~לוסיונה~
אני מביטה בחלון ומרגישה כל כך מוזר. אני כאן לבדי באמצע העיר. אני לא זוכרת מתי הייתי לבד כך. אני מתבוננת במושב הקדמי על פבל, רק אני ופבל. לבד.
אני ממצמצת ומתופפת על רגליי בחוסר סבלנות. אפילו לא זוכרת מתי נתנו לי לצאת החוצה באופן כזה. נכון פבל כאן ואני לא לגמרי לבד אבל ברוסיה זה לעולם לא היה קורה. תמיד יש השגחה, תמיד הייתי עם סשה בקושי יצאתי מהבית. רק מספר פעמים בודדות.
אני מתבוננת באנשים שצועדים על המדרכה. קבוצות קבוצות, הרחובות מלאים באנשים. זה העולם שבחוץ. ככה זה מרגיש. אני לא מסירה את עיניי מהחלון מרגישה במן התלהבות. אני אפילו מבחינה בדרי רחוב השוכבים על המדרכה וממתינים למעט אוכל או כסף.
״הגענו לוסיונה.״ פבל מסתכל עלי דרך המראה. הוא יוצא מהרכב ופותח בשבילי את הדלת.
״Spasibo, Pavel״ (תודה פבל.) אני מחייכת אליו והוא מראה לי את הדרך. פבל נותן לי להרגיש טוב. אם בעבר האשמתי את ויטו על כך, שהוא רוצה הצמיד לי אותו רק לבדוק אותי בעזרתו, היום אני מבינה כמה שזה עוזר לי. בזכותו אני לא מרגישה כל כך חריגה.
״מכאן.״ אנחנו צועדים בשדרת חנויות גדולה.
״קאפו ביקש שאמסור לך שכל מה שתבחרי יחשב מתנה עבורך.״ פבל אומר לצידי גורם לי לכווץ גבות. אני משחקת באצבעותיי. ״להורי יש כסף, כסף הוא לא דבר שחסר לי.״ אני אומרת תוהה.
״נכון, אבל הקאפו התעקש על כך שמה שתבחרי יוענק ממנו.״ הוא מצביע על החנות מצד שמאל. ״ושלא תסתכלי על המחירים.״ פבל מוסיף ומגחך מעט. אני בולעת רוק נכנסת דרך הדלת.
ויטו משלם עלי עוד לפני שהתחתנו.
פבל ממתין לי סמוך לדלת הכניסה ונותן לי להסתובב בחופשיות.
גם זה דבר שלא קרה בעבר. מעולם לא התהלכתי ולא היה מישהו כמו זנב אחרי. פרץ התרגשות מכה בי. זה אומר שויטו בוטח בי. הוא מאמין בי. אני נושכת את שפתיי מתחילה להתרגש לקראת מחר. אני תוהה איך הוא יהיה לבוש, מה יגיד? איך אני ארגיש?
בחורה נאה מתקדמת לעברי עם חיוך, ״לוסיונה מרנזנה?״ היא שואלת.
״את יכולה לקרוא לי רק לוסיונה.״ אני ממהרת לומר.
היא מהנהנת ״שמי איימי,״ הבחורה מציגה את עצמה. ״אני אעזור לך.״ מצביעה על המשך החנות, ״תוכלי לבוא יחד איתי? כבר הכנו את השמלות עבורך.״ אני מהנהנת וצועדת אחריה ומביטה רגע לאחור ומבחינה בפבל צועד קדימה שומר על קשר עין. אך הוא עדיין לא נשאר כל כך קרוב.
״יש כאן כמעט מכל סוג, אלו השמלות שהכי יתאימו לאירוע כמו שלך.״ היא מחייכת. אני מביטה בסקרנות בשמלות התלויות. מולי תלויות כמעט עשרים שמלות שונות.
״אניח לך או שתצטרכי את עזרתי?״ היא שואלת.
״אני חושבת שאסתכל בינתיים.״ אני אומרת. ״בסדר, אחזור אלייך לראות שאת מסתדרת בעוד כמה דקות.״ היא מהנהנת ומעניקה לי פרטיות.
לבדי באמצע חנות בגדים גדולה אני עומדת ומביטה בשמלות רבות. אצבעותיי עוברות על הבדים השונים. הכל רך ונעים למגע. הכל יפה אך אני זקוקה לשמלה שתתאים למחר. שמלה עדינה ופשוטה. אני מחפשת אחר השמלה ומסיטה את השמלות זו אחר זו. אני עוצרת שאני מבחינה בשמלה היחידה שלא בצבע לבן בוהק. השמלה עשויה מבד מבריק וקלאסי. צבע השמלה מזכיר צבע קרם שמנת עדין, היא בהירה אך לא לבנה. בעלת כתפיות רחבות שהופכות לצרות ועליהן פניני זהב לבן. באזור החזה יש לה כיווץ קל ועדין מקושט גם הוא בפנינים, קווי המחוך שלה מעט בולטים לעין וגורמים לי להעביר בהן את אצבעותיי. בחיבור של המחוך לבד הנשפך יש פנינים נוספים. הפנינים מתפזרים על בד השמלה בצורה נקייה ויפה. השמלה קצרה וכנראה שתגיע עד לפני ברכי. אני אוחזת בבד, הוא נשפך ונעים למגע. רך כל כך.
״אין עוד אחת כזו,״ איימי מתקדמת אליי ומתבוננת בשמלה.
אני מסתובבת אליה. ״אין עוד כזו?״ אני שואלת בסקרנות.
היא מחייכת ״לכל דגם יש לפחות שתיי שמלות. אבל לזו יש רק דגם אחד. תרצי למדוד אותה?״
אני מהנהנת. ״כן אני אשמח.״ היא מובילה אותי אל התא.
אחרי שאני סוגרת את הוילון ועומדת מול המראה אני מבחינה בעצמי ומצמידה את השמלה אל גופי. מנסה לראות איך תיראה עלי.
אני תולה אותה פושטת את הבגדים שעלי. מעלה חיוך על שפתיי ומבחינה בעורי. הוא כבר פחות ורדרד. לפחות זה עבר. מתוך סקרנות אני מוציאה את התווית ומתבוננת במחיר. כסף זה לא דבר שהתעניינתי בו. מעולם לא. אבל שאני מבחינה במחיר עיניי נפערות. שבע עשרה אלף דולר. זה יותר מדי. אני מתלבשת חזרה ומסיטה את הוילון מוצאת את פבל עומד מולי.
״לוסיונה, מצאת את הבגד המתאים?״ הוא מבחין בשמלה התלויה.
אני מביטה סביבי במבוכה. ״פבל,״ אני לוחשת לו. ״הסתכלת על המחירים?״
הוא מכווץ גבות ואני מושיטה אליו את השמלה. הוא מסתכל על המחיר ואז בי. ״קאפו אמר כל מה שתרצי.״
״זה יקר מדי, בעיקר עם ויטו משלם עליה.״ אני מזיזה את ראשי מצד לצד. ״אקח משהו אחר.״ אני מביטה סביבי והולכת אל שאר השמלות.
״לוסיונה.״ פבל צועד אחרי עם השמלה בידו. אני מתחילה להוציא את התוויות של השמלות אבל המחירים נשארים דומים.
״יקר מדי.״ אני ממלמלת בקול ופבל מושיט מולי את השמלה עם הפנינים. ״אלו המחירים כאן, קאפו לא היה נותן שתקני ממקום אחר.״ מבהיר.
YOU ARE READING
להבות של שלג
Romanceהספר הראשון בסדרת הלהבות כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים. תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפי...
