נקודת מבט תהל:
בסביבות השעה 22:00 אחרי שכבר התקלחתי ונכנסתי למיטה אושר שלח לי את ההודעה המלחיצה הזאת
שכל אדם בעולם פוחד ממנה.
אושר לוי: אנחנו צריכים לדבר
למה כבר יש לי לצפות אחרי שיום שלם הבן אדם התחמק ממני??
מילה לא שמעתי ממנו!
לא בבית ספר ולא לאחר מכן.
התיישבתי על המיטה,
תהל אסולין: דבר
עניתי כאילו הלב שלי לא על 1000.
מה כבר יש לו להגיד??
להיפרד?
אני אפילו לא יודעת אם אנחנו בייחד!
אושר לוי: 2 דקות צאי
אפילו לא שואל
ואם אני לא יכולה??
חצוף!
כאילו יש לי את כל הזמן בשבילו
ברור שאצא.. -,-
אחרי חמש דקות!
שבהם הספקתי לגזוז את כל ציפורני מלחץ הוא שלח "פה". שמתי נעלי בית, העפתי מבט במראה, התחרטתי על זה ויצאתי.
הוא ישב על הספסל מחוץ לבייתי, עם קפוצון שחור לראושו
התיישבתי על ידו.
"שלום אושר? נשיקה? חיבוק? משהו?"
מה הגישה החיובית הזאת?
נפרדים בטוב?
איזה סתומה אניי אוף!!
מי אמר שאנחנו בייחדד??!
"על מה רצית לדבר?" לא יכולה לחכות
"מה הישירות חיים שלי?"
"אני עייפה אושר.."
"יכלת להגיד, לילה טוב" הוא אמר וקם.
לא קורה.
משכתי אותו לשבת והוא התיישב במהירות.
סימן שלא באמת רצה ללכת, כי עם הכוח שיש לו, הוא יכל בקלות להתנגד.
"תדבר" אמרתי מרימה את רגלי על הספסל ומביטה בו והוא הניח את ידו עלי.
"אה רגע.. נתי הזמין אותך?"
מה זה קשור עכשיו??
הנהנתי בראשי. "אהה ואת לא הולכת נכון?" מי קבע??
"למה לא?.."
"טוב שמח שסיכמנו את זה, עכשיו תקשיבי, עוד לא סיפרתי לאף אחד עלינו.."
הוא ממש חיי בסרט!
אבל העדפתי להתייחס לעיקר.
הוא ניסה להמשיך אך ראיתי על פניו שהוא לא מוצא את המילים הנכונות.
אז חיכיתי..
"נוו סעמק" - מילמל לעצמו
"שואלים אותי כמהה זיינת בחו"ל, חחחח זיינתיי???"
"בכלל לא רציתי לזיין" הוא אמר בלחש.. וחיוך קטן עלה על פניי אבל ניסיתיי להסתירו.
"ונתיי!! שאיןן ליי מושגג איך הוא יודע ביקש שאספר לו מה איתנו, מה איתנו?? סעמק מה אני אמור לספר?? לחברים שליי?? לאמא שלי ששואלת למה את לא באה??"
הוא דיבר בכל כך עצבים ולא ידעתי כבר מה להרגיש או מה לומר..
"אני גם לא יודעת.." התכוונתי שגם אני לא יודעת להגדיר אותנו.
"את בת!"
"אוו חבר איזה כיף" הוא אמר בלגלוג
"אני לאא בנוי לזהה.. וראבק!!! אני בכלל לא יודע איך"
"אנחנו חברים?.."
ספק התלהבתי ספק חששתי "ביקשתי בלי הגדרות!" הוא אמר תופס בראשוו, אבל הייי הוא התחיל! "אבל.. אתה אמרת ח.."
"תהל חאלס.! גם לא הבנתי את הקטע שהתעצבנת שלא ראיתי אותך בבית ספר מה כאילוו עכשיו כל יום אני אצטרך לבוא אליךך???" הוא שאל בעצבים שנבעו מתסכול,
אבל סליחהה הוא הכניס אותנוו לסיפור הזהה!!! הוא יכל לתת לי להתקדם בשקט אבל הוא בחר להראות לי אהבה אז שלא יבוא אליי בטענותת
התרוממתי בעצבים
"לא ביקשתי ממך כלום! אני באתי לישון ואתה אמרת שאתה רוצה לדבר. ובנתיים?? אתה מוציא עליי תסכולים בלי פואנטה, אז או שתחליט מה אתה רוצה ממני או שתלך"
אניי אוהבת אותוו אבל מייי הוא שישחק ביי ככהה?? אני לא בובה של אף אחד.
הוא קם גם.. "מזלזלת?? לכיי תזדייניי! את וכל הקשר הזה חסרי פואנטה" הוא אמר והתקדם מעט, קפאתי במקום ודמעות עמדו בעיניי ואז הוא הסתובב אליי
"ורק שתדעיי שהיתיי ככה קרוב מלהגיד לך שחשבתי לספר עלינו ולהגיד לך שאת ככה קרובה בשביל לגור לי בלב. אבל עכשיו? את ככה קרובהה בשביל להיכנס לי לתחת!"
הוא הסתובב והתקדם.
הוא באמת מתכוון להשאיר אותי ככה??
זאת ההזדמנות שלך להגיד הכל, תהל!
ניסיתי לדבר אך דמעות חנקו את גרוני
המזל הגדול שלי הוא, שאני לעולם לא מוותרת.
"אתה חושבב שזה משנה אם תלך??" צעקתי והוא נעצר אך עדיין עם גבו אליי
"גםם ככה אף פעם לא היית פה באמת!!"
הוא הסתובב.
עכשיו זה או למות.
או למות.
"סבבה אז ללכת? גם ככה זה לא משנה , לא? " הוא שאל בזלזלול. שונאת אותו!
"חתיכת דפוקק! זה מה שאתה!!! למה מה כבר עשית ? צעקת ונישקת?? נישקת והלכת??"
הוא החל להתקרב ובאותו זמן, דיבר.
"הנשיקות האלה יכלו להיזרק על מליון כוסיות בחו"ל , אבל נשארתי איתך. על זה חשבת?" המשיך להתקרב.. השתתקתי.
הוא כבר כמעט נגע בי "חתיכת דפוק שאוהב אותך!!"
חתיכת דפוק שמהה???
פאק.
וואו..
"זאת.. הפעם הראשונה.. שאתה אומר לי שאתה אוהב אותי.."
האמנתי בכל ליבי ש..
'אני אוהב אותך' הזה יהפוך את הכל למושלם כמו בסרטים.
ואני כי אני דפוקה מאוהבת, אסלח לו על המילים ה"חמות".
אך הוא נעץ בי את עינייו הכחולות ובמבט קר, ענה..
"והאחרונה"
YOU ARE READING
New Life
Romance"טעויות מהעבר אמורות להדריך אותנו לא להגדיר אותנו".. -מה קורה כשמתחילים הכל מחדש? האם זה טוב.. האם זה רע.. אזהרות!! מכיל שפה גסה קללות מיועד לגילאי 14 ומעלה By:Aviv&Hoshen *גמור*
