Village girl with high heels

פרק 3

נכנסו למסבאה וניסיתי להתנהג הכי רגיל שיכולתי.ת'ומאס ישב עם הגב אליי ודבר עם המלצרית שעברה.כשהלכה,חזר לעיסוקיו עם קאמיל.אוליביה פנתה אליי, "איך בדיוק נשמע את מה שהם אומרים? אם הוא יראה אותך,הכל אבוד" הביטה בי בבלבול.ת'ומאס הסתובב מעט,תפסתי במהירות את אוליביה ומשכתי אותה לצד המסבאה רחוק ממנו.
התנשפתי בכבדות ולאחר מספר שניות הצצתע לראות אם קלט אותנו.למזלי הוא לא ראה והמשיך לדבר עם קאמיל.
"אוליביה" התחלתי ושחקתי בקצוות שיערותיה האדומות,"את יכולה לעשות את זה את?בך הוא לא יחשוד ותספרי לי הכל אח"כ" הבטתי בה מתחננת.היא הביטה בי בכעס ולאחר מכן הציצה מעט אל עבר ת'ומאס."ליליאנה סקארד,הדברים שאני עושה בשבילך" כיווצה את גבותיה ברוגז."תודה! אלף תודות" נשקתי לה בלחי.היא הנידה בראשה והחלה לצעוד אל עבר הבנים.
ראיתי שהתיישבה בשולחן מאחוריהם וכשת'ומאס הסתוב לעברה הם רק חייכו והו החזיר את מבטו לקאמיל.כמחצית השעה חלפה מאז שישבה שם אוליביה ואני כססתי את ציפורניי מרוב סקרנות.לפתע התרומם קאמיל ולחץ את ידו של ת'ומאס ומהר לצאת.ת'ומאס הניח צרור מטבעות על הדלפק,יישר את כובעו ולאחר שאמר שלום לאוליביה יצא גם הוא בחיוך חושף שיניים.עוד לפני שהספיקה להתרומם רצתי אליה והתיישבתי על ידה.
היא הציצה בי במבט מהסס ושחקה מעט באצבעותיה.ראיתי על פניה כיצד היא מנסה לנסח לי את כל שיחתם.
"קדימה ספרי לי!" נערתי את זרועה."אני לא בטוחה שזה ימצא חן בעיניך לילי" נשכה מעט את שפתה התחתונה.
הבטתי בה בבלבול,"זה לא משנה כרגע,תספרי לי" דבקתי למרות שהייתי לחוצה ביותר.
אוליביה פתחה את פיה כאילו מנסה לומר משהו,אך נעצרה.מספר שניות אחר כך התחילה,"ובכן..היו כמה פעם שהם ממש לחשו ולא שמעתי הרבה.קאמיל ספר לת'ומאס כמה הוא עוזר לכפר,ושבזכותו הכפר היה מוגן".ואז נזכרתי כשת'ומאס היה בגילי הוא התגייס למשמר הכפר לארבע שנים."ליליאנה,את מקשיבה לי?" עצרה כשראתה ששקעתי במחשבות."כן,כן כמובן המשיכי" הבטתי בה.
היא הנהנה והמשיכה,"אני לא בטוחה אבל הם רוצים למות אותו לראש המועצה,לאחר אביך" אמרה בזהירות וחכתה לתגובתי.
הבטתי בה המומה,פי ועיניי נפערו בתדהמה."אבל,זה לא ייתכן!" התבלבלתי,"החוק אומר שחייל המשמר אינו יכול אף פעם להיות חבר במועצת הכפר,ובטח שלא ראש הכפר!" אמרתי בבלבול מהול בכעס."אני!אני זו שצריכה להיות ראש המועצה אחרי אבי!" טפחתי על השולחן בכעס ושקיות המלח והפלפל כמעט נפלו.אוליביה חפשה תשובה מתאימה,אך גם היא כמוני הכירה את החוקים.שתינו השתתקנו לכמה דקות ואז התרוממתי,"בואי נלך הביתה,מתחיל להחשיך"הצצתי בדלת המסבאה.היא הנהנה וקמה אחריי,הלכנו בשתיקה עד לביתן שלי ולפני שהלכה,הזהרתי אותה."אוליביה,תבטיחי לי ששיחתם תשאר רק בין שתינו,לא נספר לאיש"הבטתי בה."כמובן,שפתיי חתומות".הבטתי בה בהכרת תודה ונפרדנו לשלום.
נכנסתי הביתה,אבי ות'ומאס דברו ביניהם והשתתקו כשנכנסתי.הם החליפו מבטים ות'ומאס נכנס לחדרו.אבא חייך אליי ושאל לשלומי.עניתי ביובש שהכל בסדר ונכנסתי במהירות לחדר שלי,נשכבת על המיטה בכבדות.