יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

אני עידן שומר ההקאות (האגריד)

אז ישבתי ושמרתי, הרגשתי שהבטן שלי רצה מרתון עכשיו הרגשתי כאילו אני הולך להתעלף, ישבתי נילחם בגוף שלי לא להתמותת הלכתי למטבח ולקחתי חטיף שוקולד כדי שיהיה לי יותר סוכר בגוף ויותר אנרגיה, בדיעבד זה לא היה רעיון מוצלח אבל בואו נחזור לעכשיו, ישבתי שומר בזמן שכולם ישנים עברו 10 ו20 ו30 ושום דבר מעניין שמירה רגילה ואז שמעתי דפיקות מגג הלימוזינה זה בטח סתם דפיקות מציפור אבל הדפיקות נימשכו, הלכתי ליראות מי נוהג זו הייתה עדי,
"עדי תיפתחי את הגג דקה" ביקשתי
"למה?" היא שאלה עם מבט סקרן לבוש על פניה העייפות.
"פשוט תעשי את זה" אמרתי
היא משכה בכתפיה ורצתי למקום ששמעתי ממנו דפיקות, הגג ניפתח וירד משם מה זה? עטלף? לא זה היה זאב בגודל עכבר ממוצע, הוא היה אפור יפה עם עיניים כחולות שהזכירו לי שילוב של מים צלולים וברק, עזבו את זה שהוא בגודל עכבר היו לו כנפיים של שטן, כנפיים שחורות מלחיצות כאלה, דפקתי צרחה קטנה אבל סגרתי את הפה שלי מהר, הבנתי שזו מפלצת מוזרה כזו אולי האלים החליטו להשתעשע וליבדוק מה יקרה בשילוב של זאב ועטלף, ליפני שהספקתי לישלוף נשק הזאב הקטן עף אל הכתף שלי ונירדם, האמת הוא היה די חמוד "היי קטנצ׳יק קום" לחשתי לו ונגעתי לו במצח עם האצבע בעדינות, הוא התעורר עם קול מנומנם "שלום לך איך קוראים לך?" שאלתי אותו בטלפתיה כי הוא זאב אחרי הכל,
"היי אני דומינו, איך קוראים לך?" הוא שאל חזרה טלפתית והקול שלו היה קול של ילד בן 5 בערך.
"אני עידן למה אתה פה?" שאלתי אותו
"אין להקת זאבים שמקבלת אותי וחשבתי שאולי אתה תוכל לקבל אותי, בכל זאת אתה מפורסם בעולם הזאבים" בקול עצוב הוא אמר
"אני? מפורסם? ממש לא, אבל אם באלך אתה יכול להשאר איתי, אתה די חמוד" אמרתי והוא נרדם ישן על הכתף שלי והכנסתי אותו לכיס המעיל הפרוותי שלי
הרגשתי עוד פעם תחושה להקיא אכלתי יותר מדי במסיבה ופשוט הקאתי הקאתי את נישמתי החוצה לוסוף אחרי חצי דקה של הקאה הפסקתי וראיתי על מה הקאתי, אוי טיכה למה? הקאתי על הנעליים של שני,
"עדייייייי" צרחתי לה,
"מה, מה קרה?" היא רצה תוך כדי שואלת
"תבטיחי שתקברו אותי ליד האגם במחנה" אמרתי
"מה?" היא שאלה מבולבלת, הצבעתי על הנעליים של שני.
"אני יקבור אותך ליד האגם" היא נגעה לי בכתף כדי לעודד אותי מה שלא כל כך עזר.
אני חייב לנקות את זה, אני צעיר מדי למות, רצתי למטבח עם הנעליים שהסריחו ושתפתי אותם מיד, הריח לא עבר,נישארתי עד ארבע בבוקר לנקות את זה וסוף סוף הנעליים הזהובות ורודות הנוצצות של שני היו נקיות, כמו חדשות, חזרתי וראיתי שבל שומרת רחוק משאריות הקיא על הרצפה הלכתי להביא מגב וניקיתי הכל ציחצחתי שיניים כי ריח הקיא לא עבר מהפה שלי אחרי שהכל כאילו לא קרה כלום הרשתי לעצמי לישון.
"מסטר קום" שמעתי קול בראש שלי והרגשתי שמשהו מכיס מהעיל שלי זז, "מסטר קום קום" שמעתי אותו קול מתוק בראש זה היה דומינו,
"אל תקרא לי מסטר דומינו" אמרתי בקול מנומנם
"אל מי אתה מדבר?" שאלה אותי בל,
"אף אחד, אף אחד" אמרתי מהר, אסור שידעו על דומינו מה אם הם ירצו להרוג אותו? מה אם הם יכריחו אותי להעיף אותו? אני לא מוכן שהוא יהיה בודד שוב.
קמתי מהר והתיישבתי ראיתי שמתוך כיס המעיל שלי מציצות שתי עיניים כחולות.
"אני רעב" שמעתי את הקול של דומינו בראש שלי
הלכתי למטבח ונתתי לדומינו נקניק קטן, "עדיין רעב?" שאלתי אותו והוא לא ענה, הוא היה עסוק בלאכול.
"בואו מהר" שמעתי את קולה של גל רצתי בחזרה מהר וראיתי את קינדר והארי על הכביש ושניהם מחזיקים בשקית מטבע, זה היה מטבע האדס, אז לשם הם נעלמו הוא היה בשאול והם הביאו אותו, הם עשו מסע צללים ללימוזינה ועמית חטפה מיד את המטבע מהם.
"באלי לדעת מה עובר להאדס בראש שהוא יצר כלב שאול נוראי כמו זה שרצח את ההורים שלי, מבלי להעליב קינדר והארי" היא אמרה בעצבנות.
"אחרי מה שקרה לה עם ההורים שלה ניראלי זה זכותה לדעת" אמר ירון, למי שלא הבין יש שתי אפציות למטבע, או שאתה מבין מה קורה בראש של האל או שהאל שולט בך כמו בובה.
כולנו הסכמנו וכל אחד הלך לעיסוקו, פתאום קינדר קפצה עליי והפילה אותי לררצפה בליקוקים "מי זו?" שמעתי את דומינו בראשי,
"זו קינדר כלבת השאול שלי" עניתי לו תוך כדי מלטף את קינדר, ואז דומינו שתק קמתי סוף סוף אחרי שקינדר הרפתה ממני, הלכתי למטבח שם לא היה אף אחד והוצאתי את דומינו, וקינדר הלכה בעקבותיי קינדר ודומינו עמדו זה מול זה ונראה שהם מדברים הם הינהנו וקפצו ועשו פרצופים נראה שהם יכולים לדבר ביניהם, החלטתי להשאיר את זוג היונים לבד, (איה דומינו אני רק צחקתי *דומינו נושך אותי בזמן שאני כותב את זה*) טוב אז השארתי אותם לבד והלכתי ליבדוק מה שלום עמית ואם מטבע האדס השפיע עליה, הוא לא השפיע בינתיים היא רק הייתה אדישה קצת אבל גם אני הייתי כזה אם ההורים שלי היו מתים,
ואז שמעתי פיצוץ מאזור המטבח רצתי לשם הכי מהר והשאר גם, פתחתי את הדלת ורצתי את דומינו הכנסתי אותו לכיס המעיל שלי מהר ליפני שמישהו ראה "היי תיזהר קצת" הוא היתלונן "שתוק" השבתי לו
ואז רק ראיתי את המפלצת, סליחה מיפלצות אלה היו כ10 גריפונים...

הצילווווו משעמם ליייי תצילו אותייי