"אני לא מאמינה" לחשתי לעצמי כשהארי חיבק את גופי בחוזקה. אני לא יודעת מה לחשוב, אני מרגישה מבולבלת כל כך. רציתי לצחוק, להגיד לעצמי שכל הכעס והעצב היה מיותר, לרקוד וללכת לשתות איזה משהו. אבל לא יכולתי לעשות שום דבר מהדברים האלו, כי בזמן שהארי מאמץ אותי אל גופו הוא מושך את אפיו מידי פעם, ואני מבינה עד כמה הוא כנראה נפגע.
"אני מצטער.." הוא אמר לרגע. נשמתי נעתקה מגופי לפעם השניה הערב.
"על מה?" אמרתי.
"שהגעתי ללא התראה, אבא שלך חשב שהוא מדמיין אותי" הוא ציחקק מעט וגרם לי לחייך.
"הארי, אתה יודע שזה לגמרי בסדר" אמרתי וליטפתי את שיערו שהציץ מבעד לכובע הצמר. "אתה רוצה לדבר על מה שקרה?"
"אני פשוט רוצה לישון" הוא הניד לשלילה בראשו. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל הכל נשכח ממני באותו רגע שהתיישבתי במיטה שלי ואמרתי להארי לבוא. אני הבטחתי לעצמי כל כך דברים שאני אף פעם לא עומדת בהם, אני נפגעת מהארי כל כך הרבה פעמים, אבל בסופו של דבר האהבה שלי אליו גורמת לי לשכוח הכל.
הארי שכב על מיטתי ואני הנחתי את ראשי על חזהו, מחבקת את גופו.
"אמא שלך הייתה פה היום, הייתה לה הרגשה רעה וכנראה שהיא צדקה" אמרתי.
"לא אמרתי לה עדיין" הוא אמר ואני הסתכלתי על פניו. הוא הסתכל התקרה הריקה ועיניו נצצו. "אני לא רוצה"
"אל תחשוב על זה עכשיו" אמרתי והידקתי את אחיזתי סביב גופו. נשארנו כך, אף אחד מאיתנו לא אמר דבר, אבל המחשבות שלנו התרוצצו. זה היה יותר מידי כדי לעכל. כמה שלא חשבתי שהדבר הזה יקרה, הוא קרה. הארי לא מאורס והוא לא הולך להתחתן עם מישהי אחרת. אבל הבחור שאני אוהבת יותר מכל, נפגע כל כך. מה אם הוא לא ירצה להתחתן יותר בחיים? אנחנו לא נתחתן? אני חייבת להפסיק לחשוב על עצמי.
הטלוויזיה שלי ניגנה סרט דיסני בווליום נמוך, ובדיוק כשעמדתי להירדם שמעתי את הגשם מבחוץ. לעולם לא חשבתי שהיום הזה הסתיים בצורה כזו.
**
כנראה שכבר כולם שמעו על כך שהארי חזר לבד ושהאירוסים התבטלו, כי כשאמא שלי פתחה את הדלת בבוקר וראתה את הארי ישן ואותי מכורבלת בגופו, היא הנידה בראשה ברחמים וסגרה את הדלת במהירות. כמובן שאני ידועה בכך שאני מתעוררת מכל דבר ולכן לא יכולתי לחזור לישון לאחר ששמעתי את הדלת נסגרת. התיישבתי על מיטתי והסתכלתי על הארי שעדיין ישן, ואולי לרגע הוא היה שלו. רציתי לחזור לישון רק כדי להתכרבל איתו שוב. שמתי על רגליי את הגרביים האהובות עליי והסתכלתי על החלון שלי שעליו נחו טיפות רבות. יצאתי מחדרי וראיתי את אמא שלי בדיוק יוצאת לעבודה.
"הוא כאן, אל תדאגי אן" אמא שלי אמרה לטלפון שלה. "הם ישנו, לא שאלתי מה קרה"
מיהרתי לחזור לחדרי ולהעיר את הארי, אני יודעת שהוא כנראה מעדיף לישון אבל אני לא יכולה לחשוב על זה שאן דואגת לו כל כך.
YOU ARE READING
My Work Of Art / h.s
Fanfic'את כל כך מושלמת. כמו עבודת אומנות שצוירה על ידי אמן מפורסם, עבודת האומנות שלי' מה קורה כשליה הייל והאקס שלה הארי סטיילס, נפגשים לאחר שלוש שנים?
