עולם החוטים של העולמות

הנבחר- המשך

כעבור דקה או שתיים, באותו מקום

אלואיז עמדה בחדרו של אחיה התאום תום, וסבלנותה כבר התחילה לאזול. 

"נו?", שאלה בקוצר רוח. תום ישב מול המחשב ולא הפסיק להקליד ולהקליק בטירוף, מבטו מיואש.

"אני- זה היה- זה היה כאן לפני רגע, אני אומר לך!"

"מה היה כאן לפני רגע?", ניסתה אלואיז להבין את הטירוף של אחיה. האם היא צריכה להתחיל לדאוג?

"המפה! זה היה- היה שם את השם שלך!"

אלואיז הטתה את ראשה. "...השם שלי?"

"כן! כולל שם משפחה והכל! זה הופיע כאן לפני רגע-"

"מה זה בכלל?" שאלה אלואיז והתקרבה למחשב, בנסיון להבין האם אולי יש פיסת הגיון בדיבור חסר ההגיון של אחיה.

"זה... אתר כזה שמצאתי, ו...

"לפני דקה בערך הופיעה כאן תמונה שנראתה כמו מפה מוזרה, והיה גם מין הודעה עם השם שלך- לא קראתי את כולה כי מיהרתי לקרוא לך"

"אתה... בטוח שזה היה השם שלי?", שאלה אלואיז בעדינות. תום נתן בה מבט מיואש.

"לא..."

"רואה? אולי בכלל דמיינת את הכל!"

"זה היה כאן, אני אומר לך..." מלמל תום בשנית ובהה במבט מלא יאוש במסך הריק מכל מפה מסתורית או רמז להודעה הדמיונית המכילה את שמה של אלואיז.

"בוא, אתה צריך הפסקה מכל זמן המסך הזה. בוא נצא לשחק בחוץ או משהו", אמרה אלואיז והניחה יד מנחמת על כתפו של תום, מובילה אותו החוצה מחדרו.

היא באמת דאגה לאחיה, ולא ידעה מה לחשוב על מה שאמר לה. זה היה חסר כל הגיון, אך הייתכן שבאמת מה שאמר היה אמת?

כל הדרך החוצה תום לא הפסיק למלמל משפטים לא מובנים, ולתת מבטים מיואשים מעבר לכתפו לכיוון דלת חדרו הפתוחה והמחשב הדלוק.

כן, אלואיז באמת דאגה לו. ובאמת עבר המון זמן מאז שבילו לאחרונה.

                            *****

אחרי כמה משחקי כדורסל בחצר ביתם (תום ניצח את אלואיז בכל אחד מהם), כמו שנהגו לעשות כשהיו צעירים יותר, חזרו אלואיז ותום לביתם.

אלואיז כבר יכלה לומר שתום מרגיש טוב יותר, וויתרה לו על תורה במקלחת. 

היא תוכל להתקלח אחריו, ולאחר מכן לחזור לעשות את מה-שלא-עשתה לפני שאמה קראה לה לארוחת ערב. 

בינתיים התיישבה אלואיז על הספה בסלון, המים הזורמים מחדר האמבטיה נשמעים בבירור.

אמם יצאה לסידורים ישר אחרי הארוחה, כך שכל הבית נשאר לגמרי שלהם.