Village girl with high heels

פרק 13

המלכה קסנדרה משכה אותי אל חדרה,נכנסתי המומה מגודלו של החדר ובעיקר מיופיו.

אם חשבתי שחדרי גדול,חדרה של המלכה היה כלום לעומתו,"הכל בסדר ליליאנה?" שאלה כשראתה את הבעתי,"כן" גימגמתי מביטה סביבי.

היא התיישבה וסימנה לי עם עיניה להתיישב גם,התיישבתי בצייתנות על ספה לבנה אל מולה והבטתי בה.

היא יישרה את קפלי שמלתה ומבלי שום אזהרה,"את לא רוצה להתחתן" ירתה אליי.

הבטתי בה קצת מופתעת מהשאלה,היססתי,"אני לא רוצה" אמרתי לבסוף.

היא הינהנה וקמה אל עבר אחת המגירות מאחוריה,הוציאה בקבוק יין ורדרד ושתי כוסות ארוכות."למה לא? וויליאם לא מוצא חן בעיניך? אני מאמינה שהבן שלי נאה מאד" מזגה והביטה בטיפות האחרונות של היין נמזגות לתוך הכוס.

היא נתנה לי את הכוס,"הוא בהחלט נאה" לא שיקרתי,"אני פשוט לא מרגישה שזה נכון" לגמתי מעט מהיין.

היא צחקה מעט,"מה לא נכון? לחיות באושר ועושר זה לא משהו שאת רוצה?" מזגה גם לה והתיישבה.

הנחתי את הכוס על השולחן מלפניי,"אני לא כל כך בטוחה לגבי האושר,יש המון סיבות שאני מעדיפה לא לא להתחתן עם הנסיך וויליאם" שקלתי את מילותי,נותנת את הכבוד הראוי לבנה.

היא הביטה בי מופתעת,"יש כמה סיבות? אני אשמח לשמוע אותן" חייכה,אבל החיוך הזה היה קשה,משהו מאיים הסתתר מאחוריו."אני עוד צעירה,יש לי תפקיד חשוב בכפר שממנו אני באה,אני אמורה להפוך לראש המועצה,וחוץ מזה הוד מעלותך,אין לי רגשות אל בניך" הוצאתי את הכל,והתחרטתי מיד על הבוטות.

היא קמה ממקומה ופרצה בצחוק,"תפקיד חשוב? ראש המועצה?" היא גיחכה,"אחת הסיבות שאת כאן,היא בגלל אביך.כאשר את תתחתני,ואת כן תתחתני עם וויליאם,הכפר שלך לא יצטרך יותר לשלם מיסים..את מין עסקת חליפין" הסבירה.

הבטתי בה קפואה,ידי רעדו ועיניי צרבו."עסקת חליפין?" גימגמתי בחרישות,הרגשתי כאילו סלע מנסה למחוץ את ליבי.

אחר מספר דקות של שקט,קמתי ממקומי,"אני לא אהיה עסקת חליפין של אף אחד" התקדמתי אל עבר הדלת.

המלכה קסנדרה הלכה אחריי,ופתחה את הדלת בעצמה,"שומרים!" קראה ומיד התאספו סביבנו כחמישה שומרים גבוהים,"תאסרו את העלמה" פקדה וסגרה את הדלת.

השומרים תפסו בידיי וכתפיי,"לא! מה אתם עושים?" צרחתי על כל הקומה,"תעזבו אותי" התחננתי,"קסנדרה!" צרחתי אך כבר התרחקנו והם הובילו אותי למקום לא ברור.

היחידה שראיתי זו את אלנה המשרתת שעזרה לי להתמקם,היא הביטה בי בכאב וברחה מין המקום.

האכלתי את הסוס האחרון,מתחתי את גבי ויצאתי מין האורווה כשלפתע ראיתי את ת'ומאס מתקרב."ת'ומאס!" קראתי לו מרחוק.

הוא הסתובב בחצי חיוך,"אוליביה,מה אוכל לעשות למענך?" מתח מעט את חולצתו."מה שלום ליליאנה?קיבלתם כבר חדשות?" שאלתי בסקרנות,"עדיין לא" אמר בריחוק,מסתיר משהו.

הבטתי בו בחשדנות,"הבנתי,תודה" והסתובבתי חזרה אל ביתי."בזבוז של זמן,אם היא מתחתנת עם איזשהו נסיך עכשיו,אני חייבת לראות אותה קודם" חשבתי לעצמי.

נכנסתי לביתי הריק והמאובק שלי והתקדמתי לחדר,החלטתי לכתוב מכתב לליליאנה והעביר אותו לכרוז שמעביר את הדואר לממלכות,הוא עובר כאן כל כמה ימים.

"היי ילדונת,מקווה שלא שכחת ממני עדיין.

אני מתגעגעת מאד,המקום ריק ושקט כאן בלעדייך ושיער החמאה הצהב שלך

מיירה מחכה לך,די מיואשת,אשמח אם תחזירי לי מכתב

אגב? מצאת שם את אריק?"

הכנסתי את המכתב למעטפה קטנה והחלקתי אותו לכיס מעילי.

החושך התחיל לרדת וידעתי שזה הזמן לצוד,הרגשתי את מחסור המטבעות.

נכנסתי לחדר שהיה שייך להוריי ולקחתי כרגיל את הפגיונות והסכינים החדים שאיתם היו צדים,ומשם יצאתי אל היער.

עיניי צרבו מרוב דמעות,התקשתי לפתוח אותן,פחדתי לראות את המקום האפור,השונה כל כך מין הממלכה הירוקה והבהירה שהייתי בה לפני כמה שעות.

לבסוף פתחתי אותן,ידיי הלבנות היו קשורות בשלשלאות שחורות וכבדות אל קיר לבנים,ופי היה חסום במטפחת בטעם של דם.

נחנקתי מעט מין הטעם הנוראי,רציתי לצרוח אך לא היה בי כוח או התקווה שמישהו יישמע.

רכנתי אל עבר הקיר,הצטופפתי מעט עם רגליי ולאט לאט שקעתי לשינה מלאת סיוטים.