Village girl with high heels

פרק 5

.אריק בארקין ,הוא ענה והביט בי

רק אז קלטתי שידינו עדיין היו שלובות ומהרתי להוציא את ידי.

"אני ג'ונתן סקארד וזו בתי ליליאנה סקארד" הוסיף אבא וסגר את תיק העזרה הראשונה.

אריק הביט בנו, "תודה משפחת סקארד" ענה. "לאיזה משפחת מלוכה הנך שייך?" שאל אבא והצביע על החולצה המעוטרת של אריק."אבי הוא דוכס בממלכת בולידן" ענה וראיתי על פניו שלא רצה להוסיף.

אך אבי הביט בי בכאב מסיבה לא מובנת. "בולידן?" בלע את רוקו וקם מכסאו."אני רוצה אותך מחוץ לכפר בשנייה שתחלים" כמעט נחנק מכעס ונכנס לחדרו בטריקה.

הבטתי באריק מבולבלת והמומה,אך מבטו היה מרוחק ואדיש, כאילו היה רגיל להתנהגות כזו כלפיו.

"הוא לא תמיד כזה" אמרתי בשקט. כשת'ומאס יצא מחדר המגורים והלך אחרי אבא.

"בעצם הוא אף פעם לא כזה" חשבתי.

"באיזה כפר אני? שאל מתעלם ממה שאמרתי. "פיטאו" אמרתי בחיוך.הוא הנהן ויישר מעט את גבו,נושך את שפתו בכאב.

"אתן לך לישון" אמרתי והתכוננתי לקום.

לפתע הוא תפס בידי, "השארי" בקש ועיניו הכחולות הביטו בי בכאב."הבטתי בו בהיסוס אך לבסוף,"אשאר" עניתי והתיישבתי על ידו.

הבטתי הצידה מרוחקת, "ליליאנה מהו גילך?" שאל לפתע.הבטתי בו מבולבלת, "איזה ישירות" חשבתי."17" עניתי בשקט,מחכה לתגובתו.הוא חייך חיוך רחב,"צעירה" אמר והוסיף במהירות,"אני בן 21" הביט קדימה."זקן" פלטתי והתרווחתי על הספה.הוא צחק במשך כמה שניות,"תודה שטיפלתם בי" אמר אחרי דקה של שקט.הנהנתי "על לא דבר,אבל מי זה האיש שתקף אותך?" שאלתי בתמיהה והבטתי בו.הוא סובב את פניו אליי ,"איכר מכפר שעצרתי בו" ענה וניכר שנזכר במאורע ביער."למה בכלל נכנסת ליער?" שאלתי ואז הוספתי,"חשבתי שאתם בני המלוכה,יושבים לך בארמונות ומשתכרים בנשפים כל יום" אמרתי משועשעת.

הוא הרים גבה,"ואת מדוע יצאת? חשבתי שהמועצה לא מרשה לצאת בשעות האלה לילדים קטנים" אמר ופרץ בצחוק.

הבטתי בו בכעס ולא עניתי,הרחקתי את גופי ממנו קצת והבטתי בקיר."אני רק צוחק" אמר כנפגע שזזתי ממנו."יצאתי לטיול כי הממלכה משעממת" מתחת את אחת מידיו,אך כאב לו והפסיק מיד.

כשראה שלא עניתי,הביט בי ושאל "למה את שונאת את אחיך?הוא נראה בחור טוב".הבטתי בו מופתעת,"ראיתי איך הסתכלת עליו כשנכנס" הוסיף והסיט את כמה שיערות לאחור.

משכתי בכתפיי,"אף פעם לא הסתדרנו" הבטתי בצידה ושוב עלתה בראשי התמונה של אחי כראש המועצה.

הוא לא הוסיף יותר ורק הנהן.פהקתי פיהוק קטן, "לילה טוב אריק" אמרתי והתרוממתי מהספה."לילה טוב לך העלמה סקארד" ענה בקול מהפנט.חייכתי חיוך מהיר ונכנסתי לחדרי.

קרניי שמש טיילו על פניי והודיעו לי שהבוקר הגיע.התמתחתי קלות ויישרתי את קפלי כותנת הלילה הסגולה.

סרקתי את שיערי במהירות ומהרתי לסלון,ובדיוק כשנכנסתי נסגרה דלת הביתן כאילו מישהו יצא.

בסלון ישבו ת'ומאס ואריק,הם דברו על נשות ממלכת בולידן וצחקו בקול רם.אריק היה הראשון שקלט שנכנסתי והבעתו השתנתה מיד לחיוך רחב.

"בוקר טוב לעלמה סקארד" חייך אליי והביט היישר לתוך עיניי.

ת'ומאס גחך וקם, "להתראות אריק" יישר את כובעו ויצא החוצה."לא תברכי אותי בבוקר טוב ליליאנה?" אמר בקול נפגע.

לא עניתי ורק נכנסתי למטבח מוזגת חלב טרי שעמד על השיש."אכלת אריק?" הבטתי אליו והוא כבר היה בחצי הדרך אל המטבח.מהרתי אליו והחזקתי בכתפיו ,"אולי עדיף שתחזור לשבת?" שאלתי מביטה לתוך עיניו הכחולות.הוא חייך חיוך עקום, "אשב אם תשבי עמי" אמר.הנהנתי והלכנו חזרה לסלון."בדיוק ספרתי לאחיך ואביך על איך שמצאת אותי" ספר לי.

לפני שהספקתי לענות, נפרצה הדלת ואוליביה נכנסה "ליליאנה! שמעתי שאת מארחת בלונדיני יפה תוא..." הביטה בנו כשנכנסה והאדימה מבושה.אריק ואני פרצנו בצחוק."אוליביה,הכירי זהו אריק בארקין".

היא התקרבה אלינו וגם היא התהפנטה מיופיו, "אוליביה מוירס" הושיטה את ידה לעברו.הוא הביט בי בהיסוס ואז לקח את ידה ונשק אותה,אוליביה האדימה והחזירה את ידה אליה,והתיישבה קרוב לידו.בלעתי את רוקי והודעתי מנסה להסתיר את הכעס בקולי,"אני..אצא להאכיל את הסוסים" קמתי ממקומי.

אוליביה לא הביטה בי ורק נופפה בידה כסימן לשלום,אריק לעומת זאת הביט בי והרגשתי את חיוכו נעלם כשיצאתי.

טרקתי את הדלת בחוזקה ויצאתי אל האורווה.