My Work Of Art / h.s

Chapter 51: Room 406

ישבתי בקצה של הספה כשהארי בקצה השני ורגליו נחות על שלי. לא יכולתי לעמוד בפני המבטים שלו והלחישות שלו במהלך כל הסרט שהכריחו אותי לשבת לידו. כשהסתכלתי בשעון הבנתי שעוד יום עבר, ונשארו יומיים בלבד לחופשה החלומית הזו. אמנם אני והארי זוג, אבל אני הולכת לחזור ללונדון ואני לא יודעת מה לגבי הארי ומה הולך לקרות.

״הו אתם עדיין ערים״ קולה של אמא שלי נשמע כשהדלת הגדולה נפתחה. חייכתי כשהארי קם במהירות מהספה ורץ לאן.

״כן, לא כל כך מאוחר״ אמרתי והנחתי את ידי על כתפה של אמא שלי.

״כל השאר ישנים?״ אוליביה שאלה.

״הבנים שלך כן״ הארי אמר והצביע על בן ואיימי שישנו על הספה. אוליביה חייכה והיא ובעלה הלכו לחדרם.

״איך היה, נהנתם?״ שאלתי את ההורים שלי.

״כמובן״ אבא שלי אמר. ״אבל אנחנו עייפים מידי בשביל לספר חוויות, מותק״

״לילה טוב״ אמרתי וקיבלתי נשיקות משניהם. ההורים שלי הלכו ואן ורובין היחידים שנשארו.

״טוב אמא, את באה?״ הארי שאל את אן והרגשתי את לחיי נהפכות לאדומות.

״הארי, אני עייפה מידי״ אן אמרה והארי נאנח.

״אני נשבע לך שזה חשוב״ הוא אמר.

״הארי,״ ניסיתי להיכנס לשיחה אבל הוא לא רצה להקשיב.

״אני בטוחה שזה יכול לחכות לבוקר״ היא אמרה וליטפה את הלחי שלו. אן חיבקה אותי והיא ורובין הלכו לחדר שלהם, משאירים אותי ואת הארי המדוכא מהתגובה של אימו.

״היא עייפה, אתה לא יכול לכעוס עליה״ אמרתי ואחזתי בידו.

״אני פשוט לא יכול לחכות״ הוא אמר.

״זה רק עד הבוקר״ אמרתי בחיוך.

״צודקת. נלך לישון עכשיו?״ הוא שאל והנהנתי. כיבינו את הטלוויזיה ואת כל האורות המיותרים והערתי את בן ואיימי כדי שישנו בבקתה שלהם ולא על הספה הקטנה.

אני והארי נכנסנו לבקתה באחד בלילה, זו השעה הכי מאוחרת שבה הלכתי לישון במשך כל החופשה. אחרי חצי שעה ששתינו התארגנו לשינה, שכבתי על הספה וחיכיתי שהארי יסיים לדבר עם ליאם.

״ברור לך שאנחנו ישנים במיטת קומותיים״ הארי אמר כשניתק את השיחה והניח את הטלפון שלו על השידה.

״שמעתי נכון?״ שאלתי והוא צחק. הוא נשכב לצידי ומשך את גופי אליו, מחבק אותי בחוזקה. חייכתי וכיביתי את הטלפון שלי שהחזקתי בידי, נושמת עמוק את הריח של הארי.

״הארי״

״כן?״

״מה יהיה יום השנה שלנו? היום שבו התנשקנו עכשיו או היום שהיה לנו לפני שלוש שנים?״ שאלתי.