Village girl with high heels

חלק 2 - פרק 10

הבטתי מהחלון בתדהמה וניסיתי שלא למצמץ,שחס וחלילה שנייה אחת מהנוף היפה ביותר שראיתי מחיי לא תגמר.הוא היה עוצר נשימה.

אחרי שעברנו את היער החשוך של איזורי הכפרים,הכל התבהר.

צבעו החום של גזעי העצים התבהרו,עלי הסתיו הכתמתמים הפכו צהובים והפרחים פרחו בצבע כתום נועז.האווירה הסתווית בממלכת בולידן הייתה משכרת,ונהנתי מכל רגע.

כשלפתע,נעצרנו.

הבטתי באבי ובלי לומר דבר הוא הנהן,"הגענו יקירה" חייך.

אחד השומרים פתח את דלת הכרכרה ושלח את ידו,תפסתי בידו וקפצתי מין הכרכרה בזהירות.

הארמון היה בצבע תכלת לבן ודגל ירוק בצבץ מין המגדל הגבוה ביותר.

הדלת הייתה עצומה,וכמה מדרגות נדרשו כדי להגיע אליה.שתי משרתות לבושות שמלות אדומות ארוכות,עמדו על ידי וליוו אותי אל הדלת העצומה.

חייכתי בהתרגשות,הדלת העצומה נפתחה ולא יכולתי שלא להסתיר את תדהמתי.

הארמון מבפנים היה צבוע בירוק בהיר כמו הדגל,המסדרון קושט בתמונות של נופים יפהפים,שטיח גדול בצבע טורקיז כהה התפרש על כל אורך המסדרון.

מולנו היו מדרגות שבקצתן הופיעו מיליוני חדרים בעלי דלתות בצבע כחול כהה,כמה מהן עם שומרים וכמה בלי."אחריי העלמה סקארד" חייכה אליי אחת המשרתות,"שמי ליליאנה" אמרתי,"מה שמך?" הסתקרנתי."אלנה" אמרה,"זהו חדרך עלמתי" פתחה את הדלת אחרי שעלינו במדרגות.

הייתי צריכה להחזיק באלנה כאשר פתחה את הדלת,צבע כתום ונעים היה לקירות,המיטה הייתה עצומה ולא דמתה במעט למיטת המזרן שבכפר.

סדיניה והכריות היו ירוקות בצבעו של הדגל,שידות ארוכות ורחבות הוצבו בחדרי."הסעודה תתחיל בקרוב" הודיעה אלנה והתכוונה לצאת,"אלנה?" פניתי אליה,"כן עלמתי?" הביטה בי בעיניים עייפות."האם בארוחה משתתפים גם דוכסים?" שאלתי בכיליון עיניים."דוכסים,סריסים וילדיהם" אמרה.

הנהנתי וניסיתי להשאר אדישה,אך מבפנים בערה התרגשותי."זה יהיה הכל" חייכתי אליה.

היא הינהנה ויצאה במהירות.

התקרבתי אל החלון אשר השקיף אל החצר העצומה.חשבתי לעצמי כיצד זה ייתכן שנערה מכפר בעל מעמד בקושי בינוני,הגיעה לארמון, ולשם מה?.

כמה קשרים היה אבי צריך להפעיל בשביל להביאני הנה,תהיתי.

אחר כך התקרבתי אל המראה שנתלתה אל מעל השידה,סקרתי את עצמי מכף רגל ועד ראש עד שנשמעה דפיקה מהירה."יבוא" עניתי,עדיין לא רגילה לפרטיות והנימוסים והתיישבתי על המיטה."העלמה סקארד,הסעודה עומדת להתחיל הבא נצא" הודיעה אלנה."אחרייך" חייכתי בהתרגשות.

יצאתי,ואלנה סגרה אחריי את הדלת ועקפה אותי בחינניות,עקבתי אחריה והמשכתי להתפעל מיופיו של הארמון.

ולפתע,הגענו אל דלת עצומת מימדים.

שנדלירות יפהפיות הודקו אל התקרה,ושולחן ארוך בגודל המסדרון בו דלת חדרי שוכנת נמצא שם.

השולחן היה מלא בסועדים כאשר לפתע כולם השתתקו."ליליאנה סקארד?" זרחה אחת הנשים שישבה לצד המלך.

כולם נסקו את עיניהם אליי בסקרנות,סקרו אותי בקפדנות והחזירו את מבטם אל האישה."שמי הוא קסנדרה פדריקוב" הציגה את עצמה,"המלכה" עיניה זרחו."בעלי סבסטיאן פדריקוב,המלך","וזהו בננו הבכור וויליאם פדריקוב".

הבטתי בוויליאם, הוא היה נאה בהחלט,שיערו חום וקצוץ,עיניו היו כחולות אך כהות כשמיים לפני רדת החשכה.

הבעת פניו הייתה אדישה והוא הביט בי בפנים שלא הצלחתי לפענח,על יד קסנדרה היה כיסא פנוי,ועל ידו ישב אבי,הוא סימן שכיסא זה הוא עבורי.

התקרבתי באיטיות,רעש עקביי נשמע בחוזקה מהשקט ומבטיהם של כולם ננעצו בי.

חייכתי במבוכה והתיישבתי ברכות,"המשיכו בעניינכם" מחאה קסנדרה בידיה,ובשניה חזרו הדיבורים."אכלי יקירה,הנך כה רזה!" חייכה אליי וסקרה את גופי ואת שמלתי את הסגולה והארוכה.

חייכתי חזרה, ונגסתי בזהירות בעוף הצלוי שנח על צלחתי."אוכל כזה בוודאי לא טעמת בכפר" אמר המלך סבסטיאן לפתע.

קסנדרה תקעה בו את מבטה בכעס.שירבבתי את שפתיי בחיוך,"את צודק הוד מעלותך,הבה נשנה עובדה זו" והמשכתי לאכול בתאבון.

וויליאם צחק מצדו השני של השולחן למראה מבטו המופתע של אביו."ליליאנה,כבדי את האנשים הסובבים אותך" הביט בי בכעס אבא.

משכתי בכתפיי,"כראש מועצה הייתי בטוחה שתגן על הכפר שאותו אתה כה אוהב,ולא תתן לאנשים לעשות ממנו צחוק" הרמתי את מבטי אליו,מנקה את פי במפית.

כנראה שלא לחשתי מספיק,ואבא האדים מרוב בושה.אך משפחת פדריקוב הביטה בי משועשעת מאד.

וכך אכלנו ושתינו,וויליאם הציץ בי מפעם לפעם, אך החזיר את עיניו לצלחתו כשתפסתי אותו.

סקרתי את כל החדר והסועדים,ואת אריק לא מצאתי.הבנתי שכבר סיכוי למצוא אותו,אין.

לפתע נעמדה המלכה קסנדרה ומחאה בידיה.

כולם השתתקו ותלו בה עיניים,"הסעודה תיגמר עכשיו,אף נפש לא תשאר כאן חוץ מאיתנו,ג'ונתן סקארד ובתו".

וכך היה,אנשים החלו לקום,הודו על הסעודה הנפלאה ויצאו מהדלת.

המשרתים פינו את השולחן וכרגע רק נוד יין וכמה כוסות נשארו עליו."ליליאנה" פתחה המלכה,המלך לעומתה נראה משועמם ושחקי בקשריי גלימתו.

התעלמתי ממנו והפנתי את עיניי אל המלכה קסנדרה,"הינך ודאי תוהה מדוע את פה" אמרה, ולא חיכתה לתשובתי.