עולם החוטים של העולמות

סוף העולם (בשבילי)

הסיוט התחיל בחושך. יצורים בעלי עיניים אדומות נעו בצללים, משמיעים נהמות נמוכות. לפתע האדמה נפתחה, וראיתי צמחים דוקרניים יוצאים ממנה ומושכים לתוכה את משפחתי. שמעתי את אבי צורח, את אמי בוכה. אחי הקטנים עוד ישנו, לא מבחינים בצמחים המושכים אותם אל בטן האדמה. 

לבסוף רק ידו של אבי נשארה מעל האדמה, וברגע הבא האדמה נסגרה והכל שב והחשיך.

התעוררתי מתנשם ומתנשף, שמח שזה היה רק חלום, ושמשפחתי בסדר. אך בכל זאת, משהו נשמע לי משונה. חזרתי להקשיב- נביחות של בארני, ו... שקט. שום צעקות, שום דיבורים. הבית נשמע ריק. ייתכן שכולם עדיין ישנים?

קמתי באיטיות ממטתי, תוך כדי התמתחות ופיהוק גדול. העפתי מבט הצידה, אך המיטה של אחי המעצבן היתה ריקה.

הסתובבתי בבית, מחפש אות חיים כלשהו חוץ מבארני. אך כל המיטות היו ריקות, וזה באמת הרגיש כאילו בלעה אותם האדמה. יכול... יכול להיות שזה לא היה רק חלום אחרי הכל? יכול להיות שכל מה שראיתי באמת קרה??

זיהיתי ברצפה סימני אריחים שהתרוממו לאחרונה, וזה הכל.

השם של הפרק זה השם של הסיפור, והקטע זה רק ההקדמה.

אני עובדת על כמה סיפורים אבל... לאחרונה לא התקדמתי הרבה.