יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

סבתא היא היפית

קמתי בבהלה מהר, הבטן שלי קירקרה מרעב תפסתי בא חזק והיתכווצתי, אולי אני לא צורך הרבה אוכל בגלל שיש לי גוף של ילד בן 10 אבל עדיין אם אני מרגיש כזה רעב בטח האחרים עוד יותר סובלים.
הרחתי ריח של אוכל, סוף סוף כוחות הריח של הזאבים שקיבלתי מועילים להישרדות, אבל לא חשוב עידו קם בבהלה וצרח הגשמה, הוא היתנשף ופיתאום האוטובוס הפך ללימוזינה, סבתא עצרה את ה'לימוזינה' שהייתה פעם אוטובוס וכולנו רצנו לעידו.
"עידו מה קרה?" שאלה בל
"ז... ז...ה מטבע היפנוס, לילי לא רצתה לקחת אותו כי הוא של בן אז אני לקחתי, מסתבר שהוא הפתרון שלי ושכל מה שאני יחלום עליו יתגשם" הוא אמר מבוהל.
"כמו הנשקים, והלימוזינה" המשיכה אותו עדי.
"אני מריח אוכל, עידו יש בלימוזינה הזו מטבח או משהו?" שאלתי
"לא יודע אני ישנתי בזמן שהכנתי את הלימוזינה, אוקיי משפת מוזר קצת" הוא אמר ועשה פרצוף של לא יודע.
"קדימה כלב ציד שלי אל האוכל!" בל אמרה וטפחה לי על הראש.
"אוקיי" ירדתי על 4 כי שם בדרך כלל מריחים יותר טוב כי רוב הדברים הכדור הארץ נמצאים על הקרקע מן הסתם, וגם ככל שגובהים יותר האוויר דליל והגוף יותר מתרכז בנשימה ולא בלהריח, מזלי שאני נמוך.
התחלתי לרחרח כמו הכלבים שהשוטרים עושים והגעתי לדלת, פתחתי אותה וראיתי מלה אוכל, רצתי לשם מהר ולקחתי ביס מאיזה תפוח, כל השאר באו מהר, עידו צלע אז בל עזרה לו. אחרי חמש דקות של אכילה לא נישאר כלום, ואז רגל נגעה בי, במקום שהחץ היה תקוע כבר שכחתי ממנו היתרגלתי לכאב.
"אוי סליחה עידן בוא אני יוציא לך את החץ" שני אמרה ושלפה בזהירות את החץ, זה כאב והיה מגעיל ליראות את האיברים הפנימיים שלי, אבל החץ היה בחוץ, מלא דם ומיצים.
"תודה" אמרתי תוך כדי חובש את עצמי.
הלכנו שבעים מהאוכל ואחרי חמש דקות נישמע פיצוץ, רצנו לדלת האוכל וראינו שכל המטבח הרוס ועמית מפוחמת כולה משתעלת,היא חייכה אלי חיוך והבנתי שהיא גנבה לי פצצה כזו שקיבלתי אתמול ברגע שאחת מיתפוצצת השניה משכפלת את עצמה, עמית גנבה לי אחת כנראה, ראיתי שחדר האוכל מתקן את עצמו לבד ויש עוד אוכל.
רצנו ליטחון אוכל דחפנו אחד את השני ונפלתי, זה קורה בדרך כלל שאתה הילד הכי חלש בכיתה אבל בגלל זה למדתי להיתגנב בין אנשים, בגלל שאני קטן כל כך אני יכול לעבור ברווחים צרים מאוד, זה אחד היתרונות היחידים שלי כנצר להבה, אז הספקתי לקחת חופן צ׳יפס קטן עד שמישהו העיף אותי אחורה בלי כוונה.
אכלתי את הצ׳יפס לאט שטפתי את ידי מהשמן והלכתי לינהוג, האמת כבר היתרגלתי לינהוג "עידווו" קראתי לו כדי שיכוון אותי,
הוא בא והמשכנו עד שהחליפו לי משמרת היינו באזור לוס אנג׳לס, למה יש לי תחושה שהמטבע הבא יהיה מטבע האדס? אז מסתבר שטעיתי המטבע היה של איריס הוא פשוט הופיע על הכביש, סבתא קמה והרימה אותו כי טוב משוגעת כמוהה לא תהפוך להיפית.
המטבע לא הצליח להשפיע עליה הרבה הוא פשוט הפך אותה לצימחונית והיא האמינה בשלום עולמי.
המשכנו להיתקדם והזמן חלף מהר כבר היה לילה לא יכולתי שלא לחשוב על ההודעה של דניאל על הנשיקה שלו ושל הלן שלא יודע מי צילם, אז החלטתי להיתקשר אליה, "עידן אתה נורמאלי עוד מאט 11 בלילה ויש עוצר, מה אתה רוצה?" היא שאלה בקול מנומנם.
"לדבר איתך קצת, אסור לי? זה שניפרדנו לא אומר שאי אפשר לדבר" אמרתי.
"אוקיי, על מה בא לך לדבר?" היא שאלה
"איך איתך? איך במחנה?" שאלתי אותה
"בסדר, הביתן שלך מתנהג מוזר באחרונה" היא אמרה בקול קצת יותר נמרץ
"אני יודע, איך איתך כבר מצאת נשק?" שאלתי
"לא כנראה אני סתם חצויה עלובה שאין לה כלי נשק, ניסיתי הכל אפילו שוט, שום דבר לא עובד" היא אמרה עצובה
"את לא עלובה בכלל, שלא תעזי להגיד את זה" הזהרתי אותה
"במה אני לא עלובה? אני חצויה שיכולה לישלוט בקושי בפרח או מקל מת, את האהבה הראשונה שלי איבדתי בגלל ביתן הרמס, ואין לי נשק, אומרים שבני דמטר כמעט הכי חזקים כי דמטר היא האלה הכי בוגרת עם ילדים אחרי אפרודיטה, ואני סתם עלובה" אמרה הלן
"אוקיי להביא את הרשימה של כמה את לא עלובה?" שאלתי אותה.
שמעתי צחוק מתוק מהטלפון
"את יודעת שאני מת עלייך" אמרתי לה
"גם אני עלייך קטנצ׳יק" היא אמרה, ויכולתי לדמיין אותה בביתן דמטר בחושך מחייכת את חיוכה היפה, ועיניה הזהובות נוצצות.
"אעאעאעא" שמעתי את קולה של שני, אוי ויי למה? היא קפצה מהמחבוא שלה שהיה מתחת לכיסאות.
"איך שמעת אותנו?" שאלתי את שני
"סתם היתעוררתי ושמעתי את השיחה של אחד מהזוגות האהובים עלי.
"אז זהו אנחנו לא זוג" אמרה הלן מהטלפון
שני הייתה עם פה פעור "שיחת בנות עכשיו" שני אמרה ולקחה את הטלפון מידי היא הלכה לקצה השני של הלימוזינה אבל עדיין יכולתי לישמוע אותם.
"הייתה אי הבנה ועידן עדיין חושב שאני בגדתי בו עם דניאל" הלן אמרה
"נווו באמת עידן האידיוט הזה, גם כן בן אתנה" אמרה שני, היה צפוי שהיא תגיד את זה, כבר יצרתי תדמית של טמבל כי ככה אני מתחבר לאנשים, ועכשיו הם לא נותנים לי היזדמנות להוכיח שאני כן חכם (כל מי שיגיב על זה שקט אתן יודעים שזה נכון).
"את יכולה להעביר לי את ג׳ייק?" שני שאלה אבל זה נראה כאילו היא מצווה עליה לעשות את זה.
"את לא צריכה דיבור הקסמה גם ככה היתכוונתי לתת לך, אני רוצה לישון" אמרה הלן.
"היי ג׳ייק" שני אמרה בקול רגוע שנשמע ממש מאוהב.
"היי רצית ממני משהו?" שאל ג׳ייק
"לא כלום, סתם שיעמם לי אז רציתי לדבר עם מישהו" היא אמרה בקול עצוב
"אמממ יש לי ווידוי קטן" בקע קולו הביישני מהטלפון
"נווו ספר אני לא שופטת" היא לחצה עליו
"אמממ... טוב אז... יכול להיות... שאני קצת... קצת קצת מחבב אותך בקטנה" הוא אמר
שני שתקה וניתקה את הטלפון נישכבה על כמה מכסאות הלימוזינה וצרחה "אעאעאעא" היא צרחה מה שהעיר את כולם היא נאנחה אנחה כזו של בן אדם מאוהב.
"מה קרה?" שאלה אותה סבתא
"האהבה" שני אמרה בקול חולמני
כולם עשו פרצוף נגעל קצת
"אממ למה קיבלתי מכתב לנשף מאפרודיטה?" שאלה סאני
זו הייתה הזמנה לנשף ורודה, "אפרודיטה הזמינה אותנו? למה? היא לא אוייבת שלנו?"
שאל עידו
"לא יודעת אבל כדאי שנלך לימצוא את נקודות הטורפה שלה" אמרה עדי
"נשף ריקודים" אמרה שני עם קול מעוניין "המון זוגות לסלואו, יש לנו כמה פנויים" אמרה שני והיתבוננה בכמה מאיתנו כולל עלי אבל נראה שהיא לא רוצה שתהיה לי מישהי אחרת.
"אוקיי הנשף מחר בערב פה בעיר, נלך לשם נימצא את נקודת התורפה של אפרודיטה ונלך" אמרה לילי, עדי ולילי ניראו כמו מפקדות בצבא אני מודה אהבתי שיש מישהו שאחראי עלי אני לא טוב בלהיות מנהיג או לקבל קרדיט אני יותר הבן אדם מאחורי הקלעים שמושך בחוטים ומפעיל את הכל בלי קרדיט. ברור שלא כל המסע ביזכותי אני יותר נטל אבל אם אנני אמרה שאנחנו החצויים המתאימים...
"אוקיי כולם לחזור לישון המשמרת שלי עכשיו" פקדה עדי
"כן כן המפקדת" אמר ירון, עדי נעצה בו מבט מלחיץ שהיה מפחיד את קרונוס עצמו ירון התרחק ממנה והלך לישון.
הלכתי גם אני לישון והיתעוררתי בבוקר ששני קפצה עלי, כנראה היא קפצה על כולם ככה כי כולם ניראו מבולבלים כל כך חלק היו ישנים.
"צריך לקום מהר רק 6 וחצי בבוקר" "מהר אין מספיק זמן להיתכונן לנשף" היא קפצה על עוד ועוד אנשים בשמחה, וואו היא ממש מאוהבת בג׳ייק או שהיא רוצה ליפגוש סוף סוף את אמא שלה במציאות, אפילו אם היא מרושעת.
קמתי שני כבר התחילה ליבחור לנו בגדים והכל, זה היה סיוט אבל בסוף סגרתי איתה על ג׳ינס משופשם וחולצה שחורה לצערי היא לא וויתרה על הצוורון אבל לא נורא.
כל השאר ניראו נחמד וגם אני בערך נראתי בסדר, שני הישתמשה בדיבור הקסמה על הבנות כדי לאפר אותן והאמת להפתעתי היא לא הגזימה.
השעה הייתה 6 והיינו מאורגנים שני ראתה אותנו ולחשה לעצמה "העבודה הכי יפה שלי" היא אמרה, שני לא נתנה לנו לאכול כדי שלא נלכלך את הבגדים הייתי רעב
"שני תיזכרי זה רק כדי לימצוא את נקודת התורפה של אפרודיטה" אמרה עדי
"כן כן מה שתגידי" אמרה שני ונסענו למסיבה...

כתבתי את הפרק שהייתי רעב אל תאשימו אותי שיש שם הרבה אוכל בפרק.