יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

שיחה משפחתית

אוקיי אז נראלי לא הבנתם כמה המטבעות נוראיים אז לפעמים אם המקרה של המטבע יהיה קיצוני אז אני יעשה נקודת מבט מדמות אחרת כמובן באישור הדמות.
נ.ב בל
אוף. המטבע הזה משגע לי את השכל.
וואו זה הישג חדש. אני משגעת לעצמי את השכל במקום שסבתא תעשה אתזה.
רציתי להרוג את אפולו בעינויים (סליחה סאני זה לא אישי, אבא שלך פשוט אידיוט).
בגלל המטבע הזה הבכתי את עצמי כל כך הרבה פעמים. אבל המילים פשוט יצאו מהפה שלי והגוף שלי פעל מעצמו.
הלכו לחנות גמדי הגינה של דודה מם, ושוב הגוף שלי בגד בי (פאק זה נשמע מטריד) והשמיע רעשים כשהלכתי שיכלו להסגיר אותנו תוך שניות. ידעתי שכולם רוצים להרביץ לי ויכולתי להבין אותם.
נכנסו לחנות ועידן ויוני הובילו אותנו אל המטבח, משום שקראו את הסדרה של אח שלי (למה לא כתבו עלי ספר? פאק המטבע הזה משתלט אפילו על המחשבות שלי).
עידו הלך למטבח בזמן שאנחנו חיכינו בשולחן עגול שהאכול יהיה מוכן.
פתאום שמעתי לחישה.
"שמעתם את זה?" אמרתי.
"את מה?" שאלה סבתא.
נאחנתי "אתם בני התמותה, עם היכולות המוגבלות שלכם בטוח לא תשימו לב לזה" פאק! למה לקחתי את המטבע הזה?? "שמעתי רעש לחישה" אמרתי.
"אני לא שמעתי כלום" אמרה יוני.
פתאום הרגשתי כאילו מישהו תוקף אותי או שולט בי מרחוק.
צעקתי בכאב ונפלתי מהכיסא. שכבתי על הרצפה, דומעת מרוב כאב.
ראיתי את כולם, כולל עידו שכנראה בא מהמטבח, רוכנים אליי וראיתי שהם מדברים, אבל לא שמעתי כלום.
פתאוך השפתיים שלי התחילו לזוז מעצמם. שמעתי את עצמי מתחילה לדקלם נבואה בקול שלא שייך לי;
"סוף נקמה למהפכה חדשה
ה5 האם יוכלו לעמוד גם בה?
הנודד והלוחם ילחמו על התשובה
במרומי השמיים תהיה הבחירה"
והתעלפתי.
נ.מ אנייייייי *שריקות בוז*

הלכנו ביחד אני ויוני הובלנו לחדר האוכל ועידו הלך למטבח פאק הבן אדם מבשל מדהים.
ישבנו בשולחן עם מלה אבק ובל התחילה להתחרפן.
היא אמרה ששמעה קולות כאלה
היא העליבה אותנו שוב המטבע המקולל
היא דיקלמה נבואה
"סוף נקמה למהפכה חדשה
ה5 האם יוכלו לעמוד גם בה?
הנודד והלוחם ילחמו על התשובה
במרומי השמים תהיה הבחירה"
ובל היתעלפה
דאמט לא נמאס לכם מנבואות?
"בלללל קומייי" אמרה סאני בחוסר סבלנות
"בל אם את חושבת שזה יעבוד ואנחנו ניסחוב אותך את טועה" אמרתי
"בלללל אני יעשה לך מסאז׳" שיקרה עדי
"חבר'ה נראלי זה רציני" אמרה אפרת
אני סאני ועמית אילתרנו אלונקה והנחנו את בל, הרחתי נבלה זיהיתי את זה "סאני גם את מריחה את זה?" שאלתי
היא עשתה לא עם הראש התבוננתי סביב
ואז ראיתי עכבר מת, "סאני תיראי" לחשתי
והצבעתי על העכבר
"העכבר הזה מת היום אין עליו נמלים" אמרה סאני
"בדיוק וזה אומר שיש פה מישהו מישהו ששונא עכברים כמו נחשים..." רמזתי
ראיתי את הפסל של דוד של גרובר ולידו מישהו מצביע באימה למאחורי
"פאק חברה אל תסתובבו..." אמרתי
"...כי אני כאן" השלימה אותי קול מוזר זו הייתה מדוזה
"אמרנו לכם" אמרתי עם יוני ביחד
"אוקיי חברה לא להיסתובב" שמנו את משקפי השמש שלקחנו ממחסן הנשק ההוא עם מטבע ארטמיס
"עכשיו אפשר" עמית אמרה היסתובבה ומשקפי השמש עם הכוונת על עינייה היא דיברה עם חיוך רצחני.
ואז קינדר והארי הופיעו הם רצו אל מדוזה והיתאבנו.
עיניי ועיניי עדי דמעו אני פאקינג הייתי בילודה של קינדר לפי העירפול זה היה שקר אבל זה לא שינה לי.
ואז שמענו קול נביחה אלה היו הם קינדר והארי אבל איך.
"הם אומרים שזו רק קליפת אבן שמאבנת אותך ואפשך לעשות שם מסע צללים קווווול" אמרה עדי
שלפנו נשקים ומדוזה ניסתה בכל יכולתה לאבן אותנו כמובן שסבתא סאני טליה זוהר ופייטון לא היו עם משקפיים לכן היו מפוחדים ולא היסתובבו.
יצאתי עלייה עם פגיון על מצב טרטרוס הוא יועיל לי מול כל הנחשים, היסתערנו אבל הנחשים של מדוזה חסמו אותנו לא משנה כמה תקפנו פשוט צמחו עוד, אז הנחשים הקישו אותנו את כולנו, הרגשתי כאב חזק לא יכולתי להזיז את הידיים קינדר והארי הצליחו ליתקוף לפחות.
ראיתי את ירון ועדי מדברים מאיריס נט,
"אמממ חבר'ה אנחנו בקרב כאן" אמרתי
"כן כן בלה בלה בלה" ירון אמר
הלכתי ליראות מי בשיחה,
הייתה שם אישה גבוהה בעלת שיער חום ארוך ועיניים שחורות חסרות הבעה או רגש. היא ממש רזה והפנים שלה נראות כאילו מעולם לא חייכה.
האיש שהיה לידה לעומתה, מחייך כמעט כל הזמן עד שזה נראה שיכאיב לו לא לחייך, יש לו שיער ג׳ינג׳י מבולגן ומשקפיים דקיקים. והוא קצת שמנמן.
"הם ההורים של עמית" אמרה עדי ובקולה נשמע כאילו היא מחפשת רכילויות,
"אמממ אנחנו נגד פאקינג מדוזההההה" צעקתי עליה
"כן כן כן הן פשוט היתקשרו לא מנומס לא לענות" אמר ירון
"באנו ליבדוק מה שלום עמית שמענו שהיא יצאה למסע" אמרה האישה בקול זומבי חסר חיים.
"אחלה טיימינג" סיננתי.
לאט לאט היצתרפו עוד כמעט כולם חוץ מעמית.
רצתי לעזור לה כי טוב זה לא נישמע פייר אפילו פרסי ג׳קסון הגדול היה צריך עזרה נגד מדוזה.
רצתי לקרב וגם עדי ירון ולילי באו.
"לאן כולם הולכים?" עמית שאלה
"ההורים שלך היתקשרו" אמרה לילי
"זה בסדר לכי ליראות אותם" אמרה עדי
עמית רצה משם ופיזרה את כולם.
"יפה מאוד, למה לא המשכתם לרכל?" שאלתי ואז יללתי לזימון זאבים באו 3 לא רציתי הרבה.
הזהרתי אותם לפני זה שזו מדוזה אז שיסמכו כל חוש הריח וחוש השמיע אפילו שמתי להם חול בעיניים כדי שלא יעזו לפתוח, דאגתי להם לא רציתי שיפצעו או ימותו אבל לעיתים לא היה לי ברירה, לא בחרתי בכוח הזה לא רציתי לדאוג לזה שזאב ימות הייתי מתחלף בשמחה עם עמית או סאני.
"אוי שתוק כבר" אמרה עדי ותוך כדי יורה חץ מדויק לרגל של מדוזה, מדוזה צלעה ליברוח אבל הזאבים תפסו אותה ולילי הרגה אותה.
שמנו למדוזה צעיף של שני על העיניים כמובן ששני היתנגדה אבל ניכנעה.
המטבע שבל החזיקה הצביע לפה של מדוזה עדי פתחה לה את הפה, וראינו מטבע בימקום שן "דאמ מי יוציא אותו?" שאלה שני
"זוזו כבר פחדנים" אמרה זוהר ושלפה את המטבע.
"זוהר הבטחת שלא תיתערבי במסע" נזפתי בה
"בעיה שלך" היא ענתה בעצבנות מוזר זוהר אף פעם לא עצבנית.
"עכשיו בואו בבקשה" היא אמרה בחיוך וקול מתוק. הרמנו את בל עם האלונקה והלכנו בעיקבותיה אל מחוץ לגינה אל תוך תחנת אוטובוס ליד זה היה מסעדה הלכנו אלייה לאכול, עם כל הכבוד עידו אבל אני צריך אוכללל.
ניכנסנו וכל אחד הזמין משהו אני הזמנתי רק המבורגר עם קטשופ ובצל מטוגן.
טרפנו את האוכל, עידו נראה נעלב ואז סאני עודדה אותו קצת.
יצאנו ורצנו ליתפוס אוטובוס אבל אז באו...

טאם טאם טאאאאאם עוד נבואה בקשר אחר מה דעתכם על הרעיון החדש? אני יעשה אותו לעיתים רחוקות תגיבו את דעתכם לגביו.