ברחתי חזרה לחצר,הייתי צריכה את האוויר עכשיו יותר מתמיד.
אבל,הוא היה חנוק וכל נשימה הכבידה עליי.
ידעתי שאני חייבת להציל את אריק בכל דרך,הוא זה שהתחנן שהשאר מוגנת,הוא זה שאני חייבת להציל.
אני לא יודעת כלום לגבי הארמון,היכן בתי הסוהר,חדרי העינויים או כל חדר אחר חוץ משלי ושל כמה אצילים,ומגורי המשרתים כמובן."מגורי המשרתים! אלנה!" הברקתי וטסתי אל תוך הארמון.
כשנכנסתי עברתי להליכה רגילה,הכי פחות חשודה שיכולתי,למרות שרגליי בערו לרוץ בכל המהירות.
חייכתי לדוכסים ושאר האצילים שעברו על פניי,תוהים מדוע פניי מועדות למגורי המשרתים.
לבסוף הגעתי,המסדרון הארוך היה בקרבת המרתפים,עכברושים וריח עובש חזק שררו בכל מקום.
הנחתי את ידי על האף כדי לא להריח ופסעתי לעבר דלת חדרה של אלנה.
המומה עמדתי לידה,הדלת שבורה ואחת המנורות מרוסקת לרסיסים על הרצפה,ואלנה כמובן לא שם."סימני היאבקות" חשבתי,"היא ניסתה להתנגד למשהו,מישהו" הורדתי את ידי מהאף.
הבטתי במיטה, קפואה במקומי,כתם דם טרי צבע את הסדינים הלבנים באדום."לא יכול להיות כי נרצחה,היה אמור להיות יותר דם מאשר כתם" ידעתי כשלפתע תפסה בגוף שמלתי יד.
הסתובבתי בבהלה,"ששש.." משך אותי מישהו והכניס אותי לחדר ליד.
הוא הדליק את האור,ונגלתה מולי ילדה קטנה מפוחדת בבגדי משרתת."אל תפחדי,לא אפגע בך" התכופפתי אליה,מנסה להרגיע את קצב ליבי מהבהלה."מה שמך יקירה?" שאלתי בנעימות,"ג'ולין" אמרה בשקט."אני ליליאנה,ג'ולין" חייכתי.
היא הינהנה."את מכירה את אלנה,ג'ולין?" שאלתי והיא הינהנה שוב."ראית מה קרה לה מתוקה?" הבטתי בגופה הרזה,עצמותיה בלטו ועיניה הקטנות עייפות.
דמעה קטנה נצצה מעיניה,"הם היו שלושה, והכניסו אותה למיטה" גימגמה,"צרחותיה הכואבות נשמעו לאורך כל המסדרון" קולה רעד והיא עצמה את עיניה.
בלעתי את רוקי בחרדה,"ראית לאן לקחו אותה?" נגעתי בכתפה הרזה,היא הנידה בראשה,"רק ראיתי שנלקחה בכוח ומכנסייה היו מגואלים בדם" נחנקה מעט.
הינהנתי בכבדות ,מזועזעת,"את חיה פה לבד?" שאלתי לבסוף,מביטה סביבי.
החדר היה כה קטן,קטן יותר מחדרי בכפר,ללא חלונות או אוויר צח.
היא הינהנה והתקדמה למיטה,וכשהתיישבה חיבקה את ברכייה.הבטתי בה בכאב,היא ילדה יפהפייה,שיערה חום בהיר ועיניה כחולות כמי האוקיאנוס בשעות הבוקר."אני חייבת ללכת" נזכרתי,אסור שוויליאם יחשוד בדבר."אני מבטיחה לחזור" חייכתי,כשלא ענתה.
ולפני שיצאתי היא התקדמה לעברי,"תצילי את אמא שלי.." מילמלה וסגרה את הדלת אחריה.
***
וויליאם נעמד בקצה השולחן,"כפר פיטאו היה כפר נהדר בהחלט,אנשיו תרמו רבות עבור כלכלתנו,במיוחד בחקלאות" הרים את כוסו,"סעודה זו היא לזכר הקורבנות שלא שרדו" נאם וכולם לגמו מכוסותיהם,חוץ ממני."שתי" פקד עליי בשקט ודחף כוס לידי,הבטתי בו בגועל ולגמתי מעט מין היין."ילדה טובה" ליטף את לחיי הבוער,הבטתי בסכין שנחה על יד צלחתי,מדמיינת אותה עמוק בתוך בטנו."מה שלומך,העלמה סקארד?" שאל המלך סבסטיאן בחיוך.
הינהנתי,"כמו בכל יום,פשוט נפלא" הסתרתי את הארס והגועל מאחורי מילותיי.
הוא חייך,"אני מאמין שהוא עומד להשתפר",הגניב מבט לוויליאם.
וויליאם ניגב מעט את פיו במפית ונעמד,לוקח את ידיי.קמתי אחריו מבולבלת."ליליאנה,יקירה שלי,רציתי לבקש ולאמר לך זאת המון זמן" ליטף את לחיי וקירב את גופי אליו.
הבטתי לעבר אבי,כוס היין שלו רעדה בתוך ידו,הוא לא העז להביט לעברי.וויליאם הפנה את מבטי אליו חזרה,"אני מציע לך בזאת,להיות שלי,נסיכתי,מלכה בעתיד ואם בניי" הוציא טבעת יהלומים נוצצת.
האצילים הביטו המומים ומחאו כפיים.
ואני,עמדתי שם קפואה,כפסל נטועה במקומי,לא הצלחתי להזיז שריר אחד בפניי.
הרגשתי את המבטים הנעוצים בי,במיוחד של המלכה קסנדרה.
ניערתי את ידי מידו של וויליאם,לקחתי מספר צעדים לאחור וברחתי מין החדר.
YOU ARE READING
Village girl with high heels
Romance.ליליאנה סקארד, חיה בכפר קטן בשבדיה בשנת 1826 .מועמדת להבחר כראש מועצת הכפר, עד שמשפחתה בוגדת בה .בסיפור היא מכירה גבר אשר משנה את חייה, ויחד איתה הוא חווה את סיפור ההישרדות שלהם
