יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

סיוט על מראה חיצוני, חשבתי שזה סיוטים רק לבני אפרודיטה

רצתי הכי מהר שיכולתי,כולנו היינו באותו קצב בדיוק מה שהיה מוזר קצת אולי כי שני הישתמשה בדיבור הקסמה? רצתי בקצב אחיד עם כולם, הגוף שלי התחיל להתעייף וראיתי שגם של השאר מתעייף, אחרי ריצה של 6 דקות הניידות חסמו את דרכנו.
"עיצרו אל תאלצו אותי להישתמש בכוח עליכם" השוטר אמר,
"אפשר שיחה קטנה?" שאלה סבתא
"שתי דקות ולא יותר" השוטרת אמרה
עשינו מעגל כזה ולחשנו.
"אוקיי מי זה ומה הוא גנב?" סיננה יוני
שני הרימה את ידה, "היינו צריכים כסף אז פקדתי על כל אנשי הפארק להביא לי את הארנקים שלהם וקצת מכרטיסי האשראי" היא אמרה
"באמתתת עוד לא הגענו אפילו למטבע הרמס וכבר אנחנו גונבים?!" אמרה אפרת
"טוב אז מה עושים?" שאלתי
"אפשר להילחם בשוטרים" הציעה עידו נילהב
"לא זה אשמתנו אסור לנו להרוג אותם הם חפים מפשע" אמרה יוני
"אוקיי מה נעשה?" שאלה סאני
"אין ברירה נחזיר את הכסף" אמרה עדי
"כן זה ישחרר אותנו?" שאלה. לילי בציניות
"יש לך רעיון אחר?" נזפתי בה
"שני תרגעי עשית את מה שהיה צריך לעשות, זה בסדר" אמרה סאני
שני ניראתה עצובה ומבויישת
זוהר מילמלה משהו עצבני ואז משהו יותר עליז,
"אוקיי של מי היה הרעיון הגאוני ליסתום לה את הפה?" שאל ירון. על הפה של זוהר היה רסן כזה כמו לכלבים רק הוא לא איפשר לה לדבר.
"אוקיי הזמן נגמר" אמרה השוטרת בקול קשוח,
עמדנו מולם מושיטים ידיים לפנים לא הייתה לנו כוונה ליפגוע בהם הם רק עושים את התפקיד שלהם.
רק שני אמרה בקול חלש "נחזיר לכם את הכסף אם תשחררו אותנו" לא זיהיתי דיבור הקסמה פשוט הקול של שני.
"אוקיי" השוטרת נאנחה כאילו רוצה קצת אקשן.
"זהו זה?" שאלה לילי "הם תשחררו אותנו עם נחזיר את הכסף?" היא שאלה
"כנראה" אמרתי וואו יום כמעת ללא אקשן מוזר, אבל נחמד שיש יום "רגוע" יחסית.
נתנו לשוטרים את הכסף והם שיחררו אותנו,
הלכנו לאיזו אכסניה ואמרנו שבמעט הכסף שהרווחנו עוד מהסוסים (זה לא הרבה) נשתמש כדי להיות שם עד שנשיג כסף.
נישארתי קצת עם ירון בשמירה ונחשו מי החליטה להיתעורר? בלללל *קריאות יאיי מקהל בילתי נראה* תקשיבו כאילו כל הזמן הזה סכבנו אותה על אלונקה.
"בוקר טוב באמת" אמר ירון
"אוי שתוק" היא אמרה ותפסה בראש שלה כאילו יש לה סחרחורת.
תוך כמה שניות בל חזרה לישון.
המשמרת של ירון היתחלפה בשל עידו ואני הלכתי לישון.
בחלום הייתי תינוק קטן בן שנתיים פחות או יותר, היה סופת רעמים בחוץ ואני שיחקתי בעגלה.
היה איזה מובייל מעליי עם מראה וראיתי שאני בלונדיני עם עיניים אפורות כמו שאר בני אתנה, ואז הייתה הפסקת חשמל היה חושך מוחלט אני בתור תינוק התחלתי ליבכות יבבתי ובכיתי, שמעתי את הקול של אבא שלי מחפס אותי, בכיתי ויבבתי ואז תפסו אותי שתי ידיים, הם הקרינו אופל וחושך למרות שאני התינוק לא ראה כלום.
הידיים הרימו אותי והרגיעו אותי, מילמלתי כמה מילים לא מובנות אך בקול רגוע.
"חצוי קטן אל נא תיבכה עכשיו, סיבלך עוד יגיעה" היא אמרה נידמה שהתת מודה שלי זוכר את הקול הזה, ואת המקרה עצמו, אבל בעיקר הקול ההוא, קול קריר וממורמר.
בין רגע האור חזר הייתי בעגלת התינוקות שלי היסתכלתי במובייל המראה שלי וראיתי, תינוק קטן מתולתל עם עיניים חומות וצבע עור ספרדי זה היה אני, מה קרה לי אז בגיל שנתיים? למה שינו אותי ככה? מי זו הייתה? והאם זה קרה באמת?.
אבא שלי רץ אליי והרים אותי הוא סינן משהו אבל אוזניי התינוק שלי לא קלטו מה הוא אמר, שמעתי קול בראש אומר 'שלא יקירו בך' הוא הידהד בראשי זה היה אותו קול ממורמר.
החלום הישתנה ראיתי ילדה קטנה בת שנה וחצי בערך, היא הייתה בתוך המיטה שלה היה לה שיער בלונדיני חלק לגמרי ועיניים תכולות כמו השמיים אחרי הזריחה, עוד הפסקת חשמל היה לה מקרה בדיוק כמו שלי עם אותו אישה מוזרה, שהאור נידלק היה לה שיער חום בהיר מאוד ונראה שבאור טיבעי הוא בצבע חום זהב כאלה ועיניים חומות שבאור נראו צהובות, זו הייתה סאני בילדותה.
לא הבנתי מה הולך רצתי אחרי הדמות השחורה האישה המוזרה ההיא, תפסתי בידה... היא היתפוגגה לערפל שחור ונשאר ריח של טל הלילה.
היתעוררתי מאוחר יחסית רוב האנשים היו ערים רצתי לסאני לגבי החלום ההוא וסיפרתי לה אותו,
"גם אתה חלמתה את זה?!" היא אמרה
"למה גם את?" שאלתי
"ליפני חמש שנים זה התחיל מדי פעם החלום חוזר על עצמו" סאני אמרה
"מה זאת אומרת שלא יקירו בך? את יודעת?" שאלתי
"תיראה הם רק שינו את המראה שלנו זה לא ביג דיל" היא אמרה
"אני חושב שזה יותר מזה" אמרתי
"לא יודעת אולי" היא אמרה
" קדימה בואו תכף ממשיכים" קראה לנו יוני
קמנו והלכנו לארוז תיקים כולם, אחרי שארזנו תיקים "אוקיי איך נמשיך עכשיו?" שאלה יוני
"יש לי רעיון" אמר עידו, "אני יזמן לימוזינה" הוא אמר
"כוח שקיבלתי מיפנוס לשנות את המציאות כמו את החלום אבל זה דורש אישור מהאלים" אמר עידו
"נחמד. רק שחכתה משהו" אמרה עדי
"האלים לרעתנו אידיוט בגלל אפרודיטה" אמרה עמית בקול רם
"רעיון מישהו?" שאלה לילי
"יש לי רעיון" אמרה סאני עם שילוב של מבט רצחני ושובב בעיניים פלוס חיוך מרושע,
היא רצה לתחנת האוטובוס הקרובה ואז שמענו רעש, סאני חזרה נוהגת באוטובוס, בערך, ובבערך זה אומר זהיא נסעה חצי על המדרכה חצי על הכביש.
"את יודעת לינהוג בכלל?" שאלה סבתא
"אמממ לא" היא ענתה
"אוקי בסדר מבחינתי" אמרתי ומשכתי בכתפי
כולנו ניכנסנו לאוטובוס, סאני נהגה כמו מטורפת והמשכנו לינסוע...

סורי על פרק קצר אין לי כוח ליכתוב