~לוסיונה~אני עוצמת את עיניי במן התרגשות ומהנהנת שהוא אומר את המילים האלו.
״אבא דיבר איתי,״ התחלתי לומר לו מעט בפתיחות. ״הוא שאל אם ארצה לבוא לאירוע ההתרמה.״
״אני יודע.״ ויטו אומר. אני מכווצת את גבותי זוכרת שהכריז על כך ולא נתן לי לומר מילה בנושא.
״הסכמתי.״ אמרתי לבסוף. למה? אני לא ממש יודעת. אבל אולי אני כן רוצה לראות את העולם, לצאת מבין קירות הבית. אולי לראות את ויטו באופן אחר.
״אני חושב את יכולה דווקא ליהנות מאירוע כזה.״ הוא אומר וגורם לי לנשוך את שפתיי. אני מניחה את העיפרון על המחברת ומתבוננת בציור מולי.
״ויטוריו האם בדקת.. לגבי סשה?״ אני מעיזה לשאול מכיוון שהוא לא כאן. הוא לא עומד מולי ומביט בי עם עיניו האפורות אלא הוא רק צליל מוכר דרך מכשיר נייד. אין לי שום סיבה להרגיש בחוסר נוחות. אדאג לחוש כך שהוא יעמוד מולי. שויטו מולי אני שותקת. קפואה. יש לו את היכולת הזו עלי.
״מחר אבוא לדבר עם אביך על כמה דברים.״ הוא משנה נושא במהירות כאילו דבריי כלל לא חשובים בעיניו. אני עוצמת את עיניי בייאוש, נושפת מעבירה אצבע על הציור.
״מחר, אני ארצה שנדבר לוסי.״ הוא אומר וגורם לי לפעור עיניים.
״לדבר?״ אני שואלת מופתעת כל כך. אל תראי מופתעת הוא בוודאי ירצה רק להוציא ממך מידע בלבד.
״תחשבי על כך באופן חברי.״ הוא אומר במן קלילות כאילו שנינו חברים.
״ולא כקאפו של קוזה נוסטרה?״ אני שואלת ברצינות ומגלגלת את עיניי. ״חשבתי שאתה לא רוצה בחברתי ויטוריו.״ אני לוחשת תוהה מה הוא רוצה לומר לי. למה הוא רוצה לדבר איתי.
הוא שותק מספר רגעים ואז אומר. ״אני עדיין תוהה מה אני רוצה לגבייך.״ נשמע שהוא אומר את האמת.
אני מביטה בזוג העיניים האפורות שציירתי ממש כאילו ויטו נמצא מולי, מתבונן בי ברצינות רבה.
״בסדר.״ אני מסכימה ותוהה האם אני עושה טעות. מה אם אני רק אפגע? מה אם זה יהיה נוראי. מה אם הוא יאשים אותי בריגול?
״יופי.״ הוא אומר ומכבה לי את כל המחשבות. הוא לא מנתק או מנסה לסיים את השיחה. אני שותקת מספר רגעים ומביטה בנייד תוהה האם ניתק.
״לא חשבתי שאראה אותך שוב.״ הוא אומר וגורם לי לכווץ גבות.
״קברנו אותך לוסי. המחשבה שאת שם לא עלתה על דעתנו.״
״אני מניחה שגם אני לא חלמתי על כך.״ אני אומרת. ״תמיד קיוויתי אבל עמוק בתוכי ידעתי שאסיים את חיי כקטיה וולקוב.״ אני מגלה לו את רגשותיי, ״זה שאני כאן בבית, בחדרי... אני לפעמים תוהה האם זו אשליה או אפילו חלום אכזרי שאני עלולה להתעורר ממנו בכל רגע.״
״זה לא חלום.״ הוא אומר.
YOU ARE READING
להבות של שלג
Romansaהספר הראשון בסדרת הלהבות כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים. תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפי...