כעבור שבוע..
נקודת מבט תהל:
לקח לי קצת זמן להגיע לזה אבל הנה! מתחילה את הבוקר הזה מחוזקת ואנרגתית!! איזה כיף להתחיל את הבוקר סוף סוף עם חיוך. אני הולכת להוכיח לאושר ובעיקר לעצמי שאני לא פראיירית וממש לא מאוהבת.
...........
ספיר ואנה חיכו לי בשער בית הספר "בוקרר טוב אהובות!!" אמרתי מושכת אותן לחיבוק ענקיי. "כפרההה איזהה כיף שאת מחייכת" ספיר אמרה צובטת בלחיי כמו דודה מתרגשת.
"אז מוציאים עיניים?" היא שאלה לאחר מכן, בחיוך ערמומי ומיד התקדמנו לעבר ספסל הבנים.
"אוו תהל מה זכינו?" דור אחד הבנים פנה אליי, חייכתי והבאתי לו חיבוק.
את האמת חוץ מהבנים שבשכיתתי בקושי יצא לי להכיר את הבנים בשכבה, בכל זאת הייתי תקועה באושר החמוד. אבל לא עוד!
הרשתי לעצמי להנות ולהשתחרר.
שזה כולל להתחבק קצת עם זה.. לצחוק קצת עם זה.. לא מוגזם! בכל זאת אני ילדה טובה ושומרת על כבודי מפני שטויות, אבל הייתי צריכה את השחרור הזה בלי מחשבות מיותרות.
במשך כל הזמן הזה, הרגשתי עיניים נעוצות בי.
לא הבנתי אם באמת מישהו מסתכל עלי או שאולי זוהי סתם הרגשה פסיכולוגית.
הפניתי את מבטי לאחור מבלי לבלוט יותר מידי
ואת מי אני רואה?? את אדון אושר בכבודו ובעצמו בספסל ממולנו.
הוא ושלושת חבריו (נתי ובן) הוא היה נראה מעט עצבני אבל זה לא הזיז לי, אלא רק נתן לי יותר אנרגיות לחייך ולהנות. התמלאתי
והחזרתי את מבטי לשאר החבורה
נקודת מבט אושר:
"בת זונה.." מלמלתי בלי לשים לב. אני יושב והיא בכיף שלה.
נמרחת על זה.. מתחבקת עם זה.. לא שאכפת לי.
זה ברור שהיא עושה את זה כדי שאקנא. "אשכרה התאהבת אה אחי?" בן אמר תופח על גבי "אניי? חחחח ממתי אני מתאהב" הכחשתי. סראבק.
הכלבה הזאת הצליחה לעשות לי מה שאף אחת לא הצליחה.
"ממתי שאתה יושב פה ואוכל ת'לב" מגזים.. פחח אוכל ת'לב? אני? "לעע היא סתם חושבת שאני אקנא, היא אוהבת אותי אז היא חושבת שזה יזיז לי. מעניין לי ת'זין. אני נראה לך כמו מישהו שאכפת לו? ממש לא אכפת לי. היא יכולה גם להתנשק איתם, להזדיין איתם. מה שבא לה"
"אכלת תראש. אתה אוהב אותה? תגיד לה. אתה רוצה אותה? תשיג אותה. מה אתה נותן לה לברוח לך מהיידים" פיי עכשיו גם ניהיה לי יועץ זוגיות. "לא אוהב אותה!! ולא רוצה אותהה!!" ולא! לא התעצבנתי כי הוא צודק. התעצבנתי כי הוא טועה! כוסאמק.
"ונתי אני מאוד מקווה שהיא לא הולכת להיות ביום הולדת מאוד מקווה!" הוספתי בכעס. "מכבד אותך אחי אבל אל תכניס אותי לריבים שלכם" מכבד?? איזה חבר זה?? כוסאמאשלו מה הוא צריך קטינות שם.
ומה זה שלכם?? אין דבר כזה אושר ותהל. "אין שלכם. וסבבה אם היא שם אני לא שם" אמרתי בעצבים וקמתי. "בסדר היא גם ככה אמרה שהיא לא באה." נתי ניסה להרגיע אותי, כי וואלה מה אני צריך את המבטים המאוהבים שלה עלי. אחרי שנרגעתי אפשר לשנות אווירה, "טוב נזוזה?" "אה אושר שכח ממה שאמרתי על להילחם יש לה חבר" בן אמר בהכי טבעי בעולם. בת זונה!! אנחנו רק שבוע לא ביחד.. יעני לא מדברים. לא היינו בכלל יחד. אבל מה?? חבר? היא בכלל מאוהבת בי! מה הוא מזיין ת'שכל. אין מצב שיש לה מישהו. איך הוא יודע בכלל? לעע אין מצב אין.
"טוב חאלס לבהות בה. אין לה אחי, רק רציתי להוכיח לך שאתה אוהב אותה" בן אמר בחיוך מספק והתרומם. "לאא אוהב אותה יבן זונה!" ואז היא הסתובבה. פאדחן!!! מה אתה צועק? היא מוציעה ממני אושר אחר! וזה לא בא לי בטוב "סבבה גבר, חוץ ממך אף אחד פה לא יודע מה קרה לך בלב שאמרתי שיש לה מישהו" "טוב חאלס עם הויוה הזאת, בואו בואו" נתי אמר וקם גם הוא.
אין לי מושג לאן אבל
כל מקום שאין בו תהל מתקבל בברכה
נמאס לי לראות אותה!
איכ טפי. ממש עלוקה .
נקודת מבט תהל:
"לא אוהב אותה יבן זונהה!" גרם לא רק לי אלא לכל מי שישב איתנו להסתובב.
לאחר שאושר אמר זאת וקלט שהסתובבתי פני ננעצו בי ואז הוא תפס את ראשו, כמו שהוא תמיד עושה שהוא מיואש.
אם הוא לא היה אוהב הוא לא היה כועס.. אבל דיי!
אני ממשיכה הלאה.
אוהב? לא אוהב?
זאת ממש לא בעיה שלי.
YOU ARE READING
New Life
Romance"טעויות מהעבר אמורות להדריך אותנו לא להגדיר אותנו".. -מה קורה כשמתחילים הכל מחדש? האם זה טוב.. האם זה רע.. אזהרות!! מכיל שפה גסה קללות מיועד לגילאי 14 ומעלה By:Aviv&Hoshen *גמור*
