Village girl with high heels

פרק 30

הרמתי את אחת מגבותיי בהפתעה, "כ-כישרון רפואה?" שאלתי בבלבול. "לא התכוונתי בדיוק לכישרון, זוהי פשוט מיומנות לרוב של אנשים שלא למדו להילחם", אמרה ג'ולין, בבקיאות מחשידה. ניכר על פניה שנזכרה במשהו. רציתי לשאול אותה איך היא יודעת את זה, אם את כל זמנה בילתה בארמון. אבל ת'ומאס לפתע הוריד את סכינו, ורק לאחר מספר שניות של סקירה, הוריד אריק גם את שלו. הוא תפס אותי בכתפיי והוביל אותי לאחור מספר צעדים, מרחיק אותי מת'ומאס. אריק נעמד מלפני, ידו מלופפת סביב מותניי, שפת גופו שידרה מתח, מין מסר שהזהיר את ת'ומאס רק להעז לשלוף את סכינו שוב.

תפסתי בזרועו של אריק וליטפתי אותה עם קצות אצבעותיי, מנסה להפיג ממנו את הכעס. "את יודעת לחבוש פצעים? להכין תרופות מצמחי היער?" שאל ת'ומאס. בנות שלא מתקבלות לתפקידים קרביים בכפרים כמו ציד או חיל המשמר, תרופות צמחים זהו הדבר היחיד שהן לומדות עליו, בכדי להיות מועילות לפחות קצת. "כן" הינהנתי, ולראשונה אמרתי זאת בבטחון.

******
יכולנו לראות את הארמון שוב אחרי שעה מהירה של דהירה על הסוסים. בהחלט היינו קרובים. יכולנו לראות בקלות את השומרים מבוצרים בכל שטח הכניסה. "נהרוג שלושה וניקח את בגדיהם, ולאחר מכן בזהירות נתחיל להתגנב פנימה" אמר ת'ומאס בקול המפקדים המוכר שלו, מדגיש את המילה 'בזהירות'. למרות שזכרתי את התוכנית בעל פה, ולמרות ששיננתי כל צעד וצעד שנאמר עליי לעשות בזמן שרכבנו, פחדתי, פחדתי ששוב אהיה נטל עבור כולם.

אריק הוריד אותי ואת ג'ולין מין הסוסים והיא נעמדה על ידי. העברתי ליטוף מהיר על אפה של מיירה וחייכתי חיוך עצוב אל עברה. נמאס היה לי מלהיפרד ממנה כל הזמן. הנחתי את רצועות 2 הסוסים, של מיירה וסוסו של ת'ומאס בידיה של ג'ולין. "את זוכרת איפה להתחבא?" שאלתי בדאגה. "כן אמ-" התחילה להגיד, אך עיניה נפקחו לרווחה, מבועתת. היא השתתקה מיד. "כן, ליליאנה.." לחשה והסתובבה אל מיירה במהירות. אריק החליף איתי מבטים והניח את ידו על כתפי, "נלך?" שאל. הינהנתי. למרות שג'ולין הייתה עם גבה אלינו, נלחמת בדמעות, אריק ואני שנינו נשקנו ללחיה ויכולנו להרגיש אותה הולכת מאיתנו למקום המחבוא שלה, מחויכת מעט. ת'ומאס כבר החל להתקדם. "אנחנו נחזור עבורה" אמר אריק, ושנינו הבטנו בגבה של ג'ולין בפעם האחרונה.

אריק התכוון לשלוח את ידו לעברי ולתפוס בי, כשלפתע ת'ומאס נעצר בין רגע. "מערב- 5 צעדים, מזרח - 3" אמר בקול קשוח. אריק קפץ ממקומו והם התפצלו ברגע אל תוך צדדי היער.  לא הבנתי דבר ממה שקורה, עד ששמעתי שתי אנחות כאב שנשקטו במהרה מאותם המקומות אליהם התפצלו. אחרי מספר שניות חזרו שניהם, סוחבים שתי גופות של שומרים. אריק ות'ומאס החלו להפשיט אותם במהרה. בגדי השומרים נראו לי מוזרים מאד, השוני שלהם מבגדי השומרים  .שהיו בפנים בפעם הקודמת שביקרתי, אותם השומרים לבשו שריון כבד לעומתם
לאחר מספר דקות, שניהם היו מוכנים וסימנו לי שהם מוכנים ללכת. שיירות שומרים התהלכו בכל צד ביער ובכניסה, ובנתיים אני הייתי זו שהתבלטה הכי הרבה עם שמלתי הלבנה. אספתי את שיערי שאורכו עבר כבר כמעט את ירכיי בעזרת ענף גמיש שמצאתי, שוכב על האדמה. הוא שימש לי כגומי קשיח ששמר משיערותיי להתפזר.
אריק משך אותי במהרה, והתחבאנו שלושתנו בין השיחים עד שהשיירה עברה, מיד אחריה המשכנו הלאה.

******
?למה אני לא בוכה? אני צריכה לבכות
?למה לא הוצאתי מילה? הייתי צריכה? זה היה עוזר
המשכתי לענות את עצמי בשאלות, מכה איתן בעצמי בתוך מחשבותיי.
ראשי נשמט מטה ויחד איתו התפזר שיערי על כל פניי, קצוותיו דקרו את הלחיים שלי. וויליאם יצא מתוכי, שותק שתיקת נצחון, סמוק מעט מהמאמץ. הוא החל ללבוש את מכנסיו ולכפתר את הכפתורים שלהם. עדיין קרוב אליי, נשימותיו החמות והעמוקות הרתיעו אותי כל-כך.
הוא תפס בשיערותיי והרים את ראשי השמוט מעלה, "זה יקרה שוב ושוב, יום אחר יום ולאחר מכן שעה אחר שעה.." אמר ונשף אל תוך פניי, "עד שתספרי לי היכן ליליאנה סקארד", סיים מחויך. הוא שלח אליי את ידו ועם אצבעותיו התחיל לטייל על קו האגן שלי, ברתיעה ובהלה גופי זז אחורה, מה שגרם לשלשלאות להתהדק אליי חזק יותר. השתנקתי מהכאב. וויליאם שחרר את שיערותיי, צוחק. ראשי התנדנד מעט ונשמט מטה שוב. "אחריי סקארד", אמר בקול קשוח, מסיים לכפתר את חולצתו ואחריו יצא אביה של ליליאנה.