עולם החוטים של העולמות

יומנה של ילדה מוזרה

יום ראשון- קווצה לבנה ראשונה

יומני היקר, 

אם יבקשו ממני לתאר את עצמי, המילה הראשונה שתעלה לי לראש היא- מוזרה. 

ואני באמת מוזרה. זאת מי שאני. אבל היום בבוקר התעוררתי מוזרה במיוחד-קווצה משערי הפכה לבנה. אין לי מושג איך זה קרה, אבל החלטתי להסתיר אותה, השיער שלי מוזר מספיק! 

הקווצה נחה על שערי מלמעלה בצד ימין, אבל לא בקצה. אז אספתי את שערי לקוקו גבוה, והקבוצה הלבנה סוף סוף נעלמה. אני לא יודעת מה אני אעשה מחר- האם אצטרך להישאר עם קוקו גבוה כל החיים?!

אבל נראה. בכל מקרה, אני חושבת שאלך אל בית הספר עכשיו.

-איב-

(נ.ב. אני בטוחה שאתה יודע, אבל למקרה שאתה לא זוכר, איב זה קיצור של אוורסט. אני יודעת, שם מוזר לילדה מוזרה. אבל בכל פעם ששאלתי את ההורים שלי למה הם קראו לי ככה הם ענו לי משהו מוזר.

זה הלך בערך ככה: 

אני: למה קראתם לי ככה?

הם: איך ככה?

אני: אוורסט

הם: אוורסט זה שם יפה

אני: אוורסט זה שם מוזר. לאף אחד לא קוראים ככה

הם: אוורסט זה שם של הר מאוד יפה, כמוך

אני: *נאנחת ומטלטלת את ראשי/מגלגלת עיניים לשמיים והולכת *

בקיצור, הבנת? כנראה הם סתם חשבו 'הי, איזה ילדה מוזרה יש לנו! בוא נמצא לה שם מוזר, כדי שיתאים לה. מה אתם אומרים על... אוורסט!')

יום שני- קווצה לבנה שנייה

יומני היקר, 

היום התעוררתי עם קווצה לבנה נוספת. בהתחלה לא שמתי לב אליה, אבל כשניסיתי לעשות קוקו גבוה כמו אתמול היא התגלתה מאחורה.

כמובן, ידעתי שלא אוכל ללכת ככה, אז ניסיתי לחפש דרך לסדר את שערי שתסתיר את שתי הקווצות. לבסוף מצאתי- את שערי שהיה למטה, ביחד עם הקווצה הלבנה, השארתי פזור, ואת השיער למעלה אספתי לחצי קוקו. 

אני רק מקווה שמחר לא יתווספו קווצות נוספות.

-איב-

יום שלישי- שיער לבן

יומני היקר,

תשכח ממה שאמרתי אתמול. היום התעוררתי עם שיער לבן לגמרי! מיד ידעתי שלא אוכל להסתיר אותו עוד. פאה לא באה בחשבון, מפני שאני שונאת פאות.

הם מגרדות, ומציקות, ואם אני אלבש פאה זה יראה מוזר כי כולם יודעים עד כמה אני שונאת פאות. 

פעם אחת לפני כמה שנים היתה איזו הצגה בבית הספר, ואני הייתי צריכה לשים פאה. כל ההצגה הפאה גירדה לי, וההצגה אפילו כמעט נהרסה בגלל הפאה המעצבנת. (בסוף התברר שהפאה היתה מלאה כינים, ומאז יש לי טראומה מפאות). 

בקיצור, בלי פאות. מה שאומר... שהיום אני אצטרך ללכת ככה, עם שיער הסבתא המוזר, אל בית הספר. קודם אני אראה את השיער המוזר שלי להורים שלי, נראה מה הם יגידו עליו. (אני מקווה שהם יסכימו לי לא ללכת לבית הספר. דרך אגב, השיער המקורי שלי חום). 

אני לא יודעת מה חברתי הטובה אמ תגיד עליו, אבל החלטתי- אני פשוט אעמיד פנים שהוא לא קיים. אבל אם אמ תשאל אותי עליו אני פשוט אספר לה את האמת. 

אני אכתוב לך כשאחזור מבית הספר איך היה.

-איב-

יום שלישי אחרי הלימודים

יומני היקר,

היה פשוט אסון!

אמ חולה, אז היא לא באה היום. כולם בבית הספר הסתכלו עלי מוזר וצחקו עלי שאני יותר מוזרה מבדרך כלל!

לא שציפיתי למשהו אחר, אבל כשאמ לא היתה שם כדי לעזור לי, זה הרגיש גרוע פי מאה. 

ודני המעצבן הזה קרא לי בשמות מול כולם- שיער סבתא, סביון, ועוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. זה היה כל כך משפיל!

אני לא רוצה ללכת אל בית הספר יותר לעולם!

אבל אני יודעת שההורים המוזרים שלי לא ירשו לי, אז החלטתי ללכת עם כובע. יש לי רק כובע מצחייה כזה, אז את שאר השיער אני אאסוף בקוקו נמוך. 

אני מקווה שמחר יהיה יותר טוב, ושאמ תבריא כדי שתבוא מחר להיות איתי שלא ארגיש בודדה. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי באמת אלך לבדוק מה עם אמ. אה, וגם... אראה לה את השיער המוזר.

למרות שאני בטוחה שהיא כבר יודעת- אמ מכורה לרשתות חברתיות, ודבר משונה כזה כמו שיער שהפך פתאום לבן בטח ובטח לא חומק מהן. 

בכל מקרה... אני אעדכן אותך.

-איב-