New Life

פרק 65 - סיבה אחת

אנחנו מתקרבות לסוף הסיפור😭

נקודת מבט תהל

עכשיו שהייתי לבד הרשתי לעצמי.. הרשתי לעצמי לבכות. להתפרק. המבט שלו.. המבט הטוב שלו, לא מרמז אפילו על איזה אכזרי הוא. הוא יפה כל כך אבל האופי שלו מכער את הכל. איך שהוא קרא לי 'לולי' כאילו הכל בסדר. כאילו הוא לא החריב לי את החיים לפני שנתיים. כאילו החיים שלי המשיכו כרגיל.
מה לעזעזל הוא עושה במסיבת נוער?? הוא לא אמור להיות בצבא או משהו כזה.. הגוף שלי קיבל בחילה מעצם המחשבה עליו.

הושטתי את ידי אל כיסי להתקשר לספיר שתבוא אלי, אך התחרטתי. העדפתי את הלבד. רק כדי שלא תדאג, הקלדתי.
"אני מתארת לעצמי שאושר ולירון רבים מכות עכשיו, אני פה יושבת על המדרכה. מחכה לאושר.. מתחרטת שהלכתי לראות אותו. לא שקרה משהו מיוחד, אל תדאגי, אלה סתם תחושות פנימיות. אוהבת אותך ומעדיפה קצת לבד עכשיו❤" שלחתי לה בהודעה רגילה, לא רציתי להיכנס לווצאפ ולשחק אותה דרך המסך 'הכל בסדר'. הסתכלתי לשמים והתחננתי לאלוהים, תן לי רק סיבה אחת!!! סיבה אחת למה זה טוב שנפגשנו שוב..

"הנה את" שמעתי את קולו של אושר, יישרתי את מבטי וראיתי אותו מתקדם אלי.. מרחוק קלטתי חתך קטן חדש על יד עיניו. כשצעדיו התקדמו אלי פתאום קישרתי.. הסיבה שה' נתן לי.
היא אושר.. או אולי אני סתם חייה בהזיות.. יש לה' כל כך הרבה דברים להתעסק בהם מאשר בילדה מבולבלת.

אושר הגיע אלי והתיישב על ידי, מתנשף. הבטתי בו ארוכות, חקרתי את תווי פניו היפות ואם הוא נפצע בעוד מקומות, אך למזלי לא. "רבתם מכות?.." שאלתי בהיסוס אחרי דקה שנמשכה כנצח. הוא לא ענה. ראיתי שהוא מביט בנקודה מרוחקת, אך לא הבנתי לאן. לפתע נשמעה חריקת בלמים ורכב נסע לפנינו במהירות. "אמאלה. מי נוסע ככה בחניה??" שאלתי בבהלה. "עכשיו אפשר לדעת למה יצאת איתו לבחוץ??" פתאום הוא פתח את פיו.
לא הייתה לי תשובה מספקת ולא רציתי להודות שקנאתי..
קנאית מטומטמת.
"מה היה בניכם?" הוא שאל, שאלה נוספת שקשה לענות עליה. "די אושר בבקשה" התחננתי, הייתי נסערת ולא היה בי כוחות לכלום. "תעני לי כבר!" הוא דחק בי. "אושר מספיק, זה מורכב" עניתי. "תספרי לי אני אדם אינטילגנטי מאוד" הוא ענה בארשת פנים רצינית. "מה זה משנה לך?" שאלתי באדישות. "מה זה משנה? אני דואג לך תהל!! את יודעת כמה שיכורים יש פה?? ועוד בשעה כזאת לצאת עם גבר. מזל ש.." הוא החל לומר אך עצר את עצמו. התרגשות בערה בי שהוא הפגן את דאגתו כלפיי.
"מזל שמה??" שאלתי "אני חייב לדעת למה הלכת להומו הזה!! מי זה בכלל ולמה בכית ככה בגללו??" הוא תקף בשאלות והושיט את ידו לנגב את דמעותיי. "היית חייב להצטלם עם הבנות האלה?.." שאלתי, מעבירה את הנושא אליו. ״אל תגידי לי.. לא תהל כפרה עליך!! אל תגידי לי שהעדפת לצאת עם הבן זונה הזה, כדי לא לראות אותי עם בנות" השפלתי את מבטי.. כי זאת הייתה האמת. זה נשמע כזה שפל מצידי שהוא מציג את זה ככה..
"אני.. אני ראיתי אותו איך שנכנסנו ורציתי למות. אבל באמת.. ושרקדת איתי, הרגשתי כל כך..
כל כך שלמה. לרגע שכחתי שהוא שם. לרגע שכחתי את כל מה שהוא איי פעם גרם לי להרגיש.
ובין כל ההיי שלי פתאום ראיתי אותך מדבר עם שתי בנות ואז הוא ניגש אלי, ביקש שאצא לדבר איתו. חשבתי שתסתכל.. זה כזה פתטי אבל בסך הכל רציתי שתרגיש מה שאני הרגשתי.. לא חשבתי באותו רגע לאן זה יוביל" התוודתי.. קוברת את פניי בין רגלי, מבויישת. בטוחה שהוא הולך ללעוג לי עכשיו, על התנהגותי הילדותית. "סבבה מבין.." הוא אמר מלטף את גביי. "תשתפי אותי בבקשה. אני אבין אותך, מבטיח לך" הוא אמר בחיוך קטנטן חם ושליו.
שכל פעם מחדש מרעיד לי את הלב. "אוקי.. אבל .. זה הולך להיות לי קשה, אולי גם לך. תכין את עצמך נפשית.." הזהרתי.
"תהלי, דברי אלי." הוא אמר לחוץ במעט.
מחזיק את ידיי בין ידיו..
הרגשתי בטוחה.
בטוחה לשתף.