רעש קל הגיע מהסלון.יכולתי להרגיש את תיפוף הרגליים של האנשים ההולכים בביתן.
לפתע קול בקע מהדלת שלי,"קומי ילדונת!" משך אותי אבא מהמיטה.
הביתן היה מלא באנשים.תופרים,סנדלרים,ספרים,מאפרים ואפילו רקדן.
לפני שעוד הספקתי לשאול מה קורה,נכנסה לחדרי לידיה.היא הייתה ידועה בתסרוקות היפות ביותר בכפר,"הייתי מסדרת את שיערה של אחת הדוכסיות בממלכת בולידן" סיפרה לי.היא הסבירה לי איזו תסרוקת היא תעשה לי מחר לפני שאצא,ואני רק הנהנתי מבלי להקשיב.
אחריה נכנס סנדלר הכפר יואן,לפני שהספיק לדבר צנח על ברכיו אל מול רגליי."הו! העלמה סקארד,אילו רגליים עדינות ויפהפיות יש לך! נעליים עבורך הכנתי,ואני מאמין שגם יתאימו" הוא חייך וקרב אליי נעלי עקב גבוהות ומחודדות בצבע סגלגל בהיר.יהלומים קטנים בצבצו מהמקום בו האצבעות נחות."תודה לך יואן! הן נהדרות" חייכתי והוא יצא זורח מאושר.
אחר כך נכנס אומן האיפור,וגם הוא סיפר לי על מה בכוונתיו לעשות לפניי."את תהיי הנערה ביפה ביותר בבולידן!" סיפר ג'וזף.
אחרי ג'וזף נכנסה התופרת,היא הייתה בחדרי לפחות שעתיים עד שמצאנו שמלה אשר התאימה לנעליי הסנדלר,וכמובן התאימה לי.
אחרי שהתופרת יצאה מחדרי,אבא נכנס וכחכח מעט בגרונו.הבטתי אחריו כשלפתע פרץ לחדרי בריקוד מעגלי,זקוף וגבוהה,גבר עם שיער שחור עיניו כחולות מאפירות.הוא היה רזה,אך חטוב."שמי הוא לאון סופירד" הציג את עצמו."לאון הוא רקדן שוודי,הוא הגיע אלינו כדי ללמד אותך את ריקוד האצולה!" הודיע אבי בשמחה.
הבטתי בו כלא מאמינה,"רקדן? לשם מה? הרי זוהי רק סעודה!" התרעמתי,מביטה באבי.
הוא גירד בעורפו,"ובכן..יהיה גם נשף" אמר בשקט.אך לפני שהספקתי לכעוס עוד יותר,"אל תילחצי העלמה סקארד" לאון ניסה להרגיע אותי,"יחד איתי,תדעי הכל!" קרץ."לשם מה הריקוד? עם מי ארקוד שם?" הבטתי באבא מבולבלת ושילבתי את ידיי,"הכל יתגלה בארמון" אמר ויצא מהחדר במהירות."יש לנו רק יום ללמוד את הריקוד" הודיע זורח,"אין טעם לבזבז זמן כה יקר!" הצהיר ותפס את ידי.
הוא משך אותי אליו כאשר ידו ננעצה על מותני.נרתעתי מיד,אך הוא הרגיע אותי ולקח את ידי השמאלית, ונעץ אותה בגבו וידינו החופשיות השתלבו.
עד מהרה הבנו כי ריקוד אינו כישרון אצלי,אך לאון דבק במטרתו ללמד אותי כיצד לרקוד.
אחרי מספר שעות למדתי את התנועות אך עדיין רקדתי בצורה מגושמת."אבוא מחר מוקדם בבוקר" הצהיר אחרי שהביט בחלון והבין שהלילה נחת.הנהנתי ולחצנו ידיים.
כל-כך הרבה שעות ריקוד ששכחתי לאכול.במטבח ישב ת'ומאס וקרא איזשהו מכתב.
ניגשתי אל השולחן,עליו עמדה סלסלה ובתוכה ביצים לבנות וטריות,"האכלת את הסוסים?" שאלתי בזמן שקלפתי את אחת הביצים,הוא הינהן בלי להביט בי וכשהתיישבתי קירב את המכתב לעצמו."קורא את הנאום שכתב לעצמו כשיבחר לראש המועצה?" חשבתי וגיכחתי לעצמי,הוא הביט בי בצורה מוזרה וחזר לקרוא את המכתב.
שתיתי מעט ממיץ האוכמניות שעמד על השיש,מרחוק ראיתי שמכתבו של ת'ומאס היו בעצם רק כמה שורות בודדות,נראה כאילו קרא את המכתב ללא הפסקה ופירש לעצמו כל מילה.גלגלתי עיניים ללא עניין כשלפתע נכנסה אוליביה."סוף סוף הרשו להיכנס לבית שלכם!" הודיעה בעצבנות וטרקה את הדלת."תראי לי את השמלה!!" קפצה מסקרנות."היא לא כאן,התופרת הביאה מידה גדולה מדי וכעת היא צריכה להקטין את מידת השמלה,מחר בבוקר תראי" חייכתי.נכנסו לחדרי,"מתי הסעודה?" שאלה וסגרה את הדלת."חצי שעה לאחרי השעה שתיים עשרה" עניתי,"וכנראה שיהיה גם נשף כי יש לי מורה לריקוד" סיפרתי בייאוש,נשכבת על המיטה."באמת?" פערה אוליביה את עיניה האפורות,"ליליאנה סקארד רוקדת,ובכן זה מראה שלא הייתי רוצה לפספס" פרצה בצחוק מתגלגל,צחקתי איתה ואז הרצנתי."הלוואי שיכולת לבוא" נאנחתי,צחוקה פסק והיא התיישבה לידי מחזיקה בידי,"באמת הלוואי".
הבטתי באופק השחור דרך החלון,"אולי תישני אצלי הלילה?" שאלתי."אישן" הודיעה ופתחה את ארוני,מחליפה לכותונת לילה לבנה.
וכך שכבנו במיטה,מחכות לשחר להפציע, מה שלא ידענו,שמחר יהיה ההתחלה של שינוי חיינו בכל דרך אפשרית.
YOU ARE READING
Village girl with high heels
Romantiek.ליליאנה סקארד, חיה בכפר קטן בשבדיה בשנת 1826 .מועמדת להבחר כראש מועצת הכפר, עד שמשפחתה בוגדת בה .בסיפור היא מכירה גבר אשר משנה את חייה, ויחד איתה הוא חווה את סיפור ההישרדות שלהם
