נכנסתי במהירות למאהל,הוא היה ענק ולקח לי מספר שניות למצוא את אבא ששינה את מקומו מהפעם הקודם שנכנסתי לאוהל.הוא הסתובב אליי בתמיהה,ולפני שהספיק לדבר קראתי בכעס "למה גרשת אותי?הבטחת שביננו לא יהיו סודות"הבטתי בו כועסת,מתעלמת משאר חברי המועצה שהביטו בי.אבא סימן להם עם היד וכולם יצאו במהירות ללא הערות נוספות.בידו החזיק מעטפה בצבע תכלת בהיר והכניס אותה בזריזות לכיסו כשהתיישב."לילי.."התחיל ועל פניו ראיתי כיצד הוא מנסה לנסח תשובה מספקת."הבטחתי לך בלי סודות את צודקת" הוא הביט בי מתוך עיניו הירוקות הכהות בודק את תגובתי והמשיך בזהירות,"אך אינני מפר את הבטחתי.את וכל הכפר תגלו את הכל בקרוב מאד" אמר והשחיל חיוך,אך הבעתי עדיין נשארה כועסת וחיוכו נעלם מיד."אבא" התקרבתי אליו,מרככת מעט את הבעת פניי."אני בתך,אתה מספר לי הכל מדוע עכשיו אתה לא יכול לספר לי?"שאלתי בסקרנות והבטתי בו.הוא משך אותי אליו והשיב אותי על רגליו כמו ילדה קטנה,"ליליאנה,גם לאחיך יש לי הבטחה.סודות הקשורים בו איני מספר לאף אחד"."הבנתי" עניתי בתבוסה.הצצתי בכיסו במבט חטוף אל עבר המעטפה ונשקתי ללחיו."אצא להאכיל את הסוסים" הודעתי ונאנחתי כשיצאתי מהמאהל.לפני שסגרתי את הוילון ראיתי את אבא מניח את ידו על מצחו ומוציא את המעטפה,זורק על השולחן בכעס ונאנח.
כשהסתובבתי חזרה אוליביה כבר עמדה על ידי והודיע בייאוש,"אחיך לא מספר דבר" אמרה והביטה בי שאספר לה מה קרה במאהל."גם אבא שותק" נאנחתי ושלבתי את ידיי בשלה והתקדמנו אל עבר האורווה."סודות,סודות" אמרה והגניבה חיוך קטן אל עבר בחור שעבר על ידנו וכמעט נתקע בעץ מולו כשהבין שאוליביה בכבודה ובעצמה חייכה אליו.נכנסנו אל האורווה ורצתי אל עבר מיירה,הסוסה שלי.סוסה לבנה וצחורה כשלג רגלייה ארוכות ורזות,עינייה שחרחרות ועמוקות.החלתי להבריש אותה ואוליביה האכילה את שאר הסוסים ובין היתר את הסוס של ת'ומאס.לאחר מכן האכלתי גם את מיירה.בזמן שאכלה הצצתי מהחלון וראיתי את קאמיל סגנו של אבא הולך עם ת'ומאס וטפח על כתפו.הם נכנס למסבאה של הכפר.
לאבא ות'ומאס יש סודות,קאמיל ו'תומאס מסתודדים.זה מאד לא מצא חן בעיניי.הבטתי באוליביה שהשתעשעה עם אחד הסוסים והתקרבתי אליה,שמתי את ידי על כתפה והיא קפצה בבהלה."לילי!" התרגזה,"אל תעשי את זה יותר".ניסיתי לא לצחוק אך גחכתי מעט והרצנתי מיד,"בואי נלך למסבאה ת'ומאס נכנס לשם עם קאמיל" דברתי כאילו אני עמדת לתפוס מישהו על חם."אין סיכוי" בטלה את דבריי,"את מודאגת מכלום" אמרה בקול עייף.
"בבקשה אוליביה בבקשה!" כמעט התחננתי.היא הסתכלה עליי בכעס מספר שניות,ואז הודיעה בתבוסה "בואי נלך".
YOU ARE READING
Village girl with high heels
Romance.ליליאנה סקארד, חיה בכפר קטן בשבדיה בשנת 1826 .מועמדת להבחר כראש מועצת הכפר, עד שמשפחתה בוגדת בה .בסיפור היא מכירה גבר אשר משנה את חייה, ויחד איתה הוא חווה את סיפור ההישרדות שלהם
