New Life

A little girl- פרק 18

נקודת מבט תהל:
בפנים היה מרחב ממש ענקי !!
מאחורי חצי הקיר רואים מדרגות מסתלסלות בלבן מבריק, ובצד השני סלון מושלם.
המשכנו ללכת אחרי חברה של אמא הגענו למטבח המהמם שעל קירו מתנוססים תמונות משפטים
■Kitche, food■
שאני כל כך אוהבת.
ליד המטבח היה שולחן אוכל שקוף שאפילו ממנו התלהבתי, ועליו מאכלים שיכולים ליצג שף, פיטפטנו כמה זמן,הכרנו זה את זה והתישבנו אל השולחן.
תוך כדי שאורלי מוזגת את האוכל ניגשה ילדה אל השולחן, זאת אומרת ילדתה של אורלי, מי אם לא היא.
היא ניגשה אלי ואמרה לי "את יפה"
עם חיוך ענק שגרם גם לי לחייך, היא הייתה מהממת ללא ספק! בדיוק כמו אמא שלה.
"גם את" אמרתי לה מחזירה לה חיוך רחב, "איך קוראים לך" היא שאלה, לא מפסיקה לחייך, הושבתי אותה על ברכיי ודיברתי איתה, אם יש משהו שאני אוהבת זה ילדים קטנים.
היא סיפרה לי שהיא בת 6 ושהיא אוהבת לשחק עם חברות, היא דיברה כל כך בוגר לילדה בגילה שהתמכרתי אליה.
כשהתחלנו לאכול היא רצתה להישאר עלי ואמא שלה התנגדה בנחמדות, "נוני זה לא נעים לה ככה, תשבי בכיסא שלך" אורלי הסבירה לה.
אך הבהרתי לה שזה בסדר, הנחתי את צלחתה על יד צלחתי והאכלתי אותה.. את האמת הייתי בטוחה שאחרי 10 דקות אני פשוט יעוף מפה, אבל התמכרתי לילדה הקטנה עם השיער השטני והחיוך הכובש.
היא הייתה מדהימה! כשסיימנו לאכול ואמא ואבא כמובן התיישבו בסלון יחד עם ליאור והורי ל"שיחת מבוגרים" הילדה הקטנה משכה את ידי לחדרה, נכנסתי וראיתי חדר של נסיכה, של בובה קטנה.
בצבעים ורוד ולבן ומשחקים ומדבקות ושטויות של ילדים קטנים, אבל כל כך יפה!! היה לך חדר ענק, עם מטבח משחק קטן, וספות ילדים, ממש בית בקטן.
היא ביקשה ממני לשחק איתה ולא התנגדתי..
-שיחקנו, הצטלמנו, רקדנו, התעייפנו, ישבנו, צחקנו..-

לאחר שעבר הזמן ואמא ואבא אמרו שכבר הולכים לבית.
היא לא רצתה לשחרר אותי, "תבואי שוב בבקשה" היא אמרה, הסתכלתי עליה..
היא פשוט מהממת "אני מבטיחה שאבוא שוב, בהיזדמנות" נשקתי לה למצח. והיא ענתה בבוגרות וילדותיות יחד. "יש ידעתי שאת אישה טובה"
אין אני פשוט אוהבת אותה!

"נוני תשחררי אותה הם צריכים ללכת" אורלי אמרה כאשר אמא ואבא היו על סף הדלת ואני עוד בפנים שידי בידה של הילדה הקטנה שלא רוצה לעזוב אותי. "ביי ביי יפה שלי" אמרתי נושקת ללחיה, היא חיבקה אותי חזק וביקשה ממני "תבואי עוד פעם, באמת בבקשה, איתך כיף לי לשחק" חייכתי והנהנתי עם ראשי, "בי אורלי" "בי ליאור" אמרתי ויצאתי מפתח הבית.

נקודת מבט לילך:
כשיצאנו מהבית, מבטה המחייך של תהל כאשר הייתה עם ביתה של אורלי עוד נשאר בראשי.
ראיתי כמה הן עשו טוב האחת לשניה.
אה כמובן שלא שכחתי, אורלי כמותי לא יכלה להתעלם מהחיבור המדהים שלהם והציעה לי הצעה לתהלי. "תהלוש?" פניתי אליה בעודנו נכנסים אל הרכב.
"אה?" היא שאלה שמבטה מופנה אל הבית.
"אז לא היה כל כך גרוע הא?" אמרתי לה מחייכת, ידעתי שהיא נהנתה בחברתה.
"היא הצילה את המצב" תהל ענתה במעט צחקוק
"היא מהממת אמא" היא אמרה ובקולה נשמע רוגע, היא עשתה לה משהו בלב אני בטוחה..
"אז אם כל כך אוהבת אותה אני בטוחה שתסכימי להצעתה של אורלי" העלתי את הנושא, "הצעה? איזה?" תהל שאלה בחוסר הבנה
"את יודעת איך זה, היא הרבה שעות בעבודה ובקושי יוצא לראות את הבת שלה, יש לפעמים מי שישמור או איזה ביביסיטר מבוגרת, אבל היא ראתה את החיבור של שניכם ולא יכלה להתעלם מכך" אמרתי.
"אוקיי, חחח רק ההצעה אמא, תגיעי לעיקר? והגענו תרדי" היא אמרה קוטעת אותי, באמת מבוזבז לצאת עם הרכב.. חחח טוב ישר ולענין, היא אף פעם לא הייתה כמוני.. חופרת מסביב, תמיד הייתה נקודתית.
"חחח טוב טוב, בקיצור היא תשמח אם תהיי הביביסיטר הקבועה שלה" אמרתי ממשיכה את שיחתנו גם לאחר שהגענו לבית.
"היא אמרה שתחשבי על זה" הוספתי. "ממממ סבבה, אין לי בעיה" היא אמרה, מקווה שתלך על זה ומי יודע אולי הקשר הזה יהפוך אותה למאושרת יותר..