עולם החוטים של העולמות

חמשת היסודות- חלק ב'

הטלטלה נעצרה בפתאומיות שבה החלה, והמרכבה יצאה מהצד השני של הענן. 

איימי מיהרה להסתכל מהחלון, ונשימתה נעתקה (שוב). מתחתיהם השתרע דשא ירוק שעדרי סוסים רעו בו. אגמים ונחלים קטנים ניקדו את הנוף, ובמרחק נראתה טירת קריסטל נוצצת, לקוחה כמו מתוך חלום מהאגדות. בצד השני השתרע יער אינסופי, בעל עצים רבים שצמרותיהם התנשאו אל-על. מבטי כולם רותקו אל החלון, ונראה שאפילו אָשׁ שכח מהבחילה שלו לעת עתה. הפלמינגואים הנמיכו, והמרכבה נחתה בשלום על המדשאה. איימי, אָשׁ, ג'ק וויולט ירדו כל אחד בתורו, מסוחררים מהדברים שחוו וראו. 

איימי הרימה את מבטה לשמיים וראתה מרכבה שחורה, בניגוד מוחלט למרכבה הורודה, מופיעה מעל צמרות העצים. המרכבה השחורה נמשכה על ידי ארבעה עורבים גדולים, ואת צידיה עיטרו עיטורי כסף מסולסלים. המרכבה השחורה נחתה ליד המרכבה הורודה, ואיימי ראתה אותה מקרוב. היא לא נראתה טוב. נראה כאילו חוותה מתקפה- העורבים היו פצועים, לכמה מהם נטלשו קווצות של נוצות ועשן הסתלסל מזנבותיהם; נראה שהמרכבה עצמה חוותה פיצוץ, וחלקים אחדים היו חסרים בה. המרכבה התנודדה קצת, ונראה שכל שניה היא עומדת להתפרק. 

הנהגת קפצה מהמרכבה. היא לה שיער שחור חלק מתוח הדוק לקודקודה, והיא עטתה גלימה שחורה ארוכה עשויה נוצות עורב. הנהגת לא נראתה יותר טוב מהמרכבה- שורות של שריטות כיסו את פניה ועיניה האדומות מתשישות רשפו בזעם. משערה ההדוק הזדקרו כמה קווצות שיער, וגם ממנו הסתלסל פס דק של עשן.

מהמרכבה יצאה נערה בערך בגילה של איימי; היה לה שיער שחור גלי ארוך ועיניים ירוקות. עיניה היו אדומות ונפוחות מדמעות, וידיה היו קפוצות בזעם. 

הנהגת מהמרכבה הורודה והנהגת מהמרכבה השחורה בחנו זו את זו. הנהגת הורודה נראתה עצובה. "חוויתם מתקפה?", שאלה בקול רועד, אך לאיימי זה נראה ברור. הנהגת השחורה הנהנה בפנים קודרות. הנערה עם השיער השחור והעיניים הירוקות פרצה בבכי. היא חיבקה את עצמה והשפילה את מבטה, שיערה נופל ומסתיר את פניה. "מה קרה?" שאלה איימי, שחשה מועקה. "אחי, דייב... הם לקחו אותו." הנערה נגבה את עיניה בגב ידה ונעצה מבט מצמית בקרקע. "אני נורא מצטערת...", התחילה הנהגת הורודה להגיד. "זה לא בסדר! חייבים לנסות להחזיר אותו!" קראה הנערה ונעצה מבט זועם בנהגת השחורה, כאילו מנעה ממנה להחזירו. נראה שזה באמת מה שקרה, מפני שהנהגת השחורה נענעה את ראשה, "לא נסבול עוד אבדות נוספות. נשלח צוות מנוסה יותר לחפש אותו."

"הוא לא מת!" קראה הנערה בכעס. איימי הבינה אותה. אם מישהו היה חוטף את אָשׁ, גם היא היתה מרגישה ככה. "מי תקף אתכם?" שאל אָשׁ. שתי הנהגות החליפו מבטים, כאילו יש מידע שהן מחליטות לשמור לעצמן. "בינתיים לא נספר לכם, עדיף שלא תדעו. אתם צריכים להתמקד בלימודים שלכם, מה שמזכיר לי-" הנהגת השחורה נקטעה על ידי הנערה הכועסת. "לימודים?! איך אפשר לחשוב על לימודים כשדייב נמצא אצלם?! אני-"