יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

לסאני יש על הצוור את חדר השינה שלי?!

היתעוררתי למשמע צרחות קרב, היו כ10 מפלצות שונות שתקפו אותנו, ניסיתי לרוץ מהר כמו איש זאב אבל זה לא עבד ורצתי רגיל, מולי ניצב קיקלופ בגובה ו3 מטרים ונראה שכוח הזאב שלי נעלם כמו שהאדס אמר, אחרי שהתרגלתי אליו כל כך והזנחתי את הלחימה בנשק ניראה שאני בצרות גדולות, ניסיתי פעם אחרונה לחשוף שיניים ולהפתעתי הפה שלי היה מלא ניבים חדים כטהר ולשון כמו של דרקון לידי מלאת צלקות
הילה אפלה ועשן שחור סמיך היתערפל סביבי ורוח נשבה בשיערי לצד, כנראה שזה הרוח הדרמטית שהאבא הדביל שלי דיבר עליו,
ניסיתי מסע צללים וזה עבד מעייף מאוד אבל עבד, נחתתי על ראש הקיקלופ וצללים יצאו מקצות אצבעותי וכיסו את עינו הגדולה, הרגשתי שיש לי 'שעון חול' בגוף וככל שאני מישתמש בצללים ככה השעון הולך ואוזל
קפצתי מראש הקיקלופ ויצרתי שתי אגרופי ענק מצללים שהיכו בביטנו השמנה
אבל ה'שעון חול' שהיה בתוכי הלך ואזל אט אט
לאחר שהבסתי את הקיקלופ אחרי בערך 5 דקות 'שעון חול' שהיה בתוכי הפסיק להפיל גרגירי חול כי כל הגרגירים היו למטה ורצתי לעזור לעדי שנילחמה כרגע ב3 דרייקניות בו זמנית אבל הפעם היא הישתמשה בשלדים ומסע צללים, רגע עדי היא בת האדס? ואחותי הגדולה?!
יריתי עוד צללים משתי אצבעותי שהיו מוצמדות וזה ניראה כאילו הם אקדחים, אבל לאט לאט הרגשתי שהרגל שלי מיתפוגגת לעשן וככה זה באמת קרה,והרגל השניה גם היא מתפוגגת, המשכתי להילחם מול דרייקנית ואמפוזה אבל גופי נעלם לאט לאט לעשן שחור וניסגר בתוך שרשרת של סמל הקלפים 'עלה', הייתי לכוד בתוך תא זכוכית בצורת עלה והרגשתי עייף מתמיד, דפקתי על הזכוכית השקופה שניראתה קצת שחורה והרגשתי שמשהו מרים את השרשרת, זו הייתה סאני "קול! יש לי עידן מחמד משלי" היא צחקה ואני צרחתי עליה איומים אבל לא ניראה שהיא שומעת, ניראה שאני התקווצתי לתוך השרשרת וזה בטח מה שקורה שאני מישתמש בכוחות שלי מעבר לזמן הקצוב של 'שעון החול' שיש לי בגוף, זאת אומרת שהכוחות שלי מוגבלים לזמן מסוים עד שאני ניכלא בתוך השרשרת הזו
הרגשתי את סאני מתלתלת את התיליון שהייתי לכוד בו מצד לצד וצוחקת עליי, אוי היא הולכת לחתוף על זה אבל לאט לאט נירדמתי בשינה עמוקה עמוקה, אני שונא את זה שאני נירדם כל שניה מה אני תינוק?!
שהיתעוררתי בתוך התה ראיתי מפתח זהוב נוצץ על הריצפה שפותח את התיליון ושיצאתי משם סוף סוף חזרתי לגודל רגיל רענן מתמיד
מיסתבר שהקרב ניגמר שכולם ישנו באוהלים שלהם, מסתבר גם שסאני ענדה את התיליון שהייתי לכוד בו וזה האמת הקלה שיש מישהו ששומר על זה בזמן שאני לכוד בפנים
יצאתי מאוהל הבנות מהר וישבתי על סלע ליד נחל, אנחנו כנראה ביער או משהו כזה
היסתכלתי על היד שלי שהדליפה עשן שחור לאוויר זה היה מוזר, בחנתי אותה מכל הכיוונים ואיגרפתי אותה, ניסיתי לגעת בדשה אבל ברגע שאצבע נגעה בחלקת דשה קטנה היא ניצבעה בשחור ונבלה
ניסיתי לגעת בעלה כותרת של פרח וחלק ממנו ניצבע גם הוא בשחור קודר, ישבתי על הסלע ובחנתי את היד האפלה שהשתקפה במים והרגשתי שיד נוגעת לי בכתף ושואלת תוך כדי "עידן?"
היסתובבתי מהר מוכן לתת אגרוף למי שזה לא יהיה ונתתי אגרוף עם היד האפלה ואז רק קלטתי שזו סאני וניראה שהאגרוף שלי עשה משהו לפנים שלה, קצת מהלחי שלה ניצבע בשחור וזה היה נוראי, "מה קרה לך? איה!!!" היא שאלה ואז החזיקה בלחי שלה בכאב איפה שהגידול השחור היה
"מה קורה לפנים שלי?!" הגידול השחור התפשת וידעתי שזה לא סימן טוב, ניסיתי לחשוב על משהו שיעצור את זה, נגעתי שוב בגידול השחור שהתפשת וזה רק התפשת מהר יותר, חשבתי על מילים שירפאו אותה מזה "אומברה!" קראתי בקול 'צל' בלטינית זה התפשת מהר יותר וכיסה את הגוף של סאני וחצי מהפנים שלה, "אם צל בלטינית מגביר מהירות אז המילה ההפוכה תעצור את זה!" סאני נאנקה בכאבים
"לקס!" צעקתי וה'מחלה' השחורה שכימעט היתפשתה על כל הפנים של סאני חזרה לתוך האצבעות שלי, בזמן כל הזמן הזה כאב מאוד לסאני בכל הגוף ובאותו מידה גם לי, הרגשתי כאילו אני בן אלמוות אבל מייסרים אותי באלפי חרבות שיוצאות וניכנסות לתוך הגוף שלי
"עידן? מה זה היה?!" סאני צרחה עליי, "אין לי מושג, באמת, זה משהו שהאדס עשה לי"
"בקיצור אני מיפלצת צללים, וכנראה שרגע שאני מישתמש יותר מדי בכוח שלי אני חוזר לתליון הזה" הצבעתי על התיליון של סאני שבעצם הוא שלי
"אז כעיקרון יש לי על הצוור את חדר השינה שלך?"
"את סתומה, אבל כן בערך..."
"וזה אומר שאתה לכוד בפנים ליפעמים?" היא חייכה חיוך רחב
"וזה אומר שאתה מיפלצת המחמד שלי!" היא חייכה חיוך ענק וזדוני שמתאים לבני הרמס
"אני לא" חשקתי שיניים "ארצה!" היא הצביעה על האדמה
"סאני אני לא מתכוו..." "ארצה!!! או שלא תקבל ממתק" אוי היא מעצבנת
"אני מחכה..."
"היית מתה" חיכיתה את הטון הלגלגני שלה
"הייתי צריכה לקחת את האריה מנמרה במקומך..." היא גילגלה עיניים בהנאה ובחיוך מקניט
"לכי לישון, ותעשי טובה תישמרי על התיליון, אין לנו מושג מה יקרה אם הוא יתנפץ" דחפתי אותה לכיוון אוהל הבנות
והמשכתי לשבת ולבהות בנחל בתהיות למה עוד אני מסוגל, ניסיתי לגבש כדור צללים קטן ביד וזה פעל, כדור בגודל דובדבן ריחף מעל היד שלי ותוך 7 שניות בערך היתפוגג ועשן שחור סגול, הבוקר עלה לאט לאט וראיתי את כולם מתעוררים לאט אז עשתי מסע צללים על צמרת עץ ונישכבתי על ענף אחד, כנראה כל פעם שאני נח השעון חול מתמלא
"עידן, קופיף אחד, רד מהעץ יש ארוחת בוקר" צעקה לי עמית ופשוט קפצתי מהעץ הגבוהה וצנחתי לאדמה, שני שראתה ניראתה עם מבט מבוהל וככה גם עמית וירון, ושניה ליפני שהתרסקתי על האדמה עשיתי מסע צללים למאחוריהם ושהם הסתובבו הם ניבהלו כל כך וזה היה מצחיק "אני יכול להתרגל למסע צללים" צחקתי והלכנו לארוחת הבוקר...

כן אמרתי שאני לא יכתוב פה הרבה אבל עדיין אני יכתוב פה פרקים...