Village girl with high heels

פרק 14

צלצול הפעמונים,השמלה הלבנה נמתחת על גופי וכתר משובץ יהלומים עיטר את ראשי.
הבטתי בוויליאם עומד מחויך בחליפתו,המלכה ואבי שבעי רצון אך מביטים בי בסלידה.
שיפשפתי את עיניי,אריק התחלף בוויליאם,אך לא בחליפה אלא גופו עירום מלא צלקות של חדר עינויים."מה עשית לי ליליאנה? ליליאנה?" קרא בקול קורע לב.
התעוררתי בבת אחת,מיוזעת ומסוחררת,השלשלאות גרמו לפרקי ידיי לשרוף."ליליאנה,ליליאנה" הקולות חזרו להדהד בראשי,"תשתקו" מלמלתי ועצמתי את עיניי בחוסר אונים."ליליאנה,ליליאנה" הם חזרו,צווחים במוחי.
פתחתי את עיניי מוכנה לצרוח,כשלפתע השתתקתי.
מאחורי הסורגים של דלת חדרי עמדה אלנה,"ליליאנה.." מילמלה,היא הביטה בי מפוחדת ורק עכשיו הבנתי שהיא יותר צעירה ממני."אלנה.." אמרתי בחרישות,"גברתי הגיע מכתב עבורך,אף אחד לא יודע עליו" הבטיחה והשחילה את המעטפה דרך אחד החורים.
הינהנתי בתודה ומשכתי אותו אליי,מקריאה לעצמי."אוליביה.." עיני זרחו,קראתי אותו שוב ושוב."אלנה" קראתי לה בשקט,"חברתי כתבה לי אותו,אצטרך שתעני לה,תספרי לה שאני כלואה כאן" התחננתי והשחלתי את המכתב חזרה.
היא היססה,"מניין לך שהיא תצליח להיכנס לחומות הממלכה?" שאלה בשקט והביטה מסביבה."היא בחורה חכמה,והציידת הכי מוכשרת בכפר,היא תצליח" הבטחתי והשתעלתי עד שגרוני צרב.
היא הינהנה,"אשלח לה" אמרה בשקט,והרימה את המכתב."תודה אלנה,שאת מסתכנת עבורי" ניסיתי לחייך,היא לא ענתה ונעלמה.

הלילה ירד,קור נעים מילא את אוויר הכפר.
התיישבתי על יד אחת המדורות והבטתי בילדים זוללים מין הסנאים שצדתי."מתי הכרוז צריך לעבור?" שאלתי את בלה שחילקה את האוכל."בעוד מספר דקות" חייכה והגישה לי קערה,"לא תודה" אמרתי,והבטתי בילדון שהסתכל עליי בעיניים מתחננות ומסרתי לו את הקערה.
הוא נגע בברך שלי לאות תודה וברח.
הבטתי בגיצים מתנופפים ובלהבות שצבעו את עורי בצבע כתום,כך ששקעתי במחשבות עד שקול של כרכרה חלודה הגיע לאוזניי.
קמתי ממקומי וקפצתי לתוך העגלה מלאת המעטפות,חפרתי ביניהן ומצאתי את שלי קבורה מתחת ערימה של מכתבים ."ממי ההודעה?" הקפיץ אותי קולו של ת'ומאס
הסתובבתי לאחור,"זה לא עניינך" פלטתי וקפצתי חזרה אל האדמה.
הוא תפס את ידי,אך לפני שהספיק לנשום הידקתי אותו אל העגלה."אם תרים עליי את ידיך ת'ומאס,אני אשבור אותן ואשתמש בהן כמתלה מעילים" איימתי עליו בסלידה ושיחררתי אותו.
המשכתי חזרה לביתי,הוא התנשם מעט וירק הצידה,מיישר את בגדיו בבושה.

נכנסתי במהירות וקרעתי את המעטפה,"קדימה קדימה" דיברתי אל עצמי.
כשסוף סוף הוצאתי את המכתב,הוא נפל מידיי וקיפצתי את אצבעותיי בכעס,פתחתי את דלת הבית ויצאתי חזרה אל המדורות.
ת'ומאס ישב שם ודיבר עם אחד הזקנים,הגברתי את מהירותי כמעט רצה וכשהגעתי אליו,"אתה!" שאגתי.
תפסתי בחולצתו וריתקתי אותו אל האדמה,חובטת בפניו שוב שוב,"אתה ידעת שהיא כלואה! מנוול,חלאה! לא סיפרת לי! ככה אתה בוגד באחותך? במשפחה שלך?" חבטתי בו שוב ושוב דוחפת לאחור את אלה שניסו להוריד אותי ממנו.
הוא השתעל ואפו דימם קלות,"אני יהרוג אותך ת'ומאס,חלאה!" צרחתי וטלטלתי את גופו."מספיק!" צרחה בלה ודחפה אותי לאחור.
ת'ומאס הביט בי המום ומפוחד,וזחל לאחור,"מטורפת! מוחך לא שפוי אוליביה,על מה את מדברת?" ירק מעט דם מפיו.
כל עורק ווריד בגופי היה חם,כל שריר היה מוכן להסתער עליו שוב אבל בלה עמדה מולי והגינה עליו.
קמתי מין אדמת העפר,"ליליאנה סקארד כלואה עכשיו בממלכת בולידן,ואחיה המנוול לא סיפר על זה דבר! מצידו שהיא תרקב שם!" קראתי אל כל אנשי הכפר.
ת'ומאס הביט מבולבל,"על מה את מדברת? למה שתהיה כלואה? היא רק אמורה להתחתן עם הנסיך" התרומם מעט,מעורפל.
צחקתי צחוק כועס,מאיים,"שקרן! רק לשקר אתה יודע! אתה היית מוכר אותה עבור ביצת תרנגול!" בעטתי באחת האבנים שהיו לידי."שון" צעקתי לעבר אחד מידידיי שישב די רחוק.
הוא התקרב בריצה,"מעכשיו אתה תצוד עבור הכפר,להתראות אנשי פיטאו" הצהרתי והלכתי אל עבר ביתי.
מאחורי שמעתי שאגות מלאות בלבול וכעס.