להבות של שלג ‏

פרק -11- שלי

~ויטוריו~

אחרי שנעלתי את קטיה בחדר אני יוצא אל מחוץ למבנה, מבחין בסלבטורה שמדליק את הסיגריה שלו ונראה מבולבל מתמיד. אולי טרוד? משהו מעסיק אותו. אני מכווץ את עיניי, האם אני מפספס משהו? אלסיו מולו שעון על הרכב שלו ומביט בנו עם מבט מעוצבן. לא משהו חדש.
״מה זה היה ויטו? מה לעזאזל זה היה?״ סלבטורה שואל מבולבל לחלוטין מהמילים שאמרה לו קטיה. סלבטורה הוא אדם חכם ורגוע לראות אותו ככה? אי שליטה כזו יכולה לקרות רק כאשר מזכירים לו את לוסי. הוא כועס על עצמו על כך שלא היה איתה. שלא יכל לעזור לילדה הקטנה שלו.
״היא שחקנית מזויינת זה מה שזה.״ אלסיו אומר מאחוריו. ״פאקינג כלבה רוסיה.״
אני מרים גבה ומאגרף את ידי מביט שוב בסלבטורה. דלת הבניין נטרקת מאחורי ולאונרדו יוצא לעברינו.
״איפה אלדו?״ הוא שואל בזעף.
״התחלנו שוב עם שני אלה.״ אלסיו מגלגל עיניים ומתנהג בצורה ילדותית.
״קאפו!״ לאונרדו נעמד מולי. ״תגיד לי שאני טועה? הוא מגן עליה, הוא מספר לה דברים עלינו! והיא לא מפסיקה לשאול גם עליו..״
אני מכווץ את עיניי. קטיה שואלת על אלדו?
סלבטורה ואלסיו מביטים בנו מופתעים. ״אחיך פותח את הפה בפני הבראטווה?״ אלסיו מתקדם לעברינו.
המצב מתחמם במהירות, לעולם לא האשים את אחי בדבר כזה אבל ראיתי במו עיניי. הוא חלש לידה ונראה שיש משהו בין שניהם, זה לא מוצא חן בעיניי.

אני נושם עמוק ומהנהן. ״אדאג שהוא לא התקרב אליה יותר. העניין הזה בטיפול.״ אני מבטיח ומביט בכולם.
״אז בואו נסיים עם זה.״ אלסיו מציע ומביט בי חדור מטרה.
״אלסיו..״ סלבטורה נוזף בו ומניח עליו את ידו.
״מה?״ הוא פוער את עיניו ומאגרף את כפות ידיו בכעס.
״היא משחקת בך! היא פאקינג קראה לך אבא!״ הוא צועק בקול וסלבטורה משפשף את עיניו בתסכול.
״אלסיו זה מספיק.״ אני מצביע עליו והוא שותק מיד. הוא צועד לאחור, מוציא תסכול על האדמה ובועט באבנים שעליה.
״בואו נסיים עם זה כבר.״ הוא רוטן לעצמו.
רעש גלגלים על האדמה נשמע משביל המוביל אלינו והרכב של אלדו מופיע. הרכב עוצר בחריקה חזקה ואלדו יוצא מהרכב בטריקת דלת.
״קאפו.. אתה חייב לטפל בזה.״ לאונרדו מזכיר לי ומעצבן אותי מעט.
״ויטו!״ אלדו אוחז בידו בדף וממהר לעברינו. הוא מביט בסלבטורה ובי ואז הופך את הדף.
״זו פאקינג היא.״ הוא אומר כמעט חסר נשימה מביט בנו פעור עיניים. אני מכווץ את גבותיי ומתבונן במילים שעל הדף. ״התאמה מלאה. תשעים ותשע נקודה תשע אחוז. די אין איי תואם לגמרי.״ אומר וגורם לי לבולע רוק באימה. סלבטורה חוטף את הדף מידו של אלדו ופוער את עיניו.
״מה נסגר?״ אלסיו מתקרב לאביו ומתבונן גם הוא.
הכעס מתחיל ובוער בי, ״נתת לו לבדוק את זה?״ אני שואל בקול מתוח את סלבטורה שלא נראה מופתע כל כך אפילו ציפה לכך.
״זאת לוסי.״ סלבטורה מסיר את עיניו מהדף ומבט חלומי מופיע על פניו. כאילו קיבל את ביתו חזרה. רק שלא. זוהי לא לוסי. הוא מניח את ידיו על פניו כאילו לא מאמין. ״זאת היא!״ הוא נראה המום לחלוטין.
אני מתעלם מסלבטורה ומביט באלדו בכעס מוחלט מושך אותו מצווארון החליפה.
״מי לעזאזל נתן לך אישור לזה אע! מי נתן לך לערוך את הבדיקה המזויינת!״ אני צועק בקול וכל כך רוצה להוציא את הסכין מהנדן.
אלדו מביט בי פעור עיניים. מעולם לא התנהגתי אליו בצורה הזו קודם לכן. אבל זה לא העניין שלו. הוא נוגע בדברים אסורים.
לוסי היא שלי. היא הייתה רק שלי.
״זה מה שחשוב עכשיו?״ סלבטורה צועק וחיוך אמיתי עולה על פניו כאילו עומד לצחוק בקרוב.
״לוסי שלי בחיים..״ הוא אומר לא מאמין.