Village girl with high heels

קוראים לי ליליאנה סקארד.אני חיה בכפר קטן בשם פיטאו בצפון שבדיה

אני בתו של ג'ונתן סקארד, ראש מועצת הכפר.תמיד אהבתי את אבא שלי,עד שעשה את מה שעשה.

מערכת היחסים שלי עם ת'ומאס,אחי בנויה על רגש אחד.שנאה.

באחד מטיולי ביער שסובב את הכפר הכרתי את הבן האדם,ששינה את חיי,האם זה לטובה או לרעה?

עלי סתיו כתמתמים התעופפו על אדמת הכפר.דרכתי עליהם בדרכי אל מועצת העיר אל אבא.מצדי ראיתי בחור גבוה מתקרב אך לא הסטתי את מבטי אליו אפילו במקצת.הגברתי את קצב הליכתי והזזתי את וילון המאהל.שניות אחדות אחרי נכנס ת'ומאס וקראנו בבת אחת "בוקר טוב אבא".

הסתכלתי אל עבר ת'ומאס וזזתי צעד אחד הצידה אל הכסאות הפנויים והתיישבתי,מתעלמת ממנו.

אבי נאנח וגרד בעורפו לפני שענה "בוקר טוב ילדים".ידעתי שהוא לא אוהב שהתנהגנו בילדותיות על ידי המועצה אך לא יכולתי להתקרב אל ת'ומאס, השנאה הייתה גדולה מדי.

אבא לבש גלימה שחרחרה ושחק בסיכה שעליה היה תג סמל הכפר והודיע באי נעימות, "לילי יקירה,תוכלי לחכות כמה דקות מחוץ למאהל? המועצה צריכה לדבר עם ת'ומאס" בלע את רוקו.הבטתי בו המומה ולאחר מכן בת'ומאס שנראה מרוצה.הנדתי את ראשי בתבוסה ויצאתי החוצה פורמת את צמתי.

דקות אחדות חיכיתי עד שאוליביה התקרבה אליי בצעדים מהירים,מחייכת.אוליביה הייתה יפהפיה,שיערה הארוך בצבע אדום כהה ועיניה אפורות ובהירות,היא נראתה כמו אלה וסחררה כל גבר בכפר.חבקתי אותה מספר שניות.

"למה את מחכה?" שאלה והציצה מעט בחריצי המאהל.

"אבא החליט לדבר עם ת'ומאס בפרטיות" סננתי מבין שיניי וקפצתי אגרוף ביד שמאל.

"יש לך רעיון על מה?" שאלה והפעם הזיזה מעט צד אחד של הוילון.

הורדתי מהר את ידה והתרחקתי מעט מהאוהל גוררת אותה אחריי.

"לא ממש ועדיף שלא תציצי,אני ממש לא במצב רוח לעוד אחד מהנאומים של אבא על חוסר הנימוס שלך" אמרתי בפרצוף עייף.

אוליביה שחררה את ידה מידי ומשכה בכתפיה,"איך שתרצי".

שוחחנו מספר דקות ואז יצא ת'ומאס מהמאהל בחיוך מנצח וכיוון את מבטו אליי.כשהתקרב אמר "עדיף שלא תכנסי עכשיו אבא עדיין מתייעץ",ולא הצליח להסתיר את האושר בקולו.

לא הבטתי בו ודחפתי אותו הצידה ממהרת להכנס,שמעתי את אוליביה נאנחת ומתחילה לתחקר את ת'ומאס.