רצתי אל הלן הכי מהר אני לא מוכן לאבד אותה. שלי מצאתי אותה ביער האזור האגם (זה סוג של המקום שלנו), תפסתי לה ביד, היא הסתובבה אלי "מה אתה רוצה?" היא צעקה עלי דומעת ונסערת, עינייה נצצו בצבע זהב דבש אלה היו העיניים הכי יפות שראיתי.
"תני לי רק להסביר" אמרתי לה בקול הכי רח ורגוע שלי.
ישבנו על ספת האגם כמו כל פעם "כל מה שקרה זה שסאני הסתבכה במשולש אהבה בין שון ותימוס, (שני בנים שמאוהבים בסאני)".
הלן ניסתה לקום, החזקתי לה את היד "תני לי לסיים" אמרתי,
"אני באמת אוהב אותך בבקשה אל תלכי".
היא התיישבה בגלגלת עיניים (זה קצת העליב אותי). " תקשיבי את באמת חשובה לי אני רק עזרתי לידידה ועודדתי אותה בצחוק".
"באמת לא קרה בינינו כלום", הסתכלתי לה בעיניים, אחח עיני הזהב שלה (לא יהיה פה שום אווווו, אני מסתכל עלייך שני), היא ניסתה להסתיר את החיוך שלה ולהראות כועסת זה לא עבד לה. ואז קרה משהו מפתיע היא דחפה אותי לאגם, שעליתי מהמים היא צחקה, היא הושיטה את היד להרים אותי משכתי אותה למים איתי.
שיחקנו במים צחקנו והשפרצנו אחד על השני.
יצאנו מהמים ספוגים הסתכלתי עלייה והיא נישקה אותי, אחרי דקה קצרה של נשיקה היתנתקנו. שתקנו לכמה שניות אז מישהו הפר את השקט, וקרה לנו למדורה. הלכנו ליד למדורה. אני כבר הבנתי איך זה הולך מהספרים של פרסי ג׳קסון עכשיו אמורים להכיר בי, כירון נאם שעה לא הקשבתי הייתי עדיין בשוק מהנשיקה, אחר כך זהרו מעל כמה ילדים סמלים הקטה, דיוניסוס ועוד רק מעלי לא זהר כלום. הלכנו לארוחת ערב הייתי די מבואס הלכתי לשולחן היפסטוס ואכלתי בולונז בדיוק כמו של אמא שלי, הלכתי למדורה וזרקתי את החתיכה הכי טובה שהייתה, התפללתי לאפרודיטה בדרך כלל אני לא סובל אותה, אבל אני מודה לה שהכירה ביני לבין הלן.
הערב היה תפוס את הדגל לא עקבתי באיזה עם מי אני אז מיינתי לפי צבעי הקבוצות אני הייתי בקבוצה האדומה עם ביתן ארס הייתי במרכז הקרב, כמה דקות לפני ההתחלה היינו בעמדות קרב, "אתה שלי קוקומן" אמרה סאני,
"לא הוא שלי ראש ברוקולי" אמרה עדי. כמה צפוי יצחקו על השיער שלי.
כנראה הם נגדי קצת פחדתי הכריזו על ההתחלה. פתחתי את הפגיון שלי לשתיים וטיפסתי על העץ הקרוב ביותר, התקדמתי בין עץ לעץ בלי ששמים לב אלי. ראיתי את עמית גם על עץ מעל דגל הקבוצה היריבה. "אוקי זה התוכנית" אמרתי "את תיצרי חוטים מעצים לקשירה ותקשרי לפגיון שלי", "אני יזרוק את הפגיון על המוט של הדגל כך שהפגיון יתקע בוא, אנחנו נמשוך עם החוטים את הדגל בלי שישימו לב." "נחזור חזרה מהר וננצח". עמית הנהנה וביצענו את המשימה בהצלחה. חזרנו שהדגל בידי.
אבל אחר כך עדי וסאני התנפלו עלי טיפסתי על עוד עץ גבוה הם מנסות לפגוע בי, הדגל בידי עדיין, עמית נעלמה. הסתכלתי עליהם הם לא ראו אותי אז ירדתי מהעץ בלי ששמו לב והישתמשתי בפגיון כך שיתקע להם בחולצה וישארו על הרצפה. " מי קוקומן עכשיו?!" שאלתי אותם תוך כדי מוציא לשון.
"עדיין אתה" סאני אמרה והפילה אותי, עדי קמה ולקחה את הדגל.
היא החזיקה אותו ודיברה נאום כאילו הוא מוכן מראש. לא יכולתי לא לצחוק, הן הסתכלו עלי במבט מוזר הן הסתקלו על הדגל וראו שעדי מחזיקה מקל. "מה...?" שניהן התעלפו. ראיתי שמאחוריהן עומדות עמית ואנני עם הדגל (חכם שאנני השתמשה הענף של עץ כדי להחליף את מוט הדגל). עמית רצה למקום של הדגל שלנו שלא היה שם (😱). פתאום משום מקום עידו העיף עלייה מים לקח את הדגל היד אחת וביד שנייה הדגל שלנו.
הוא זרק את שתי הדגלים העוצמה חזרה לבסיס של הכחולים ליד הנהר. והכחולים ניצחו.
YOU ARE READING
יומן חצוי(1)-והאלה החדשה
Fanfictionסוווווו היי אני עידן ותמיד חלמתי שמה שאני קורא בספרים יקרה גם לי משהו מגניב ולא חיים משעממים, ושזה קרה לא ציפיתי לזה בכלל... האנשים שמשתתפים הם מהחיים הרגילים שלי ואני עוקב אחריהם הם כותבים מדהימים הכל פרי דימיוני המוזר
