למרות שהיה משהו מוכר בחדר הזה...
נעמדתי וכשלתי אל המראה, ומיד הרגשתי סחרחורת ונאלצתי לחזור לשבת.
לא. לא יכול להיות.
כי לא רק שהייתי בבית הזר הזה- גם הייתי בן! אמנם בן מוכר, אבל עדיין, בן!
לא, לא ייתכן. לא יכול להיות. אולי כל זה בכלל חלום, וברגע הבא שאפקח את עיני אתעורר ואגלה שחזרתי אל גופי?
אך לא משנה כמה פעמים צבטתי את עצמי, וכמה פעמים בדקתי שוב ושוב מול המראה- החדר נשאר אותו חדר, והגוף נשאר אותו גוף.
התיישבתי בתבוסה על המיטה ונזכרתי בקול האישה. 'פרסי' היא אמרה.
פרסי... פרסי ג'קסון? רגע...
צעדתי פעם נוספת אל המראה, רק שעכשיו הבנתי משהו- הבנתי מי אני. או לפחות למי הפכתי להיות.
פרסי ג'קסון....
ואז, נצרתי בליבי החלטה. עד שאמצא את פרסי האמיתי אתנהג בדיוק כמוהו כדי לא להדאיג את חבריו ומשפחתו. קלי קלות, נכון?
אחרי שסיימתי להתארגן ירדתי בצעדים כבדים במדרגות אל המטבח.
במטבח חיכו לי פנקייקים כחולים שאימו של פרסי- סאלי, נזכרתי- הכינה לו.
פנקייקים כחולים... פרסי אוהב אותם, לא? יופי, מזל שאני אוהבת אוכל בדיוק כמוהו. כנראה שזה באמת יהיה קל בדיוק כמו שחשבתי.
התיישבתי ואחרי שהטבעתי את הפנקייקים- הכחולים!- בסירופ מייפל התחלתי לזלול אותם בזה אחר זה. לפני שסאלי הספיקה למצמץ, כל הפנקייקים חוסלו.
נשענתי לאחור בכיסאי, מרוצה. המשימה בוצעה בהצלחה.
סאלי הביטה בי בחיוך, "אהבת את הפנקייקים?"
"מאוד", ליקקתי את שפתי. "את האמא הכי טובה בעולם".
חיוכה התרחב, והיא הסתובבה בחזרה להמשיך במלאכת טיגון הפנקייקים.
לפתע דפיקות נשמעו בדלת, ובלי לחכות רגע הדלת נפתחה ולמטבח התפרצה...
אנבת'. אם אומר ששכחתי ממנה... ובכן... בואו רק נאמר שזכרתי אותה, אך החלטתי לדחות את המחשבות בקשר אליה. ועכשיו כבר היה מאוחר מדי.
"פרסי!", קראה אנבת' והתנפלה עלי בחיבוק מוחץ- באמצע זלילת פנקייק כחול נוסף.
היא התיישבה בכיסא לידי והשפלתי את מבטי כדי שלא תראה שזה לא פרסי שלה.
YOU ARE READING
עולם החוטים של העולמות
Fantasyאור. אור לבן. ומתוך האור נוצרות בועות מבריקות ומרחפות בחלל. לפתע בועה אחת מתפוצצת, ונוצר חוט אור קטן. החוט נמתח ונמתח עד האופק, ומתחיל לגדול ולקבל צבע. וכך נוצרים עוד חוטים, עד שהחלל הלבן מתמלא בהם. כל חוט הוא עולם שלם. אני אכתוב כאן כל מיני הת...
