הדמעות הציפו אותי,זרמו על לחיי וטפטפו על הסדין."אבא אוהב אותי,הוא בחיים לא יעביר אותי" חשבתי אחרי שהדמעות פסקו."לא ייתכן שהוא ייתן אותי לזרים נכון?" שאלתי את עצמי,מתכסה בשמיכה.למרות שהשמש הצביעה על צהריים העייפות תקפה אותי והרגשתי את שריריי נרפים.
בזמן שינתי חלמתי חלום.אני מתחתנת עם גבר מהממלכה,ומוזר כי שיערו היה בלונדיני ועיניו כחולות.
כנראה שהשעה שבה התעוררתי הייתה מאוחרת אם אבא היה צריך להעיר אותי."ליליאנה,התעוררי יקירה" אמר בחמימות והרים את השמיכה מעליי.עיניי צרבו מהדמעות השתייבשו על עפעפיי.שפשפתי את העיניי ובלי להביט באבא הלכתי לדלי המים במטבח ושטפתי את פניי."הכל בסדר?"שאל והתיישב על יד השולחן,מביט בי."הכל מצוין" חייכתי בזיוף ונכנסתי לחדרי.
הוא נכנס אחריי,"היום ישנה ישיבה חשובה עם המועצה" הודיע לי בזמן שסרקתי את שיערי."תן לי לנחש,אני לא משתתפת בה" הוספתי ביובש קולעת שתי צמות ארוכות.
הוא נאנח,"לילי,אני מצטער על החשאיות בזמן האחרון.פשוט משהו עומד לקרות בשבוע הבא".הבטתי בו בסקרנות,"תגלה לי מהו?" שאלתי."כמובן" הנהן,"היום בישיבה נקבע אם הגיע הזמן לספר לאחרים" הוסיף.
הוא נשק לראשי ויצא מהביתן."האם הם דנים לאיזו ממלכה לשלוח אותי?" חשבתי."לא,זה לא ייתכן." הדחקתי את המחשבה.
פגשתי בתומאס כשיצאתי מחדרי,"אתה הולך למועצה?" שאלתי ביובש."כן" ענה מבלי להביט בי,יישר את כובעו ויצא במהירות.
נכנסתי למסבאה אחריי שטפלתי במיירה ופגשתי באוליביה וידידה מייקל,בחור רזה ומוצק,שיערו שחור וארוך.
הוא לא הביט בי,כי לא יכל להוריד את מבטו מאוליביה."תאכלי איתנו?" שאלה מתחננת כמעט.הבטתי במייקל ואז באוליביה,ומשכתי בכתפיי,"בסדר".
מייקל התרומם להזמין את מבוקשנו, "יש חדש מהמועצה?" מיהרה אוליביה לשאול.
הנדתי בראשי,לא רציתי שאוליביה תדע.
היא הביטה בי בעצב ולטפה את אחת מידיי שנחו על השולחן."יהיה בסדר" הוסיפה והשתתקה כשמייקל התיישב.
לקחתי את הקערה עם ביצת העין וכמה ירקות חתוכים ואכלתי באיטיות בלי חשק.אוליביה ומייקל צחקקו מפעם לפעם,ואני הבטתי באנשים הסועדים.כמה דקות עברו ולפתע נכנס קאמיל למסבאה בעיניים מחפשות.כשמצא אותי התקרב ולחש לי,"אביך מזמן אותך ליליאנה".הנהנתי,מביטה באוליביה.
השארתי כמה מטבעות על השולחן ונשקתי ללחיה.נופפתי לה לשלום,וגחכתי מעט מפרצופה המסוקרן עד למוות ויצאתי עם קאמיל אל המאהל.
כשהגעתי אל המאהל,עמד שם שומר לא מוכר.שיערו בלונדיני ארוך עד הכתפיים וסמל מלוכה היה תפור על חזה חליפתו.
הבטתי באבא וראיתי כמה מצחו מזיע.המעטפה בצבע תכלת הונחה על השולחן."ליליאנה,שבי בבקשה" בקש וקולו רעד מעט.
התיישבתי בצייתנות,מחכה להמשך.
אבא סימן לקאמיל לצאת,וגם הוא הנהן ויצא בצייתנות.
כאות הלחץ הרגיל של אבא,הוא שחק בסיכתו של סמל הכפר,כחכח בגרונו והתחיל."בעוד יומיים מלך ומלכת ממלכת בולידן הזמינו אותך ואותי לסעודה" חייך בלחץ.
הבטתי בו בבלבול,"מה יש לנו לעשות אצלהם?" שאלתי והבטתי ישירות לתוך עיניו.
הוא גמגם מעט והמשיך,"הם ירצו לדבר איתנו על כמה נושאים" שיחק בסיכתו עד שכמעט נתלשה.הרכנתי את ראשי,השומר נראה מרוצה.הוא חטף את המעטפה התכלת מהשולחן,"להתראות סקארד" ויצא מהמאהל."מה אתה מסתיר ממני אבא?" יריתי את השאלה וקמתי מכסאי בכעס.
הוא הביט בי בבלבול,ואז התעשת,"כלום לילי,זוהי רק ארוחה" אמר,והרגשתי בקולו את השקר.
האדמתי כולי,רציתי לצרוח,לצעוק שאני יודעת שהו מנסה למסור אותי אליהם,רציתי להזכיר את ג'ררד גרינר ובניו.
אבל במקום זאת,הנהנתי ובלעתי את רוקי."אני מבינה אבא,הרי בסופו של דבר תעשה הכל לטובתה של בתך" חייכתי.ויצאתי מהמאהל.
YOU ARE READING
Village girl with high heels
Romance.ליליאנה סקארד, חיה בכפר קטן בשבדיה בשנת 1826 .מועמדת להבחר כראש מועצת הכפר, עד שמשפחתה בוגדת בה .בסיפור היא מכירה גבר אשר משנה את חייה, ויחד איתה הוא חווה את סיפור ההישרדות שלהם
