יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

רשימת הכוחות שלי: טלפורט,הו ואפקט רוח דרמטי,ועוד...

חלמתי שאני כבול בחלל ריק הייתי תלוי בשרשראות שכובלות את ידי וקשורות לכלום
פשוט הייתי בשומקום ובכל מקום קולות מלחמה סערו בראשי כל חצוי או מפלצת שנהרגו אי פעם זה היה קשה צרחות של כאב ויגון מילאו את חלל האוויר הרצתי סרטים בראש על עצמי לאיזה צד ללכת למחנה או ללהקה. כאב הציף אותי והרגשתי שקור של סבל זורם בעורקי הרגשתי את ליבי רץ והמוח שלי כבר הוציא ברקים מהראש מרוב מחשבות טורדות מנוח הרגשתי שגופי עובד פי 200 ממה שהוא אמור לעבוד הרגשתי חשמל בכל גופי ופרץ אנרגיה עבר בי ואז הוא עבר, הרגשתי חלש כל כך, הרגשתי אפל כל כך וראיתי שמהגוף שלי יוצא עשן שחור שמתפוגג באוויר, הרגשתי שאעוטפת אותי הילה של מוות שאישית הייתה מסריחה מאוד
והכל הישתנה, הייתי בטירה שחורה משחור עם כלים ונשקים על הקירות בזהב ואבני חן אחרים ומולי הופיע לא אחר מאשר האדס
"שלום לך בני" הוא אמר בקול שליו שאפשר ליראות רק את פניו המכוערות וכל השאר כוסה בגלימה שחורה,
"אני לא הבן שלך! אני בן אתנה" מחיתי למרות שהרגשתי אמת בדבריו ולא הבנתי מי מתחיל משפט ב "שלום לך בני"?!
"כך סיפרו לך, כך העולם מאמין, אבל האם זה נכון? ממך עידן ציפיתי שתחקור ותבקש הוכחות ליפני שתאמין בכל מה שאומרים לך" מבטו ניסה להיות זדוני אבל עיניו היו עטופות חמלה מה שהרגיש לי מוזר מאל השאול זה שמעניש הרבה אנשים בלי רחמים.
"אתה לא אבא שלי, אבא שלי הוא בן תמותה"  ידעתי שזה נכון ושאני רק בן אתנה אבל מיליתיו חלקלקות כחמאה חודרות לתוך המוח שלי, מנסות שאני אאמין לו
"הסבירו לי משהו מסובך על זה שאתנה ניכנסה לגוף של אמא שלי או משהו כזה הלורד האדס" לא רציתי להתרפס בפניו אבל אולי מי יודע זה יעזור לי בעתיד
"אז זה מה שסיפרו לך מה? מעניין מאוד אבל זה שקר וכזב, אתה בן אתנה והבן שלי, לי ולאתנה היה רומן אבל לא יכולנו להביא ילדים, כל ילד שהיה נולד היה הופך לאל ופרספונה הייתה משתגעת מזה, אז יצרנו אותך האפשרות השניה הייתה ליצור מפלצת מפלצת חלשה ששנינו נייצר והיא תהיה בנינו ותסמל את האהבה שלנו זה לזו והמפלצת הזו היא אתה, לקחנו את 'אבא' שלך ויצרנו בעזרתו אותך הכוונה הייתה לקחת בן תמותה רגיל אבל לאחר מכן גילינו שהוא נצר אז אתה עדיין נצר להבה, אני איני מבין עדיין את כל הסיבוך הזה אבל זה מה שאתה, מפלצת"  הוא הצביע עלי וצל שחור היה סביב הנקודה שהוא הצביע עליה
"אני יודע, אני איש זאב אבל לזה ארטמיס הזו אחראית"
"אתה לא איש זאב עידן, אתה צל, פשוט צל מוצק בעל עוצמה של חצוי" קולו של האדס היה צרוד ומחוספס
"ונניח שאני מאמין לשקרן שכמותך אז איך זה בדיוק שרק אתנה הכירה בי?" פיקפקתי בו אבל מילותיו היו כה אמיתיות ששמעו אותן
"אתנה הסכימה איתי לישמור עלייך בסוד, אם אתה לא מאמין לי אתה יכול לנסות שתיתעורר בני, אך תדע שאתה שונה ולעולם לא יהיה מקום שתשתייך אליו"
"ונניח שזה נכון מה עם כוחות הזאב שלי?" הייתי מבולבל לא ידעתי במה להאמין
"כוחותיך של הזאבים יבוטלו אבל איניני יכול לבטל את נישמת האיש הזאב שלך"
ואז אמא שלי הופיע לידו, זאת אומרת אתנה
"עידן זה נכון, אתה בני ובן האדס ועדיין חצוי מפלצת, את הכוחות שלך אני והאדס בחרנו, מסע צללים ללא צללים כי אתה בעצמך צל, יכולת להפוך לצל, כמו שמרכזים אור והוא הופך ללייזר ככה גם אתה יכול עם צל וגם א..." אתנה ניראתה עם פנים מבוישות כל כך
"...הו ואל תישכחי את האפקט של הרוח על הפנים בישביל דרמטיות" האדס קטע אותה והוסיף בפרצוף אידיוטי
"איך היתאהבתי באידיוט הזה תסביר לי?" אתנה שאלה אותי
"לא יודע אבל תיראי לפנייך את התוצאה העלובה שיצאה לכם" הצבעתי על עצמי בכעס, אני לא מאמין שזה נכון,
"הדבר הכי חשוב עידן זה שאף אחד לא ידע מזה, אחרת יקרה פה בלגן גדול" אתנה הסבירה
"אז אם אני מספר למישהו זה יוצר מצב שפרספונה תישנא אותי דמטר תישנא אותי זאוס ישנא אותי כי הוא אוטומטית שונא את כל הבנים שלך ושל פוסידון וארטמיס גם ככה שונאת אותי, נהדר!" אמרתי בציניות
"עידן זה חשוב שלא ידעו מזה כלום" האדס אמר ולאט לאט ראיתי דימיון בינו לביני, עור זית כזה ושיער שחור אבל דומה מעט לשיער החום שיש לי
"אז אתה הדמות שהפכה את המראה החיצוני שלי לאחר שהייתי קטן?!" שאלתי והוא רק שתק
"רציתי להשאיר את החוטם שלי עלייך, אבל אני נתתי לך קצת מהדימיון של אמא שלך, השיער המתולתל שלך שבאור ניראה בלונדיני כמו שלה, או העיניים האפורות שלך, אבל מישהו הקדים אותי"
"אין לי עיניים אפורות אבל" זה היה פשוט מוזר כל כך
"עדשות, אתה גם ככה צריך משקפיים אז שמתי לך עדשות שחורות חומות כדי שלא יהיה יותר מדי דימיון בינינו ויחשדו הפכתי את השחור לחום, טוב לפחות רציתי אבל מישהו גנב לי את התוכנית ועשה את זה לפניי" האדס גילגל עיניים
"רגע אז זה אומר שאני בן דוד של אמא שלי?" זה היה פשוט מוזר מדי בישבילי
"אל תיכנס לאילן היוחסין של האלים" אתנה עדיין ניראתה כאילו ניכשלה במבחן במתמטיקה
"אוקיי... אז אם הבנתי נכון אני בן האדס ואתנה ונצר להבה אבל בכל זאת חצוי אבל אני גם מפלצת" 
"אתה לא חזק יותר מחצויים אבל כן בערך" האדס ניראה קצת מאושר מה שהיה מפחיד, דמיינו ישות מכוערת אבל עם ניצוץ של יופי מחייכת, אא וכל הישות הזאת אפלה עם קול צומרני מקפיא דם
"אני יותר מדי דברים, זה מוזר ומסובך"
"העולם מסובך, תאשים בזה את דוד שלך" האדס ניראה כאילו נוזלת לו קשת בענן מהאף מרוב אושר אבל זו הייתה סתם עוד נשמה מתה שהוא דאג לידחוס חזרה לתוך האף שלו, זה היה מגעיל. מאוד מגעיל ואז היתעוררתי... (אני מתעלף הרבה בזמן האחרון)

סוווו פיפול זה הפרק ואני מקפיא/מפסיק את הסיפור, הסיפור אמור להיות עם דמויות מהחיים שלי וטוב החיים שלי הישתנו, וגם ניראלי יש יותר מדי אנשים במסע וצריך לצמצם ועד שאני לא אמצע פיתרון לזה תישכחו מפרק, מה גם שאני רוצה להתמקד בסיפור אחד שלי שהוא לדעתי הכי טוב שלי סווווו ניסיתי לעשות פרק די דרמטי, פליז אל תורידו את הסיפור מהסיפריה שלכן כי מדי פעם יעלו פה פרקים אבל בתדירות יותר נמוכה, אוקיי? בבי