יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

עמית מצמיחה קרניים וסאני יודעת מה משקל של נשר מה הולך פה?!

קראתי לכולם לבוא.
"הי מה הקטע עם היללה מקודם נראתה מוזר?" ירון שאל
"לא עכשיו, בוא" אמרתי במהירות
"הגענו לארטמיס כולנו לקח זמן לאסוף את כולם בהתחשב שכל אחד היה במקום אחר.
"אוקי גיבורי לא סתם הגעתם הנה יש לכך סיבה" ארטמיס עמרה
"והיא..." עידו אמר
"שתוק ותחבד את ארטמיס, סליחה הגבירה הוא פשוט בן" אטלנטה אמרה וקדה לארמיס
ודפקה לעידו מרםק בצלעות.
"זה בסדר" ארטמיס אמרה
ועידו הוציא לשון לאטלאנטה
"מספר דברים יש לי להגיד לגבי מסעכם" אמרה ארטמיס בקול מנומס ועדין
"דבר ראשון לילי תצתרף אליכם למסע שלכם בתוך העיניים והאוזניים שלי" היא אמרה
לילי עמדה בביישנות והשפילה קצת את המבט "היי..." היא אמרה בקול חלוש
"דבר שני בחרתי שלוש אנשים מהמסע כפטרונית שלהם והם עמית עידן וסאני..."
"עידן כבר הוכיח את הכוחות שלו בפניכם עכשיו עדי, תנקשי באצבעותיך מתוקתי" אמרה ארטמיס
עמית עשתה את זה וצמחו לה שתי קרני כסף יפות.
באתי להוציא מילה אבל היא קטעה אותי ואמרה "אף מילה!"
"דווקה התכוונתי להגיד שזה נראה מגניב" אמרתי ומשכתי בכתפי
"עידן תתחרה מול עמית מי יגיע ראשון לקצה ההר הזה" ארטיס אמרה
זה היה הר 5 מטרים גובה זה לא היה הרבה
רצתי והתחלתי לטפס עמית קפצה מסלע לסלע ותוך 4 קפיצות הייתה בפיסגה כולם התרשמו נורה.
"ו סאני...כף הרגל של איזו חיה זו?" ארטמיס שאלה
הסתכלנו וראינו כף רגל של ציפור
"זו כף רגל של נשר בן 34 שנים לגילו במשקל 7.2 קילוגרמים הוא היה פה לפני 43, לא 44 דקות והוא עף דרומה." סאני אמרה "רגע מה?" היא נבהלה
"כן יקירתי" ארטמיס אמרה וזרקה עליה אבן סאני מיד תפסה את האבן בלי למצמץ אפילו. כולם התרשמו ומחאו כפיים.
"עכשיו גיבורים שלי הדבר השלישי אפרודיטה היא משתמשת בדיבור הקסמה על כל האלים להלחם אחד בשני (סורי שני) נמעס לה להיות הלא חשובה מפני שהיא דודה של זאוס והוא מתנהג אליה כמו שיפחה (זאוס זאת האמת תתמודד אתה רשע אפרטדיטה שווה יותר מאיך שאתה מתנהג אליה) היא יוצרת בלגן" אמרה ארטמיס
"איך את לא מושפעת?" יוני שאלה
"דיבור הקסמה נובע מהאהבות שלך מפני שלעולם לא התאהבתי זה לא עובד עלי" ארטמיס אמרה בחמימות.
"דבר רביעי גיבורי אתם צריכים ללכת לניו אורלינס עכשיו לחנות של אריק ולתת לו את זה" היא נתנה ועדי מטבע עם ציור ארטמיס עם קשת מוטבע עליו
"בהצלחה גיבורי נתראה בקרוב" אמרה ארטמיס והתקדמנו.
~אחרי שעה~

הלכנו והלכנו והלכנו בסוף עצרנו לנוח "בחיים לא נגיע ככה לניו אורלינס" אפרת אמרה
"צודקת" סבתא אמרה
"שניה" עדי כיווצה את הראש כאילו היא חושבת ואז נשכבה על הדשה עייפה.
לילי ניסתה גם ונחתו משומקום מלה פגסוסים.
כל פגסוס ניגש למישהו.
לאפרת פגסוס אדמדם חום גם לירון, לסאני צהוב בלונדיני כמה צפוי, לחכמולוגית לבן עם כתם חום במצח לאטלנטה אותו דבר רק עם כתם שחור, לסבתא פגסוס בז׳, לעדי פגסוס שחור עם רעמה לבנה ולעידו שחור גם כפות רגליים לבנות זה היה נראה כאילו יש לו גרביים לבנים אבל הוא היה יפה. לבל פגסוס שחור עם כתם לבן על המצח, ליוני פגסוס לבן לגמרי, לעמית פגסוס בצבע חום כהה, ללילי פגסוס אפור בהיר שנראה כאילו בצבע כסף, לשני פגסוס חום עם כתם במצח ורעמה לבנה יפה. ולאנני חום עם רעמה שחורה, אלי ניגשה פגסוסית קטנה קצת אפורה כולה עם רעמה לבנה ורגל שמאל הקדמית נראתה כאילו היא גורבת גרב שחורה אחת היא לא הייתה הכי יפה או אצילית אבל היה בא משהו מתוק היא צהלה, עלינו על הפגסוסים והמראנו לשמיים...