יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

תמיד חלמתי להיות בלהקה, אבל לא מהסוג הזה

שבוע עבר מאז, שבוע עבר מאז הפכתי למפלצת הזו, שבוע של גניבות אוכל וחיי רחוב שבוע שכל לילה אני נילחם בגוף שלי לא להפוך לאיש זאב וליטרוף את כל בוסטון, שבוע שלם של סבל העיקר שהם בסדר העיקר שאני לא מהווה סכנה להם הם ממשיכים את המסע כמו שאמורים לעשות אני משאר, זה היה עוד יום רגיל של גנבת אוכל וניסיון לישרוד גנבתי על הדרך חולצה שחורה עם ציור גולגולת והחלפתי אותה בחולצת המחנה שלי אני לא שייך למקום ההוא יותר, הלכתי לשוק ורצתי במהירות אדירה תפסתי אוכל בלי ליראות אפילו מה תפסתי, יצאתי מהשוק מהר ככל האפשר ונחתי על גג בניין אכלתי אבטיח טרי קצת גבינה צהובה ולחמניה ובקבוק מים, השילוב לא היה ממש טעים אבל לא היתלוננתי אכלתי והרגשתי שיש מישהו מאחוריי החלטתי להיתעלם אבל האינסטינקטים שלי רמזו לי, היסתובבתי לאט וליבי קפץ מבהלה ישבו מולי 3 אנשים סליחה לא אנשים אנשי זאב,  האמצעי היה בעל שיניים גדולות ושיער שחור כהה והוא היה שרירי היו לו אוזניים של זאב שחורות כמו שערו עיניו זאב צהובות כתומות  הוא לבש גופיה שהבליטה את שריריו היא הייתה שחורה עם ציורי רוחות רפאים וג׳ינס שחור, משמאלו הייתה אשת זאב יפייפה עם שיער גלי חום שוקולד ועורה בצבע קרמל מוקה ונותן תחושת חמימות בבטן הרעבה שלי, עיניה היו גדולות וחומות כהות וגופה היה רזה עד מאוד היא הייתה די נמוכה ואוזני הזאב שלה היו בצבע שערה היא חייכה חצי חיוך שקט וניב אחד צץ מפיה אפיה היה רגיל אבל בקצה שלו היה אף זאב קטן שחור ומבריק וגם שפמפם זאבים קטן היא לבשה חולצה לבנה עם צוורון עם כמה כפתורים הייתה לה עניבה שחורה וסקיני ג׳ינס אבל נראה משהו פרוע  במראה הלבוש שלה ונראתה בת 14 וחצי או אולי 15 מצדו השני היה נער גבוהה מאוד וגם הוא שרירי מעט שיערו שתני חלק היה עם בלוריט מסורקת והוא עצמו נראה כמו דוגמן היו עליו קעקועים בכל מקום בגוף והוא נראה כמו שילוב של גוד בוי ובאד בוי הוא לבש מעיל ג׳ינס כזה עם ציורים של סמיילים כועסים ומפחידים וחולצה של פנתר שחור בלילה היו לא טפרים גדולים בידיים והרגליים שלו כמו של זאב מיד הבנתי מי אלו "מה אתה רוצה לייקאון?" שאלתי את האמצעי שהוא מנהיג להקת אנשי הזאב, "כמה נבון אתה לא מכיר אותי וכבר יודע את שמי, לא סתם אתה בן אתנה"  לייקאון אמר "הוא חצוי? אפשר לאכול אותו?" שאל האיש מימינו של לייקאון וחשף שיניים מיד תפסתי את השרשרת וניזכרתי שהיא לא עובדת אז חשפתי את שיני כדי להרתיע, "תרגע פולבאוס הוא איש זאב כמונו" הרגיע אותו הנערה משמאל
"שקט מיה אל תיתערבי" אמר פולבאוס ושניהם חשפו שיניים וגירגרו
"הרגעו הרגעו, עידן מכיוון שאתה איש זאב כמונו חשבתי לעצמי... טוב ש... תצתרף ללהקה, לא יזיק לנו בן אתנה" אמר לייקאון
אבל לא היתרכזתי בו היתרכזתי במיה ופולבאוס למה מיה הגנה עלי ככה? אני די בטוח שהיא הייתה מתה ליטרוף לי את האוזן עכשיו בהנאה רבה, "ולמה לי?" שאלתי
"אין לך מקום במחנה החצויים, מקומך היחיד הוא איתנו" מיה הסבירה
"זה נכון, אבל יש תנאים" אמרתי
"והוא?" שאל פולבאוס
"לא תוקפים את המחנה או מפריעים במסעות חיפושים, והלהקה לא תעבוד בישביל מישהו רע אלה תחיה איך שהיא רוצה, מובן?" ידעתי שזה יעזור לי בעתיד
הם החליפו מבטים והינהנו "מוסכם" ענה פולבאוס מבואס
"עכשיו בו הולכים אל המלונה" הוא אמר וקמתי אחריהם לייקאון נעלם פשוט נעלם ונשאר רק עשן שחור שהתפוגג באוויר איפה שעמד ומיה ופוליבאוס התחילו לרוץ מהר, רצתי אחריהם הכי מהר שיכולתי אבל הם היו מהירים מדי ראיתי אותם מזגזגים בין אנשים ובשלב מסויים איבדתי אותם מתנשף
"אתה בה?" שאלה מיה שחזרה בריצה לידי
"שניה" אמרתי מתנשף
"נו באמת שהייתי גורה קטנה בת 5 רצתי יותר מהר" היא גילגלה עיניים ושילבה ידיים
"אני איש זאב רק שבוע. עוד לא היתרגלתי לסופר מהירות הזאת" היתנשפתי עוד ועוד זה מעייף
"תחרות? אני אתן לך להתחיל 15 שניות לפני" היא הציע וחייכה אליי חיוך תחמני
התחלתי לרוץ הכי מהר ועקבתי אחרי הריח של פולבאוס, רצתי הכי מהר שרק יכולתי ניכנסתי ליער גדול מוזר ומוזר כזה והמשכתי לרוץ אחרי הריח במשך 15 דקות לפי הערכתי לבסוף הגעתי למערה גדולה מאוד עם לפידים בשעריה על הגג היה כתוב בדם "המלונה" ועל הצד הימיני של המערה נישענה על עץ לא אחרת מאשר מיה, "אני מחכה לך פה 10 דקות" היא אמרה
"אבל אבל אבל איך?" גימגמתי קצת זה קורה ליפעמים שאני מופתע או לא מרוכז
לשניה מיה נשענה על העץ ואז פשוט הבזק קטן והיא רצה לאנשהו אבל לא ראיתי לאן הרגשתי את ציפורניה הארוכות שצבועות בלק סגול טופחות לי על הכתף "פעם אחרת גורון קטנטון" היא אמרה לי והיסתובבתי אליה היא הלכה לה בנחת אל המערה שהשמיעה מוזיקה קיצבית והוציע אורות ציבעוניים רצתי אליה וחסמתי את דרכה "אל תיקראי לי גורון קטנטון" אמרתי לה והיינו די קרובים ואישוניה היסתכלו אלי למעלה כי היא הייתה קצת יותר נמוכה ממני מבטינו היתנגשו היא סקרה את עיני החומות ואני סקרתי את עיניה החומות הן היו פראיות והיה בהן ניצוץ של חופש הם הזכירו לי את הסתיו משום מה הייתה שתיקה קלה ואז הי הפרה את השתיקה ואמרה "מ'שתגיד דם טרי" היא דחפה אותי הצידה המשיכה ללכת וחזרה למבט אדיש, ניכנסתי אחריה ונראה שכולם מפנים לה מקום ראיתי מאות אנשי זאב רוקדים לצלילי רחבת הריקודים כולם ניראו אפלים מאוד מה שהיה לטעמי ולכל אחד מהם היו איברים שונים של בני אדם וזאב מחוברים כאחד, הם היו צעירים מאוד ולבשו בעיקר שחור אני מיד הלכתי לבר המשקאות והציעו לי דם חצוי בן ארס או היפנוס "לא תודה אני לא אוכל חצויים" אמרתי והמוכר ניראה מופתע הוא נתן לי כוס משקה מוגז ונישענתי על הפינה צופה בכולם רוקדים ליד הבסים נראה שפולבאוס נהנה והוא ועוד כמה נערים דחפו אחד את השני תוך כדי
רוקדים, נראה שכולם פשוט מושלמים מבחינת מראה ואני היחיד ששונה ראיתי את מיה מדברת עם חברות וצוחקת ומדי פעם בא אליהן בן והתחיל עם אחת מהן ואו שקיבל סטירה או פשוט דיבר איתן והלך משם מאוכזב אני פשוט ישבתי מצד ולגמתי מהמשקה המוגז שלי "מה? לא נהנה?" שמעתי קול, זאת הייתה אשת זאב צעירה בערך בת 11 היא נראתה כמו ילדה בת 16 "ככה זה כל היום?" שאלתי אותה מנסה להתגבר על הבסים
"רק בשעות 9 עד 1 בלילה" היא צעקה
כנראה לא שמתי לב כמה זמן עבר, איבדתי את תחושת הזמן "זה בסדר תמשיכי להנות יקח לי זמן להסתגל" השבתי
"תגיד למה אתה מריח כמו חצוי?" היא שאלה
מזילה ריר
"כי אני כזה" אמרתי וזה היה הדבר הכי דבילי שיכול להיות כי תוך שתי שניות היא התנפלה עלי, כולם היסתכלו עלינו בעודה מנסה ליקרוע אותי לגזרים "מיה, פולבאוס, לייקאון!!!" צעקתי וראיתי את מיה נותנת מכה בראשה ועוזבת את חברות שלה, ואת פולבאוס צוחק עם חברים שלו ולייקאון לא נימצא היא התקדמה לעברי והרחיקה את הילדה המטורפת ממני
"תרגעי הוא משלנו" תפסה אותה מיה
"סליחה שהפרעתי לך באמצע" ניראתי נבוך אני קצת 'אלרגי' לתשומת לב ולא אהבתי שכולם היסתכלו עלי
"זה בסדר לא הייתי צריכה לעזוב אותך ככה" היא אמרה והושיטה יד לעזור לי לקום
"לא זה בסדר אני פשוט עדיין לא רגיל לכי לחברות שלך אני אסתדר כבר" אמרתי מצביע על חברות שלה שמצחקקות בצד כנראה עלי נעזרתי בה לקום "לא הייתה צריך לספר לה, אתה יודע יחסית לבן אתנה אתה לא כזה חכם" היא צחקה קצת
הרגשתי מובך מזה ושיפשפתי את עורפי ומבטי אל הרצפה הייתה שתיקה קצרה לא ידעתי איך להגיב למה שהיא אמרה, לא רציתי לצאת מוזר ולחפור לה על זה שאני שונה מבני אתנה רגילים ובלה בלה בלה אז פשוט עוד פעם שתקנו ואז ניכבו כל האורות...