Village girl with high heels

פרק 18

.לא,לא,לא" מילמלתי לעצמי"

הוא יכנס בעוד מספר שניות ואת תצרחי "לא!" פקדתי על עצמי,גופי רעד וצמרמורת דוקרנית עברה בגופי,רק מהמחשבה של להיות אישתו של וויליאם.

הדלת נפתחה בבעיטה וקפצתי במקומי,זזה כמה צעדים לאחור.

הוא נכנס בשקט,צעדיו קלילים והוא הביט אל הרצפה,מתקדם עוד ועוד עד שנעצר על יד המקום בו עמדה מראתי לפני שנופצה.

הוא יישר את מבטו,נועץ את עיניו הכחולות כהות לעברי כמעט עוצר את זרימת הדם בגוף שלי מרוב בהלה."אני כל כך מצטערת" קולי נשבר.

הוא רק צחק,וויליאם פרץ בצחוק והחזיק חזק בבטנו עד שנגמר לו האוויר.

הבטתי בו מבועתת,עד שצחוקו נעצר,ונקטע לנהמה זועמת."השפלת אותי,מול כולם,כל האנשים אשר רואים בי כמנהיגם,גימדת אותי לאפס" זעם כבד ריחף בקולו."נערה כפרית,עלובה,שפחה" מילמל,"את.." התקרב אליי בצעדים מהירים,ליבי נדם.

פניו היו כה קרובות לשלי,הרחתי את נשימתו והבל פיהו,וללא כל אזהרה הוא נישק אותי.

שפתיו אומנם רכות וטעם יין דיגדג את שפתיי,אך הוא היה נוקשה,כופה את עצמו עליי,ואני עמדתי כמו פסל,לא מעזה לנשום.

נרתעתי ממנו כל כך,אך הוא לא נתן לי לזוז.הוא משך אותי אל המיטה,מוריד את חולצתו המלכותית.

פערתי את עיניי בפחד,"שלא תעז-בחיים לא!" צרחתי,נחנקת ממראה חזהו.

אך הוא היה חזק ממני ולא הקשיב.הוא קרע את החלק התחתון של שמלתי וטלטל את גופי בכוח.

דמעות מלוחות החלו לנזול מעיניי בעוד הוא משכיב אותי על המיטה,ואני חסרת אונים,כשלפתע קרע את החלק העליון של השמלה.

נזכרתי באריק,בפניו החלקות,בידיו משחקות בשלי רכות כמו צמר גפן,בשפתיו הורודות שגרמו לליבי לדלג פעימה בכל פעם שדיבר,ובעיניו התכולות,הכה בהירות כי כמעט סינוורו אותי בכל פעם שהצצתי לעברו."אריק.." מילמלתי.

וויליאם נעצר,ערום כולו,"מה אמרת?" וזו הייתה הזדמנותי,ברגע שנעצר וירד ממני דחפתי אותו לאחור והוא התגלגל,נפגע מין המגירה.

תפסתי חלקים מין השמלה וכיסיתי מעט את גופי,בורחת מין החדר.מאחוריי שמעתי אותו נאנח,"אריק בארקין.."

לפני שהצלחתי לעבור כמה צעדים אחרי החדר,שומרים איגפו אותי מכל דרך.

הם תפסו בידיי והידקו את אחיזתם,יותר חזק בכל פעם שניסיתי להתנגד."עם השאר.." יצא וויליאם מכפתר את מכנסיו,"את תשלמי על זה וביוקר יפהפייה" העביר את אצבעותיו על שפתיי.

הכל החשיך,התעוורתי אולי? ראשי זז בתנועות כואבות בלי היכולת לראות דבר.

לבסוף הבנתי כי מדובר בשק שהלבישו על ראשי,ריח הדם שנדף מהמקום בו עברנו,נתן לי לבסוף את הסימן האחרון,"חדר העינויים" ידעתי.

צרחותי איומות וקורעות לב נשמעו מדי פעם,ליבי איים מלהתפוצץ מרוב דאגה לאריק,ידעתי שסיכנתי את חייו בהרבה יותר,עכשיו כשוויליאם יודע.

המראות חזרו,יכולתי לראות היכן אני נמצאת,אך העדפתי לחזור להיות עיוורת שוב.

חדר קטנטן,עצמות וראשי שלדים שרצו בכל פינה,השומר זרק את השק שכיסה את פניי על הרצפה המוכתמת בדם.

שלוליות אדומות של דם ביצבצו מין הרצפה החלודה.

החדר היה כה אטום והם לא טרחו אף לאזוק אותי.

אחד השומרים הפיל אותי אל הרצפה,"תטופלי בקרוב" אמר והשאר הינהנו וטפחו על כתפו,יוצאים מין החדר.

"קול נעילת הדלת גרם למוחי להתעשת,"זה עושי להיות הסוף.