New Life

פרק 66+67 - My story

נקודת מבט אושר

היידים שלה רעדו מתחת ליידים שלי. ניסיתי להחזיק אותם חזק שתרגע, אבל אני בעצמי הייתי לחוץ. לחוץ ממה שאני הולך לשמוע, הלא ידוע הזה הפחיד אותי כוסעמק. אני פוחד שאני לא אבין אותה, שאני לא יהיה מספיק חזק.

"אני.. אני מסתירה את זה. את הדבר הגדול הזה. אבל.. זה לא באמת עזר לי. זה לא גרם לי לא לשמוע את הליחשושים, הצחוקים או לא לראות את האנשים שמצבעים עליי. לא עניין אותם בכלל איך אני מרגישה!!.
אני מודה.. האנשים הקרובים אלי היו שם בשבילי, אבל.. בסוף זאת רק אני שנאבקת עם זה כל יום מחדש. גם פה.. ההורים שלי חשבו שאם.. שאם נעבור דירה לכאן זה.. זה יעבור. אבל זה לא!! אני רק מעמידה פנים שהכל בסדר, כי מבחינתי אין טעם להתפרק.. זה לא מה שיעזור לי לשכוח את זה." הבנתי שמדובר במשהו גדול. חשבתי שזה ירתיע אותי אבל מסתבר שלא..
רק רציתי להמשיך להקשיב לה.
להיות הכי קרוב אליה.

"זה לא טוב לשמור" זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא בנתיים.. נותן לה עצה שאני בעצמי לא מבצע. "נכון, אבל.. תמיד הייתי כזאת. עוד שהייתי קטנה הייתי מעמידה פנים שאני בסדר כשחליתי או שנפצעתי, 'את ילדה חזקה' אמא שלי תמיד אמרה לי" היא אמרה וחיוך עלה על פניה. שמחתי, אהבתי את זה. לראות אותה מחייכת. נשארת חזקה.
"ושזה קרה.. פחדתי שהיא תחשוב שאני כבר לא חזקה. אבל במקום זה היא אמרה לי שזה מה שמראה שאני הכי חזקה!! כי גם החזקים נשברים, אבל בשקט.."
אח, כמה שאמא שלה צודקת.
כל כך הזדהתי איתה. פתאום שמחתי, הרגשתי שיש מצב שאני אצליח להבין אותה. להבין את מה שהיא מרגישה. חיכיתי שהיא תמשיך אבל היא שתקה.
"אוף.." היא מלמלה ודמעות החלו לזלוג מעינייה במהירות. "לאט.. לאט.." ניסיתי להראות לה שאני פה. מחכה. הכל בזמן שלה.. "אני מצטערת שאני מעמיקה ברקע במקום להגיע לעיקר.. זה פשוט מקל עלי.. אם אתה רוצה שאפסיק תגיד" היא אמרה בלחש. ״תמשיכי!" היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה. "הוא הרס לי את החיים!! באיזה אומץ הוא חוזר?? לא מספיק קשה לי גם שהוא לא פה?? לא מספיק שאני חולמת בלילות שהיידים הרעות האלה הן עדיין אותן ידיים אוהבות." היא מתגעגעת אליו?? "אני מקשיב לכל זה כדי לשמוע שאת.. את מתגעגעת אליו?? לבן זונה הזה!!!" צעקתי. זה התפרץ מתוכי. "ידעתי שלא תבין.." היא מלמלה. רצית לקלל אותה. אני פה!! באיזה אומץ היא עוד חושבת עליו ומספרת לי על הגעגוע??? אבל הייתי חייב לה.
הייתי חייב לה אותי.
חייב שיהיה לה על מי לפרוק. "אני מצטער.. לא יודע מאיפה זה בא.. תמשיכי" שיקרתי.. ידעתי בדיוק מאיפה זה בא. ״אושר.. זה בסדר לא בכוח" "תהל. תמשיכי" אמרתי ברצינות.

נקודת מבט תהל
זה יותר קשה משחשבתי..
ולא רציתי.. להעיק. למרות שהרגשתי, הרגשתי שהוא רוצה להיות פה.

"אני אקצר לך.. או לפחות אנסה. האיש שפגשת.. הוא לירון, ה.. אקס שלי. הוא גדול ממני בכמעט 4 שנים. הוא האהבה הראשונה שלי ועד לא מזמן הייתי בטוחה שהאחרונה.. אבל לא.
לא מהסיבות שחשבת. לא כי אני מתגעגעת ולא יכולה להמשיך. אלא כי הוא גרם לי לפחד.
לפחד מאהבה. לפחד ממגע, מנשיקה. לפחד מחיבוק!!!״ עצרתי קצת מתנשמת בין מילה למילה וחזרתי לספר לו. ״זאת הסיבה שאני כל כך שונאת את המילה ׳מושלמת.׳ כי אני לא מושלמת ובטח שלא שלמה!! מי יכול להיות שלם שאחרי שנתיים של זוגיות, אושר עילאי!! אהבת חייך פשוט.."
״הוא פשוט..״ תגידי את זה! תגידי!! הפצרתי בעצמי!!
"אנס אותך." אמרתי והקלה לא מוסברת התפשטה בתוכי.
עיניו נפערו. בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה. "זאת אומרת הטריד אותי.. זאת אומרת השפיל אותי.. זאת אומרת , דיי! זה אותו הדבר!" ניסיתי להפוך את זה לקל יותר, אבל לא יכולתי.. זה קשה. זה קשה כל כך. הדמעות הרגו אותי שכבר לא יכלתי לדבר. הוא הסתכל עלי ולא אמר מילה, השפלתי את מבטי.. "אני. אני מצטער שאני ככה. בבקשה תפרטי לי" הוא אמר בהידוק לסת חזקה ביותר וכבר לא ידעתי אם הוא מתעניין בי או בסיפור, אבל ידעתי שיעשה לי טוב לשחרר אז לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי "הוא צילם הכל.. תמונות. תמונות שלי עם חצאי בגדים, תמונות שהוא נוגע בי. סרטונים, אבל סרטונים בלי קול.. שלא ישמעו לרגע שהתנגדתי והוא שלח את זה לכולם! הוא פאקינגג הדפיס את זה בכל בית ספר, בית ספר?? הוא שלח את זה לכל העיר!! הוא.. הוא הרס לי את החיים" אמרתי צועקת את המשפט האחרון. "אם הייתי יודע את זה לפני לא הייתי מסתפק רק בלפרק לו את הלסת! איזה בן זונה!! אני נשבע לך תהל!! אני אזיין אותו!!" אושר החל לצעוק.

ראיתי את השנאה בעיניו והיא גרמה לי לראות את האהבה אלי.. בליבו.