Village girl with high heels

פרק 29

פלטתי דם מהפה, שוב. הטעם היחיד שמילא אותו היה טעם מר וברזלי. כאב לי לפקוח את עיניי, אך בכל זאת המשכתי להביט בו. כמה עיגולי זיעה הקיפו את מצחו, הוא קיפל את שרווליו לאחור ואפשר היה לראות על פניו סימני התעייפות. "את בהחלט אגוז קשה לפיצוח" אמר, מלווה בחיוך עייף על פניו. הוא התקרב אליי, צועד בין שלוליות הדם שהשפרצתי. "אני אגרום לך לספר לי הכל" הוא נעצר קרוב אליי, "ואז.. כשכבר לא תשאי בכאב יותר, את תתחנני שאהרוג אותך, אוליביה מוייר", הוא לחש, מעביר את אצבעותיו על קדמת זרועי. נשכתי מעט את שפתי התחתונה, מביטה בו במבט הכי משועשע ומזלזל שיכולתי, "אתה טיפש אם אתה חושב שאי פעם תראה אותה שוב" צחקתי צחוק חלש, אך הצחוק שלי נקטע במהרה ע"י שיעול מעורבב בדם.

הרגשתי לפתע את נשימותיו הופכות חמות יותר, הוא עדיין היה דבוק וקרוב אליי. "אוליביה..." אצבעותיו עברו הלאה על כותנת האסירים הלבנה שהלבישו בה אותי, ובשנייה אחת קרע את אותה הכותנת לשניים. בד הכותנת נקרע והתעופף מטה, נטמע בשלוליות הדם ונכתם בהן. ואני עמדתי מולו, קשורה ועירומה לגמרי.

עיניי היו פקוחות לרווחה כעת, הכאב שהרגשתי בהתחלה נדם. הרגשתי את שפתי התחתונה נשמטת מטה, וכל חלק בגופי התקשח. "ממזר!" רציתי לצרוח, אך קולי נשמע כלחישה פחדנית. צמרמורת קרה עברה בפלג הגוף התחתון שלי כשראיתי את ידיו מתחילות לשחק בכפתורי חגורתו.

***

הרגשתי את ידו על מותני, "ליליאנה, התעוררי.." הקול הרך של אריק היה כמנגינה לאוזניי. ידיו שהיו מהודקות אליי כשנרדמנו, כעת היו מושטות אליי מלמעלה.  מצמצתי מספר פעמים עד שהראייה המטושטשת של השינה נעלמה, והושטתי את ידיי אליו. הוא לקח את אחד מידיו ושלח אותה מתחתיי, מרים אותי על ידיו בקלות. ג'ולין שישנה על ידי הביטה בנו מלמעלה למטה, חייכה חצי חיוך וקמה גם היא.

אריק הסתובב ללכת, ואני ליפפתי את ידיי סביב צווארו בזמן שסחב אותי מרותקת אליו. התפנקתי מספר שניות, ראשי נח על שרירי חזהו. ת'ומאס התקדם אלינו מצד הגדה, שקיות שינה אפורות נחו להן תחת עיניו. אריק הוריד אותי מיד ואני יישרתי את הקפלים שנוצרו על שמלתי. המרמור והכעס אפף את ת'ומאס וכל צעד שעשה לעברנו גרם לי להתכווץ. אריק שם לב לכך וחיבק את כתפיי. "ליליאנה, את עומדת ללמוד להילחם." אמר לפתע ת'ומאס, נעצר קרוב אליי. הסכין שנתנה לי אוליביה הייתה מחוברת לשמלתי ע"י רצועת בד שקרעתי מחולצה ישנה אשר צפה לה בנהר. ת'ומאס שלף את הסכין ובמהירות כמעט על טבעית הניח אותה תחת גרוני. באותה השנייה הסכין של אריק כבר הייתה גם היא מכוונת לגרונו של ת'ומאס. החוורתי מיד, עיניי סוקרות את הבעת פניו של ת'ומאס שלא השתנתה כלל. "תוריד את הסכין, ת'ומאס" יכולתי להרגיש את נשימתו העצבנית של אריק מתגברת. "אני רק אומר, שזה למשל משהו שלא היית רוצה שיקרה. לא כך, ליליאנה?" המשיך ת'ומאס, "אם הייתי האויב, גרונך היה משוסף כבר מהשנייה שנתת לי לשלוף את הסכין משמלתך" קולו היה שקט, אך מבטו חדר עמוקות אל תוכי.

סובבתי את מבטי אל אריק, "אני הייתי רוצה ללמוד להילחם" מלמלתי, למרות שידעתי שלחימה היא בהחלט לא כישרון שהתברכתי בו. "לא!" הוא ענה בקול קשוח, לא מהסס לרגע. סכינו של ת'ומאס זזה סנטימטר אחד יותר לכיווני וכך גם סכינו של אריק אל ת'ומאס. "תוריד את הסכין, ת'ומאס" הוא חזר שנית, וניכר שלא יחזור על כך בשלישית. "אימוני לחימה, אלו אימונים אשר מתחילים איתם בגיל ילדות." הסביר אריק, ושריריו העידו על כך היטב. ורידיו בלטו מעט בקדמת זרועותיו. "זה מאוחר מדי עכשיו" הוסיף. ת'ומאס נשם נשימה עמוקה, כשלפתע צעדיה השקטים של ג'ולין התגברו והיא נעמדה בין כולנו, מתחת לסכינים. "ליליאנה לא צריכה לדעת להילחם, לליליאנה יש את כישרון הרפואה" אמרה לפתע, מביטה בי.

-----------------------------------------------------------------------------------

יש לי שאלה אליכם הקוראים. בפרק הבא תכננתי לכתוב סצנה מעט בוטה, מלווה ביחסי מין ואולי קטעים קצת קשים לקריאה. רציתי לדעת אם זה מקובל על כולכם? אני מניחה שלא כולם כאן 18+, לכן, אם זו בעיה בבקשה תגיבו על כך בתגובה או תשלחו לי הודעה פרטית כדי שאשקול שוב אם לכתוב על כך או לא.