New Life

smile - פרק 19

נקודת מבט תהל:

אין ספק שאענה להצעה של אורלי בחיוב, אך העדפתי לישון על זה לילה.
ומחר בבוקר כבר אודיע לאימוש שאני מוכנה לעבודה החדשה שלי..
אם לקרוא לזה עבודה בכלל, לא הולך להיות קשה אני בטוחה שאני אהנה עם הנסיכה הקטנה הזאת.😊👌

~~~~~~~~~~ MORNING ~~~~~~~~~~

קמתי מחויכת, באלי להתחיל את השבוע הזה ברגל ימין.
שמתי לב שהתעוררתי מוקדם אז ניצלתי את הזמן למקלחת בוקר, צחצחתי שינים התארגנתי וירדתי למטה.
"בוקר טוב אימוש" אמרתי ונשקתי לה ללחי "בוקר טוב אהובה, סוף סוף חיוך" היא ענתה מחייכת בעצמה.
"תגידי לאורלי שאני מסכימה" הודעתי לה. "איזה כיף אני שמחה, היום בעבודה אספר לה" היא ענתה👏
אבא כבר יצא.. הוא מתחיל ממש מוקדם, קשה לי לא לראות אותו בבוקר, אבל אני יודעת שהוא מרוצה שם.
הכנתי לנו נס ופרסתי מעוגת השיש, שוקלד ציפס 👅 כמו שאני אוהבת.

לאחר כמה דקות אנה התקשרה אלי להודיע שהיא וספיר מחוץ לביתי, נפרדתי מאמא ויצאתי.

"בוקר טוב" אמרתי להן עם חיוך וחיבוק.
"כיף לראות אותך מחייכת" ספיר אמרה וחיבקה אותי חזק. כנראה שאני באמת לא מרבה לחייך שגם היא העירה לי על כך.. אבל טוב אני יודעת שזה לטובה, אולי אני אאמץ את זה באמת, אם לא יפריעו לי 😑

השעות הראשונות עברו כהרגלן או אפילו טובות מתמיד, למדתי, צחקתי, אפילו הכרתי תלמיד חדש, דביר אני חושבת.
הכל היה טוב עד שהגיע שיעור היסטוריה שאני כל כך מתעבת!!
אני לא מבינה למה ללמוד על העבר?? למה לא לשחרר? היה היה, מת מת. חשבתי לעצמי ואז השלכתי את זה על חיי, אפילו אני הצלחתי בדרך מסוימת להתקדם הלאה, אז למה אנחנו לא ממשיכים הלאה ונוטשים את הורדוס, זאת גם אפילו לא ההיסטוריה שלנו😒

"משעמם לך גברת תהל?" קול המורה הדהד באוזניי..
אבל אני בדיוק בהיתי וחשבתי כמה השיעור הזה מיותר.
"תהל אני פונה אלייך פעם נוספת" היא הוסיפה להגיד. "מהה מהה" עניתי מתעוררת מהמחשבות שלי😅
"צאי החוצה" היא ציוותה עלי, מרימה את הקול שלה וואלה יופי
"למה אבל מה עשיתי??" שאלתי ברצינות.
אפילו לבהות אסור? מגזימהה!
"מהה עשית?? עוד מעזה לשאול? קומי וצאי!"
מי היא שתצעק עלי החייה בסרט הזאת.
"א' אל תצעקי עלי" אמרתי ובכיתה נשמעו צחקוקים, באמת שלא הבנתי מה כל כך מצחיק, אני רצינית, אני לא יכולה שצועקים עלי!!
מאחורי נשמע אחד הילדים "היא רעה תעזבי את זה ותצאי" למה שאני יפחד.. התעלמתי ממנו והמשכתי "סתם לקטע שלך גברת מורה, זה היה קשור לשיעור" אמרתי.
תכלס מהה חשבתי על השיעור "תהל אני לא אחזור שוב" היא אמרה.
"צאי מהכיתה עכשיו" יצאתי ותרקתי את הדלת, תכלס רציתי לצאת זה עדיף על להיות תקועה עם היצור מהעבר הזאת, שאפילו הבגדים שלה מהעונה שעברה..

החלטתי לצאת מהבנין, הסתובבתי לי ואז קלטתי את הפרצוף שלו, וכמו מפגרת הסתובבתי במהירות והוצאתי את הטלפון, חושבת שהוא לא ישים לב אלי.
התפללתי שהוא יתעלם, אני לא צריכה שהבוקר הזה יהרס!!
"חחח מתחבאת ממני" שמעתי את קולו של אושר מאחורי גביי
- ו.. הוא ראה אותי ~,~ -
"אע?" עניתי מעכבת את הזמן לחשוב על סיבה מספיק הגיונית לזה שהסתובבתי איך שראיתי אותו "את חושבת שלא ראיתי שאת מתחמקת?" הוא שאל, שתקתי. "בסדר את לא הילדה הראשונה שלא רוצה לראות אותי, מבין." הוא אמר ובדיוק שהוא בא ללכת שאלתי "מבין?"
אין לי מושג למהה, למה את מנסה להמשיך שיחה מפגרת, את בכלל לא רצית שיראה אותך. אוף.
"כן תהל. מבין. יש אנשים כאלה שמבינים דברים גם בלי הסברים, לעומתך" הוא אמר. מהה אחיי מהה, לא אין מכוערים כאלה.
"חחחחחח מהה אושר מה" עניתי צוחקת. אבל באמת צחקתי. יעני לנסות להחזיר לי ?
"את והצחוק ה.. הזה שלך" הוא שתק. כאילו מהרהר על משהו ומיד המשיך
"טוב יאללה אל תשגעי אותי"
"הצחוק ה.. המה שליי?" הייתי חייבת להבין למרות שמצד שני ידעתי מה העקיצות שיבואו, דפוק.
ממש על ידנו היו את המדרגות של אחת השכבות. החלטתי להתיישב שם, הלכתי בלי להסתכל עליו אפילו. למה לי? שיצחק עלי שוב? שינסה לרדת עלי? לא היה לי כוח לזה, והוא לא עונה לי בכלל אז בי לו.
הוצאתי את הטלפון ושלחתי הודעה לרן, "חיים שליייי מה איתך?" הייתי צריכה הסחת דעת מהגוש שרירים ה.. ה.. המעצבן הזהה ~,~
"פשש כבר יש לך חבר, תוקפת בבית ים"
הוא הציץ מאחורי גבי והתיישב על ידיי.
"אפשר לדעת למה אתה מסתכל לי בטלפון" שאלתי בעצבים, ויצאתי מהשיחה, חוצפן.
"אפשר לדעת למה אתה נהנהנה בטלפון" הוא אמר מנסה לחקות אותי. הפעם לא נפגעתי, זה פשוט הצחיק אותי, אז צחקתי באמת מהלב ואת האמת יצא לי קול מתנשא😅 אז מגיע לי.
"יש לך צחוק מממ חמוד, אני חושב" הוא אמר, בחוסר ביטחון? לא לא.. בטח דמיינתי.
"רק אל תסמיקי יעגבניה" הוא הוסיף מחייך, לא שלטתי בצמרמורת שעברה לי בגוף באותו רגע שהפה שלו נפתח במין איטיות כזאת והשינים הלבנות שלו ביצבצו, כמו פרסומות לקולגייט..😂
די תהל דיי.
"לא מרגישים הסמקה את יודעת" הוא אמר וצחק. שמתי לב שידיי מונחות על לחיי, כשהוא אמר לי עגבניה מסתבר שנגעתי בלחי, טיפשה.
טוב תגידי משהו. אמרתי לעצמי.
"אולי לא ככה אבל מרגישים.."
אמרתי בקול שקט מעט..
אם הוא רק היה מודע לצמרמורת שעברה לי בבטן הוא היה מבין, שיש דרך להרגיש את זה.
"יכול להיות, לא יודע" הוא אמר נשען לאחור.
"מזאת אומרת?" שאלתי.. מה יש לדעת.
"טוב פסיכולוגית, אני לא אפתח בפנייך תלב עכשיו אז אל תנסי" הוא אמר.
עד שחשבתי שאפשר איכשהו לדבר עם הבן אדם הזה, אבןן אבןן וואייי
"אם היה לך הייתי מנסה.." פניתי אליו וכמובן שהתכוונתי ללב שלו. "לכי תזדייני" הוא אמר בעצבים והתיישר. "מה אושר נפגעת חמוד?" אמרתי בזלזול.
גם לי מותררר!
"חמוד? מה אני הכלב שלך?" הוא אמר וירק לצד, טוב אני בטוחה שהיריקה לא הייתה קשורה אלי אבל זה היה מעליב. אם חמוד זה לכלבים, אז הצחוק שלי?.. טוב אז זה היה מחמאה אני בטוחה, הוא לא חשב שיש לי צחוק של כלב. נכון? טוב מה אכפת לי גם אם כן, מי הוא בכלל.
"היית רוצה" השבתי בהתנשאות.
"טוב טוב סתמי, אנחנו נמשיך את השיחה שלנו אולי בהזדמנות" הוא אמר במהירות ועלה את המדרגות מאחורי. בדיוק שנשמע צלצול ההפסקה.
התקדמתי לשכבה לחברותיי ובנתיים הותקפתי מחשבות..
למה הוא הלך בכזאת מהירות כאילו הוא נמלט ? הוא מתבייש שיראו אותנו יחד ? מה יש לו ? ומזאת אומרת נמשיך? שיחה? על מה?..

די תהל תפסיקי לחשוב, זאת הכוונה שלו, שתחשבי, שתצפי לעוד..
מספיק תיהי חכמה..
הוא בדיוק אותו דבר!