Chapter 8: Hell

710 54 15
                                    

[הארי]

״אמרתי לך שזה רעיון גרוע״ אמרתי לליאם שהיה בצד השני של שיחת הפייסטיים.

״אחי זה רעיון מדהים״ הוא אמר וחייך.

״היא תגיד לי ללכת למלון״ סיננתי ולגמתי מהשייק שהיה לי ביד.

״אני חייב ללכת״ ליאם אמר וניתקתי את השיחה. חשבתי אם להתקשר בחזרה לליה. אני בטוח שהיא ניתקה בכוונה, אבל אם היא עדיין לא התקשרה אליי כנראה שהיא לא רוצה שאני אבוא. אני תוהה מה היא עושה עכשיו. הרמתי את מבטי מהטלפון אל הפאפרצי שצילם אותי בכל רגע נתון.

״היי הארי!״ הוא צעק והתעלמתי ממנו.

״אתה וליה ביחד שוב?״ הבחור הזה שוב שאל והתעלמתי. שנאתי את זה שליה הולכת לראות את זה במחשב שלה. נכנסתי למכונית ונסעתי כמה שיותר מהר לבית שלי. חזרתי לאל איי אחרי שליה הלכה, הרגשתי שאין לשהות שלי בבית משמעות כל כך.

פתחתי את דלת הבית הגדולה והכבדה, כמובן שאף אחד לא מחכה לי בפנים. עליתי לקומה השניה ונכנסתי לשירותים הלבן והגדול.

״פאק למה הבית שלי כזה גדול״ מילמלתי לעצמי ופתחתי את הברז, מסתכל על המים זורמים. הכנסתי את הפנים שלי לתוך הזרם, מעביר את המים בפניי בעזרת ידי.

העובדה שליה חזרה לחיי גרמה לי לחזור שלוש שנים אחורה. אני השתגעתי, הייתי אבוד בתוך הדיכאון. האם מישהו ידע? אף אחד חוץ מהבנים, צוות הפקה והמשפחה. המעריצים מידי פעם שמו לב שמשהו לא בסדר אבל חוץ מזה, בהופעות הכל היה נראה נהדר. ליה הייתה.. אהבת חיי. היא עדיין, רק עכשיו אני מבין שהיא עדיין. אני שונא את עצמי על זה שבגדתי בה ועל זה שהיא גילתה את זה בדרך הדוחה ביותר. אבל מה אפשר לעשות? אני טיפש. אני לא אקבל את ליה בחזרה בחיים. היא התקדמה, היא מהממת, מצאה עבודה מסודרת ודירה מדהימה בלונדון.

אני לוקח מגבת ומנגב את פניי מהמים החמים שזרמו עליהן ויורד לקומה התחתונה למקרר האפור שכמעט ואין בו אוכל חוץ מטייק אווי. לקחתי את הבקבוק של השתייה החריפה שזכרתי שהחבאתי ופתחתי אותו במהירות, קופץ לספה. אני מתחיל לשתות מהבקבוק הגדול והקר ומרגיש את השתיה זורמת בגרוני. הטלפון שלי מצלצל מהשירותים ואני עולה במדרגות ברגע שאני שומע את הצילצול.

'My work of art'

השם של ליה מופיע על מסך הטלפון שלי ואני עונה לשיחה במהירות.

״הארי?״ אני שומע את קולה העדין של ליה. הגוף שלי כאילו נרגע, אך האלכוהול שזורם בדמי עדיין חם.

My Work Of Art / h.sWhere stories live. Discover now