New Life

פרק 23 - Love

נקודת מבט תהל:

הנחתתי את ראשי על הכר.
מריצה מחשבות לרוקן את עצמי..

'כמה זמן אני כבר גרה במקום הזה שנתתי לעצמי להתאהב בזר הזה??
אני לא יודעת עליו כלום חוץ מזה שהוא סטוציונר ושאין לו טיפת כבוד לאנשים ובעיקר לנשים!!
לא הספיק לי כל מה שעברתי שם באשדוד?? דיי. זה נגמר.
כן אני מודעת לזה שיש לי רגשות,
כי אני פאקינג בת מפגרת שנמשכת לרע.
כמעט כמו כל בת טיפוסית..
אז נכון זה לא יהיה קל. אבל מעכשיו אני מכניסה לראש שלי שאני פשוט לא רוצה ממנו כלום.
זאת אומרת.. אני.. לא מצפה..לכלום!'

לקחתי נשימה עמוקה, התאפסתי על עצמי ויצאתי מהחדר לכיוון חדרה של לין.
ראיתי שהמזגן דלוק והיא מכוסה היטב. דאג לה, מסתבר שהוא אח דיי בסדר. נשקתי ללחיה והדלקתי את הטלפון.
השעה הייתה 11, וואו יש לי עוד הרבה זמן להעביר פה.. פתאום שלינלין נרדמה מרגיש לי שהזמן יעבור לאט.

נכנסתי לווצאפ, הודעות מ6 שיחות.
קודם כל עניתי לאורלי ששאלה מה קורה, עניתי שהכל בסדר, נימקתי לה מה עשינו והודעתי לה שלין כבר ישנה. רציתי להמשיך לקרוא את השיחות אך בדיוק נשמעה דפיקה בדלת.
סגרתי את הטלפון וירדתי למטה.

פתחתי את הדלת.

נעמדה שם בחורה עם קפוצ'ון שחור זרוק. ושיער כהה שנראה מוחלק. אבל היא הייתה מהממת.
"היי" היא אמרה בחיוך ואז שאלה בכיווץ גבות "מי את?" כאילו בחנה אותי..
מי אני? מי את? "ביביסיטר" עניתי במהירות עם חיוך קטן לצד.
"אוקי.. אפשר להיכנס?" היא שאלה. מי זאת ומה היא רוצה?. לפני שהספקתי לענות היא כבר התיישבה על הספה. זזתי מהדלת בחוסר הבנה.. ומלמלתי "ממ כן.." כאילו היא חיכתה לאישור שלי בכלל. "מי את רק?" הוספתי מסתובבת לכיוונה.
הרגישה בבית, מענין מי זאת. "חברה של אושר" אייי צביטהה בלב. אווץ. חברה?? מהה מהה, אין מצב נו. הייתי יודעת מזה, בעצם למה שאני אדע?? אני לא יודעת עליו כלום. 😒
אני דיי בטוחה שהתחלתי להחליף צבעים. והפאדיחה היא שהיא שמה לב לזה. "תרגעי. ידידה. התכוונתי לחברה ידידה." היא אמרה מדגישה כל מילה ומילה.. "אהה כן בטח" אמרתי מגמגמת ואז הסתדרתי על עצמי. "לא שזה משנה" 😅 אמרתי בצחקוק קטן מנסה להסתיר את פעימות הלב שלי. היא המשיכה לנעוץ בה את עיני. "אני אקרא לו." אמרתי מבינה את כוונתה והתקדמתי לכיון המדרגות. "אל תפלי לזה גם את" היא אמרה בלחש אך שמעתי אותה, עצרתי לרגע, היא הרגע הזהירה אותי מאושר? ומה זאת אומרת גם.. העדפתי להתעלם ועליתי ישירות לחדרו.
דלת החדר הייתה מעט פתוחה אך עדיין הרגשתי לא בנוח להיכנס בלי לדפוק. דפקתי דפיקה קטנה, מחצי הדלת ראיתי שהוא שוכב על מיטתו. מיד הוא ענה "אם זה לא היה פתוח לא הייתי פותח" והציץ אלי שמחצי הדלת אני רואה את פרצופו. שתקתי. לא הבנתי. "התכוונתי שלא שמעו שדפקת, זה הכל." הוא הוסיף. אה בטח. "אה" אמרתי בשקט. "הכל בסדר?" הוא שאל. מתיישר והטלפון בידיו. מענין עם מי דיבר.. תהל די.

לא כלום לא בסדר. יושבת פה בחורה בסלון שקוראת לעצמה חברה שלך. ידידה. מה שזה לא יהיה. מרגישה פה בנוח. אתההה שוכב לך במיטה. ערום! עם בוקסר.. ואני, אני דפוקה.

זה מה שהרצתי בראשי אך מולו שתקתי. עיניי לא זזו מגופו ה.. ואו..

"תהל?" הוא שאל שוב
"סתמי כבר ודבריי, כאילוו דברי כברר נוו"

שלא יצעק עליי אוף.

"אה כן. הכל בסדר." עניתי.
"אז.. מה התגעגעת?" הוא שאל, הפעם הוריד את רגליו על הריצפה "מה?" תזיזי את העינים ממנו כבר. "אהה יש פה איזה אחת בסלון בשבילך" התאפסתי על עצמי. אמרתי והסתובבתי לצאת. עשיתי כבר את הפאדיחה שלי אני רוצה לברוח.
"מה את הולכת. מי זאת?" הוא שאל. אופס. "לא שאלתי.." אמרתי אמת. טוב דיי מכאיב לי להביט בו.

הסתובבתי לצאת שוב, אך פתאום הרגשתי אחיזה במותני. סובבתי במהירות את ראשי, נבהלתי. צמרמורת תקפה אותי. בלעתי רוק. לא הגבתי. "סחרחורת." הוא אמר לפתע. מה? הרמתי את ראשי והבטתי בעיניו. הוא הסיט את ראשו, הוריד את ידו ושיפשף את עיניו. "שקמים מהר אז יש סחרחורת." הוא אמר, במין גמגום כזה. מדגיש את מילותיו. להבהיר לי שזאת סך הכל סחרחורת בגלל זה..
ולא ממני.
ואני כבר חשבתי שהוא רצה להרגיש אותי, רצה שלא אלך. צאי מהסרט.
הצמרמורת עוד חילחלה בגופי. אך לא רציתי להראות זאת יותר מידי.
"אה. כן. בטח." אמרתי מחפשת את המילים. הוא החזיר את מבטו אליי ושתק. במשך כמה שניות נעמדנו כך, שהוא מאחורי, ידיו בצידי גופו, גבי אליו אך ראשי מביט בו, הוא הידק את לסתו. משהו שלמדתי על אושר.. ככה הוא סוגר את פיו מלצאת חמוד. כמה שהוא יכול בכלל להיות כזה...
הוא הסיט את מבטו ויצא מהחדר שכתפיו מתנגשת בכתפיי, פתאום אני לא קיימת..
איך הוא מת על זה!! נמאס לי כבר.

יצאתי במהירות מהחדר והלכתי לשטוף את פני. להירגע ממה שלא קרה עכשיו.

"חיייםםם שלייי" שמעתי את קולו צוהל לעברה. לא התאפקתי וירדתי למטה, מהה זכותי להסתובב פה חופשי!
הייתי חייבת לראות אותם, ככה חשבתי..

*בתמונה הידידה של אושר*

אהובות הנה סוף סוף פרק מצטערות שלא העלנו כמה זמן, מקוות שתאהבו💞