New Life

פרק 61 - "שבת וינפש"

נקודת מבט תהל:

המזג האוויר בחוץ היה סגרירי. לבשתי מעיל ירוק זית עם פרווה, אני מאוהבת במעיל הזה!
הוא הולך כל כך יפה עם הכל.

אני אמא ואבא הגענו לדלת הכניסה של משפחת לוי.
אורלי פתחה לרווחה את הדלת הגדולה לפנינו, נשיקות וחיבוקים עברו בשלום.
אבא ואביו של אושר, הלכו ישר למרפסת לעשן ולדבר על החיים. אני לא מבינה על מה הם מדברים תמיד יש להם שפה מוזרה של מילים שלא שמעתי מעולם. (עסקים וכאלה)
השולחן ערוך מושלם, מבחר סלטים שמריחים נהדר.
כל המשפחה כאן חוץ מאחד ויחיד... לא שזה מפריע לי אבל פשוט הגענו, תקבל אותנו יפה.
בלי שום קשר למה שקרה בנינו זה לא מכובד ל-״לא יודעת איפה אתה ועם מי אתה נמצא עכשיו״ מסקרן אותי לדעת בגלל הסבר קבלת פנים הלא נעים שהוא נותן. רק בגלל זה.. באמת.
תמשיכי לעבוד על עצמך מתוקה. אוף בי! אני שונה היום זוכרת? דיברתי לעצמי.. הזכרתי לעצמי יותר נכון.. שהיום אני אחרת!! עברה רבע שעה מאז שהגענו לכאן.. בזמן הזה שיחקתי על ליניי, התגעגעתי אליה ממש!!
כולם קמו לשולחן ואורלי צעקה לאושר שירד.
אה הוא כאן ? ״עוד מעט נווו״ נשמעה צעקה חירשית, משום שחדרו נמצא קומה וחצי מעלינו. נזכרתי פתאום כשהייתי פה עם לין בפעם הראשונה שנכנסתי לחדרו.. כמה עברנו מאז.
"נו אושר מחכים לך!" אורלי צעקה שוב. הלוואי שיבוא כבר!
רק בגלל שאני יודעת שהם לא יתחילו בלעדיו והבטן שלי רוצה שיתחילו כבר, אני רעבה פצצות. וגם בגלל שאם הוא לא יגיע הם בטח יגידו לי לקרוא לו, ואני ממש לא מעוניינת ללכת אליו עכשיו. במיוחד שאני שונה עכשיו ולא אכפת לי ממנו.. ״הווו הנה הבחור שלי..״ נשמע לאוזני קולו הכבד של אביו של אושר. כולם הפנו את מבטם הישר למדרגות הארוכות של הבית הענק הזה. סיבבתי את ראשי והנה הבחור שלו הופיע מאחורי, לבוש בחולצת טריקו לבנה שהחמיאה לגופו המושלם.
הוא נעמד ביני לבין אורלי, תפס בראשה ונישק את מצחה. אלוהיםם כזה מושלם!! "מה קורה לילך, מה קורה עפר?" הוא שאל פונה לכל אחד בנפרד בחיוך. "שבת שלום" אמר שוב בחיוך, אלי?? או שזה הופנה לכולם?? ״אה,״ מלמלתי ״היי.״ הוא אמר בסמכות זוקף את גבותיו, השיער שלו היה מבולגן להפליא.
משום שרגע הוא קם משינה..
אל תחשבי אחרת, סתומה!
כיאלו הוא קרא את מחשבותיי, הוא סידר את שיערו ביד השרירית שלו וקרץ אלי. ה׳ ישמרני! מה שהבן אדם הזה עושה לי בגוף!! אבל אני הבטחתי לעצמי ולספיר שאני לא נותנת לכלום להשפיע עלי יותר. נכון !?
שכנעתי את עצמי..

״שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון...״ שירי זימרה בקידוש החלו.
אושר מיהר לכבוש כיפה לבנה שמתאימה לו לגוון העור השזוף שלו, ואי הוא ניראה כמו בקטלוג אופנה שמישהו יקח אותי מפה !! אני לא עומדת בעצמי א.. אני .. אני.. ״אפשר לשבת לידך קיטי?״ הוא לחש לי בחמימות על עורפי. ״מה אתה רוצה?״ ההצגה מתחילה אושר המקסים לוי. הנהנתי לו שישב, כאילו זה לא כל כך מעניין אותי. סיבבתי את ראשי לכיוון הנגדי שלא יהיה כל זכר לאושר. "הולם אותך הקיטי, זה עושה אותך מושכת" הוא לחש באוזניי. ״לא הבנתי מה אתה רוצה? ומה הקשר קיטי כל שניה !!״ צעקתי בלחישות, כדי לא להפריע. התעצבנתי עליו.
הוא לגמרי מוציא אותי משפיותי. ידו שיטטה אל שיערי, אם לא הייתי עם כולם כאן הייתי מעיפה אותו מזמן.. הוא משך משיערי מלא סיכות של הלו קיטי, והפנה אותם אלי שאראה וצחק.
אוי שיט לא הורדתי את הסיכות שלין שמה לי כששיחקתי איתה. אחרי שכולם צחקו עלי, אחרי שכולם נטלו את ידיהם ואחרי שבירכו על הלחם, הגיע הרגע שלו חיכיתי.. א ו כ ל !!

בין ביס לביס אושר צבט אותי ברגליי מידי פעם ולחש לי כמה פעמיים להירגע שזה רק אוכל חחחחח כן כזאת אני באוכל,
אבל מה אכפת לווו

ישבנו בסלון הרחב אחרי שחיסלנו את האוכל המדהים שאמא ואורלי בישלו.
כולם ראו סרט בטלוויזיה ולי היה פיפי, השירותים למטה היו תפוסים אז עליתי למעלה.
כשיצאתי רגליי משכו אותי לעלות את חמשת המדרגות לחדרו של אושר, רק לבחון אותו קצת.
לראות אם הוא ״מסודר״.
הלכתי לשידת הבשמים שלו, יש לו יותר בשמים מסופר פארם.
התזתי על עצמי את הבושם השמיש ביותר, הבושם האהוב עליי! התחלתי להסניף וזכרונות הציפו אותי, מיהרתי למחות אותם. ״אחמ אחמ״ אושר.. שיט! הסתובבתי במהירות וגיליתי שהוא קרוב אלי מתמיד. ״רוצה סיור מודרך בחדרי היפה?״ חייך אלי חצי חיוך ונגע במותניי ״לא תודה. אסתדר בעצמי״ הזזתי את ידיו במהירות והקפתי אותו.
"שלא תאבדי" הוא אמר בחיוך שובב. "צודק, אז עדיף שאצא" ניסיתי להתחמק, טיפשה מה הקשר גם להסתדר בעצמי?? תצאי כבר.
"הפסד שלך" הוא אמר נשכב על מיטתו, כשידיו מאחורי ראשו.
אלוהים כמה אני רוצה לשכב לצידו.
אולי אשאר? בתור ידידה, רק ידידה. זה מה שהוא רוצה ? זה מה שיקבל ! לא יותר מיזה לעולם!! "מה בדיוק אני מפסידה?" שאלתי בסקרנות "אחח אין לך מושג" הוא אמר בחיוך, הבטתי בו בפרצוף כועס ואז הוא הוסיף "אני מתכוון ש.. יש לי אחלה טלוויזיה" הוא אמר צוחק.
כן בטח.. "אז ידידי היקר האם תרצה לצפות איתי בסרט?״ התייחסתי לטלוויזיה כאילו באמת לזה התכוון והדגשתי את ידידי היקר, הפכתי את קולי שונה בכוונה כשאמרתי זאת. ״אוקי הבנתי מה את מנסה לעשות..״

הוא לא מתכוון שהבין שאני מנסה להדחיק כל רגש בגופי ליצור המושלם הזה ולהתנהג כאילו לא אכפת לי מכלום וכאילו אנחנו רק ידידים, הוא לא התכוון לזה..
נכון?

״משהו מפריע לך אדון לוי ?״ שאלתי מתגרה בו.
״תפסיקי לגרות אותי״ עבד לי. השתדלתי להדחיק את החיוך. "הוא נצמד אל הקיר בצד המיטה וסימן לי על המיטה שאשב.
התקדמתי למיטתו, אך נשארתי עומדת. "אני לא רגיל להתחנן לבחורות לשכב לידי" הוא אמר, "תמיד יש פעם ראשונה" עניתי והתיישבתי על המיטה נשענת על גבה. "יאלהה איתך" הוא אמר והתרומם לישיבה, תופס ברגלי. "מה אתה עושה??" לא הבנתי מה הוא רוצה.
הוא משך ברגליי, ניסיתי להתנגד אך ללא הצלחה, לנוכח ידיו החזקות. "מה פארקינסון?" הוא שאל בציניות ומשך אותי עד שנשכבתי על המיטה. "אוו" הוא אמר בחיוך, "יכלת לבקש! לא צריך להתעלל" אמרתי משפשפת את ראשי, קיבלתי מכההה "אולי סוף סוף יכנס שכל" הוא אמר צוחק "ח." הגבתי לדבריו. הוא התעלם והרים את ראשי "נו מה אני בובה" "יותר בכיון של דובה" הוא אמר מניח את ידו תחת צווארי ומקרב אותי אליו, שראשי על החזה השרירי שלו.

כמה שאמרתי שאני אחרת,
הלב שלי לא הרשה לי להישאר בדמות ולהתחמק מהמצב הזה.

טוב זה בסך הכל סתם ידידים.
ניסיתי לשכנע את עצמי

הוא הדליק את הטלוויזיה ודרך הפאלפון שלו הקרין את 'מהיר ועצבני 8' על המסך,
סוףף סוףף הוא יצא.
לצערי לא הצלחתי לגמרי לצפות בו, ניסיתי להחזיק את עצמי אך היום היה כל כך ארוך שהרגשתי איך עיניי נעצמות..