יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

שני, דומינו, נצנצים

אחרי שהתעלפתי הייתי כלוא בתוך חדר, לבן כולו בלי דלתות או חלונות, לא היה שם מנורה להאיר אבל גם לא היה חשוך לאחר זמן מה הרגשתי שנעלם בחדר כל האוויר הרגשתי ווקום ולא יכולתי לנשום אוזניי היתפוקקו ואז משומקום החדר התמלא מים, לא מים רגילים הרגשתי חזק ובריא בגללם והכי טוב הצלחתי לנשום בהם כמו בן פוסידון, לאחר זמן מה המים נעלמו ושמעתי בחדר הלבן "עידןןןןןןן" בפול ווליום זה כאב באוזניים נפלתי על בירכיי וסתמתי את אוזני,אך הקולות היו גם בראשי הקול הפסיק הרגשתי שהחדר מתכווץ עד שאני נמחצתי בפנים ואז התנכב שוב, פתאום החדר הלבן עלה בלהבות גדולות החדר נשאר שלם ולא נשרף אך הלהבות סגרו עלי שניה ליפני שנשרפתי כולי, בור ניפער מתחתי, נפלתי לתוך בור שחור ובלע אותי פה גדול של טורף, נחתתי בלי פגע באותו חדר לבן מוזר, איבדתי את תחושת הזמן נדמה שזה נמשך שבוע שלם, "תנו לי לצאת" צעקתי ודפקתי על הקירות אך לא נשמעה תשובה הרגשתי שאני נכנס לטירוף, ישבתי נדמה שעבר חודש אך לא אכלתי ולא שתיתי נראה שזה לא מפריע לי או מזיק, התיאשתי חשבתי מה עם האחרים? האם אני מת? מה נעשה בעניין המסע אם אני לכוד פה? אני חייב לקום! בזמן החודש (ניראלי אני לא יודע כמה זמן עבר) הכל חזר על עצמו באופן אקראי לא ידעתי מתי יגיעו מים או שיגמר לי האוויר אבל זה קרה בצורה, מתישהו הלהבות סגרו עלי מכל מקום ואז פתאום התעוררתי ראיתי מעליי רוכנת דמות מטושטשת לא יכולתי ליראות כלום הדמות מעלי סחטה סמרטוט ושמה על ראשי, "בוקר טוב ישנוני" היא אמרה הראיה שלי התבהרה וזו הייתה סאני "כמה זמן הייתי מעולף?" שאלתי מטושטש,
"יומיים" היא ענתה, ניסיתי לקום אבל הרגשתי כאילו כל הבפנים של הגוף שלי נוזל ממני ונשארה קליפה חלשה ושברירית, הקרסתי ונאנקתי, "תנוח" היא וקמה משם, כנראה מה שהייתי בו קשור למצב הפיזי שהגוף שלי היה בו, תוך כמה זמן כולם היו סביבי, שנאתי את זה שאני מרכז העניינים "תסבירו לי הכל, מהתחלה" אמרתי,
"מרגע שהתעלפת בגריפון לקח אותך לצד אחרי שפגע בי ובגל ולא יכולנו לזוז, הוא שרט ופגע בך קשה מזלך שהיצור הזה הגן עלייך" אמרה מיטל והצביע על דומינו שישן על הכתף של שני, "מאז אנחנו מטפלים בך ניסינו מלא דרכים להעיר אותך אבל זה לא עזר אפילו כמעט שרפנו אותך כי אם תיהיה בסכנה אולי תתעורר, סאני צעקה לך באוזן כל הזמן להתעורר וקינדר כל הזמן נשכה אותך, לפעמים איבדת את הנשימה לכמה רגעים" המשיכה אותה סבתא,
"בינתיים סאני עם מטבע טיכה וההורים שלי חזרו לחיים זה קטע של מטבע האדס הקמתי אותם לתחייה" אמרה עמית שמחה
"איזה יופי, תביאו לי את היצור הקטן" אמרתי בקול חלוש
"אוקיי, הוא שלי אז תיזהר עליו, קוראים לו 'מייק'" שני אמרה והניחה את דומינו על הבטן שלי.
דומינו ישן עכשיו וכנפי העטלף השחורות שלו היו שרוטות ועל הבטן שלו היו שריטות וצלקות
"א. קוראים לו דומינו ב. הוא שלי, הוא בא אלי אתמו... זאת אומרת ליפני 3 ימים בלילה" אמרתי לה נאנק "אוווו חבל" היא אמרה בכל מאוכזב
"דומינוווו קום" אמרתי לא וניערתי אותו, הוא התעורר מטושטש
"הוווו קמת מאסטר" שמעתי את קולו בראשי
והוא עף ונכת על הראש של שני ושני ליטפה אותו עם האצבע וצחקה, "אל תקרא לי מאסטר" אמרתי לו בקול "ומה עם המאסטרית? גם לה לא ליקרוא ככה?" הוא שאל
"מי?" שאלתי ודומינו סימן לי עם העיניים לעבר שני, "שני הוא שואל אם יוכל ליקרוא לך מאסטרית?" אמרתי "כן אין לי בעיה, לחמודי הקטן מותר לעשות הכל" היא אמרה בקול שאומרים לתינוקות וליטפה אותו.
"אם לא אכפת לכם אני רוצה לנוח" אמרתי
"נחת במשך יומיים אתה רוצה עוד?!" בל אמרה בצחוק
נירדמתי מהר שהתעוררתי תוך שעה וחצי עדיין חלוש אבל יותר טוב, הייתה לי מגבת רטובה על הראש ואיזה 5 כריות לראש, מאיפה הסגנו כריות? לא משנה, שנאתי להיות חלש ושירחמו עליי, עשו לי את זה הרבה פעמים כל חיי ריחמו עליי שנאתי את זה, אסור לי להראות חולשה בשום אופן, נראה שדומינו ממש אוהב את שני, כי הוא או איתי או עם שני הייתי ער עד 11 בלילה וכאב לי כל הגוף עדיין לא יכולתי לקום אבל לא הצלחתי להרדם, כל הזמן הציעו לי אוכל או מים או מגבת רטובה פעם אחת הציעו לי אפילו מסאג׳ אבל לא הסכמתי, כן כן בדיעבד אני פרייר אבל לא הסכמתי שיחשבו שאני חלש או נכה, הכאב לא הפסיק לרוקן את כוחי
לא הצלחתי לקום, "עידן שלא תעז לנסות לקום" שמעתי את אפרת אומרת שכנראה שמרה, איך זה הגיוני אולי היא אודין מהמיתולוגיה הנורדית 'אבי הכל'? אני סתם צוחק אין כזה מיתולוגיה נורדית רק יוונית ורומית, "טוב טוב" נאנחתי מעניין מה קרה ביומיים ההם? לא יודע, אבל אותי הדאיג דומינו הוא נילחם למעני, בינתיים הוא ישן ליד שני שהחליפה משמרת היא תפרה לדומינו שמלה לבנה והלבישה לו אותה בזמן שישן, "אז מה נעשה בעניין דומינו?" היא שאלה אותי
"לא יודע, ואין לי כוח לחשוב המוח שלי מרגיש כמו דייסה" אמרתי וכאב חד פתאום הופיע לי בכתף, נאנקתי ולאט לאט הוא עבר "להביא לך כוס מים?" היא קמה "לא! פעם אחרונה לא, ובעניין דומינו נראלי שנחלוק אותו בינתיים" אמרתי "אוקיי" שני בדקה איך היא תשים לדומינו סרטים לשיער ואיך תדביק נצנצים כסופים לכנפי העטלף שלו, "עכשיו לך לנוח" היא אמרה "אבל..." רציתי להתנגד "בלי אבל, לך לנוח" היא אמרה בדיבור הקסמה עלי ופשוט נירדמתי על המקום, שהתעוררתי הרגשתי כמו חדש התמתחתי ניסיתי לקום ושוב כל כוחי אזל, וואו הגריפון הזה יודע איך לפצוע מישהו טוב, הייתי חייב לאכול משהו קצת אמברוסיה, צלעתי למטבח הציעו לי עזרה ולא הסכמתי, לקחתי עוגית אמברוסיה ונמלאתי חמימות גדולה הרגשתי הרבה יותר, עדיין כאב אבל פחות, ואז דומינו עף אלי "מאסטר תעזור לי, מאסטרית רוצה לאפר אותי ולשים לי לק" הוא אמר מתנשף, "דומינו תרגע קצת"
דומינו נראה כל כך חמוד עם סרטי השיער על האוזניים ועם שמלה הכנפיים השחורות שלו היו נצנצים כסופים, "דומינוווווו" "בוא לכאןןןן" שמעתי את שני מדברת בשמחה, לא יכולתי לא לגחך
"נו באמת שני לא נוראה" "היא מאוד נחמדה
ודואגת לך המון" אמרתי לו "אני בא מאסטרית" הוא נבח אבל לפי הפרצוף של שני נראה שהיא מבינה מה הוא אומר.
"היי" שמעתי קול מאחוריי זו הייתה סאני, "תגידי איך השגתם את המטבע בכלל?" שאלתי אותה סקרן, "הוא היה בקצה גורד שחקים וכי לא פחדתי אני לקחתי אותו משם, האמת כולנו התחרנו על המטבע כי מי לא ירצה מזל טוב?!" "בהקשר אחר מה אתה חושב על החלום הזה? הוא חוזר על עצמו כל הזמן, זה ברור שאני ואתה קשורים בו אבל אני חושבת שגם מיטל וגל, צריך לישאול אותן, זה בטח משהו גדול" היא אמרה ופניה לחוצות קצת מה שלא אופייני לה,"בחלום הקודם ראיתי עוד מישהי זו הייתה יוני אני חושב, צריך לבדוק איתה, ומה הקטע עם הדמות האפלה והכל" אמרתי ועשיתי קנאקים באצבעות כמו שאני עושה שאני לחוץ, "לא נדע אם לא נישאל" היא אמרה "לא חכי רגע" אמרתי אולי הן לא קשורות ונסבך אותן בצרות, אולי הן מרגלות או משהו, חשדתי שיוני הדמות האפלה כי טוב היא בת האדס, ובמיטל וגל כי הן חדשות, סאני התעלמה ממני וצעקה "יוני גל ומיטל בואו רגע" זה אבוד, או שאני חושב יותר מדי אני צריך להרגיע עם החשדות שלי הן לא רעות, "כן מה רציתם?" שאלה גל, סאני פתחה את פיה ולא הוציאה מילה לכמה שניות, אולי חושבת איך לנסח את זה
"אז זה הסיפור...