(ה.ל.(ה.כ. ה.ל. זה כמו ה.כ. אבל עם ל') העולם הנצחי הוא עולם יפה מאוד, תלוי באיזה צד של הכדור אתה נמצא. בצד הקרוב לשמש, הצד של הקיץ, הכל צחיח כל הזמן ויבש. אני הכי אוהבת את צד האביב, ששם יש ימים גשומים, ויש ימים שהכל ירוק ורענן ובוהק מטל. העולם הנצחי הוא העולם שהכי מתקדם מבחינה טכנולוגית ביחס לשאר העולמות.)
נ.מ. אלכס
רצתי, לא מסתכל אחורה. מאחורי שמעתי סירנות משטרה, וקלטתי בזוויות עיני אורות בצבעי כחול ואדום מהבהבים.
לא האמנתי. סבתא מתה. לא רציתי להאמין. כמעט הסתובבתי, אולי אחזור לבית רק פעם אחת אחרונה, אבל עצרתי את עצמי. סבתא איננה. אין שום דבר בבית הזה שהייתי צריך כרגע. פניתי פנייה חדה ברחוב, שומע את ניידות המשטרה ממשיכות לרדוף אחרי. עברתי ליד כמה עמודי חשמל והרגשתי זרם חשמלי שעבר בגופי, עלה בעמוד השדרה והסתיים בראשי, זוקר את שערותי השחורות המבולגנות גם ככה. העברתי יד אחת בשערי, מרגיש את האנרגיה, ושמעתי את החשמל הסטטי מתפצפץ.
לא היה לי מושג מה קרה לי, רק ידעתי שזה לא היה משהו רגיל. אין דבר כזה רגיל, רגיל זה רק מיתוס. עברתי ליד שורת מכוניות חונות, ובחרתי אחת בזריזות. הושטתי יד לפתוח את הדלת, אבל המכונית הקדימה אותי, פתחה את הנעילה ואת הדלת, והתניעה. התיישבתי במושב שליד הנהג, והמכונית סגרה את הדלת בטריקה ופתחה בדהרה מהירה בכביש. המכונית האדומה עקפה מכוניות, ופנתה פניות חדות כדי להיפטר מהשוטרים שהמשיכו לרדוף אחרינו. מד המהירות ומד הדלק השתגעו, ואני הוטחתי בגב הכיסא בכח מעוצמת המהירות. שמעתי את הסירנות מתחזקות, והמכונית פנתה בסיבוב של 180°. היא המשיכה, הגבירה את המהירות, ואז...
''לאלאלאלאלא!'' מלמלתי. מלפנינו חסמה את הדרך שורה של ניידות, ומאחורינו מכוניות המשטרה האיצו וסגרו את המרחק. המכונית האדומה עצרה בסיבוב, והטחתי את ראשי ביאוש בתא הכפפות. היינו מוקפים. המכונית נעלה את הדלתות בקליק, אבל ידעתי שזה לא יחזיק מעמד. עד שאתפס, זה רק עניין של זמן.
***
נמצאתי במוסד לעבריינים צעירים. המוסד היה מקום מדכא, מוקף גדר דוקרנית שחורה. היה קשה מאוד לברוח משם, אבל ידעתי, אני עוד אברח. אחרי הכל, נהייתי כבר מומחה בזה.
אני רק אומרת- לא להאשים את אלכס. הוא לא עשה כלום. זאת לא אשמתו!
יופי. עכשיו אני רק צריכה לסיים את נקודות המבט של אמילי ומקס, ובשביל מקס אני צריכה לסיים את אמפתופיה. רק.
YOU ARE READING
עולם החוטים של העולמות
Fantasyאור. אור לבן. ומתוך האור נוצרות בועות מבריקות ומרחפות בחלל. לפתע בועה אחת מתפוצצת, ונוצר חוט אור קטן. החוט נמתח ונמתח עד האופק, ומתחיל לגדול ולקבל צבע. וכך נוצרים עוד חוטים, עד שהחלל הלבן מתמלא בהם. כל חוט הוא עולם שלם. אני אכתוב כאן כל מיני התחלות...
