יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

עסקה של פעם בחיים! אז למה שני הייתה בעסקה כזו פעמיים?

אזהרה הפרק הולך להיות מוזר מאוד רק שמרו על ראש פתוח עד סופו

נייכנסנו ללימוזינה ההיפית עם הנערה המוזרה ולא תאמינו מה היה שם. ממתקים על גבי ממתקים על גבי ממתקים זה היה מדהים עוגיות שוקולד צ׳יפס סוכריות ושוקולדים...
כולנו רבנו על סוכריות המקל הכחולות כי טוב הם כחולות, "אז מה את רוצה?" שאלה עדי בפה מלה אם אן אם.
"כן למה את כאן?" שאלה שני תוך כדי לוקחת לבבות שוקולד כמה צפוי
"אני היא צ׳רומה" המתבגרת אמרה
כולנו שלפנו נשקים וירקנו את הממתקים כי אולי הם רעילים. ירון הצמיד את החרב הגדולה שלו לצוורה של צ׳רומה.
"מה את רוצה?" סבתא אמרה בקשיחות
"רק לדבר" היא אמרה ונקשה באצבעות ירון הוחזר למושב שלו והחרב לנדן כמו קסם.
"יש לי עיסקה בישבילכם כזו שלא תוכלו לסרב לה" אמרה צ׳רומה והלימוזינה התחילה לינסוע
"אני מסרבת, רואה? קל" אמרה סאני בצחוק
גיחכתי קצת גם השאר העלו חיוך למרות שהבדיחה הזו חרושה.
"רגע אז הממתקים לא רעילים?" שאלתי
"לא" היא לקחה דובון גומי ואכלה.
עידו התחיל לדמוע על כל האוכל הכחול שבוזבז "תנחומיי אחי" אמרתי ואני וירון טפחנו לו על הגם כניחום.
הוא היתעושש והתחלנו ליבלוס ממתקים שוב, "אז מה את רוצה?" שאלה אפרת
"להציאה עיסקה של פעם בחיים" היא אמרה
"אני מציאה שתצתרפו אליי אל אפרודיטה ואל ניקס, נשלוט בעולם עידו עדי ובל תשלטו בים סאני את בשמש ובמוזיקה, שני את לא רוצה להיות השדחנית הטובה בעולם?" היא אמרה ופיתתה אותנו להצתרף אלייה
השפלנו מבט קצת צ׳רומה הציאה כל מה שרצינו איי פעם.
היתבוננו אחד בשני במבטים של רחמים "לא!" ענינו במקהלה
"אנחנו לא צריכים את זה" אמרה סבתא ותורתרום "שאג" על צ׳רומה
"כן אמא שלי כבר הציאה לי את העיסקה הזו זה לא יעבוד לך" אמרה שני בקול רם
"בינתיים ניתן לכם טעימה קטנה ממה שיכולתי לתת לכם תחזרו אליי שתשנו את דעתכם" היא אמרה והלימוזינה עצרה
היא הקליקה באצבע הרגשתי חמימות כזו כאילו ניכנס בי כוח אני ואחיותי דיקלמנו עובדות תוך כדי סרגתי מעיל חורף שחור כל אחד קיבל את הכוח של ההורה שלו ואז אחרי חצי דקה זה חלף, הרגשתי חלש ופגיעה כאילו אני נמלה קטנה בעולם הגדול, התפתלתי מהכאב.
ראיתי את השאר מתפתלים בכאב כמוני, היתנגשנו אחד בשני עידו בעט היוני בטעות, התנגשתי עם סאני בראש זה כאב, צ׳רומה יכלה לחסל אותנו עכשיו אבל נראה שהיא נהנת מזה כמו משחק שח ענקי ואנחנו חיילים פשוטים ופושטים.
מה שהיא לא ידעה זה שחייל אחד יכול להפוך למלכה, כן ידעתי את כל חוקי המשחק בעל פה לא כי אני בן אתנה שהייתי קטן הדבר היחיד שהרגיע אותי זה לסדר את כלי השח, לסדר ולהחזיר לקופסה בלי משחק רק לסדר.
התאוששנו בקושי וקמנו מתנשפים.
"הגעתם" היא אמרה וניפתחה הדלת ירדנו בשורה יותר נכון נפלנו מהלימוזינה חלושים שרועים על הריצפה בקושי נושמים.
"מה זה היה?" אמרה יוני
בקושי הקשבתי היה זימזום באוזני
"אוקי ישיבת צוות" פקדה עדי בעודה מתנשפת,
"אוקי מה עושים?" שאלה אנני
הבטתי במטבע אפרודיטה חזק, ידעתי שהיא נגדנו עינייה ברקו באור רשע.
"לצפון העיר" אמרתי הבטתי בשני (תקראו עד הסוף ואל תגידו אווו על ההתחלה) בעיניה היפות זה הרגיש כאילו אהבתי אותה ראיתי אותה באור שונה, הסתתי מבט לסאני גם זה הרגיש כאילו אני מאוהב בה זה היה מוזר, הבטתי בלילי שציידת אך זה לא עזר ליבי פעם בחוזקה, הבטתי בירון החבר הכי טוב שלי וגם הוא הראה נאה למדי פתאום לא שאני גיי או בי אבל גם בו איך שהוא היתאהבתי זה היה מוזר התבוננתי באחיותי וגם הן נראו באור שונה כל כך אפילו סבתא שלסבית גם בא היתאהבתי, פשוט היתאהבתי בכל אחד מהם והם נראו פשוט מושלמים רציתי לנשק כל אחד ואחת מהם ואז הבנתי זה מטבע אפרודיטה הוא משפיע עליי הייתי צריך לחסום את הרגש אפילו הארי וקינדר ניראו מושכים פתאום.
"עידן למה אתה בוהה בי?" שאלה שני
"ובי?" שאל ירון
"ולמה הפה שלך פעור?" שאלה עדי
שמתי לב שהפה שלי פעור סגרתי אותו מייד
"מעעבח כלום בכמ" גימגמתי כאילו אני לא יכול לדבר והסמקתי כמו עגבניה.
"אוקי..." אמרה לילי במבט מוזר היא נראתה כל כך יפה
"מה עושים?" שאלה אפרת היסתכלתי בעינייה העמוקות והיפות.
לא הקשבתי לשיחה רק התבוננתי בהם בהערצה, חשבתי כמה הם חכמים ואמיצים כמה הם טובים עד שלא ראיתי את חסרונותיהם.
שלא תבינו ניסיתי ניסיתי לחסום את הרגש שלי אבל זה היה חזק ממני.
הבטתי בהם הם קמו והלכו
עמית חזרה אליי עדיין ישבתי "נוו עידן אתה בא?" היא שאלה שערה היתנופף ברוח של הערב הסמקתי קצת, היא הושיטה לי יד ועזרה לי לקום הלכתי אחריהם בוהה בהם בהערצה כמו ילד לאחיו הגדול.
הן הצביעו על פארק לחנות בו הלילה באוהלים.
העדפתי לישון בחוץ לבד ככה אני לא נתון להשפעת המטבע אבל טעיתי מסתבר שהרבה זקנים אוהבים להיות בפארק בלילה, וחלקם די חמודים העדפתי ללכת לישון מוקדם בערך בשמונה.
נירדמתי.
"בוקר טוב עידן" בל העירה אותי, "תורך" העדפתי לעצום עיניים כדי לא לראות את פנייה היפות אך שמעתי את קולה הנעים, זה היה כישוף אכזרי ממה שזה נשמע.
"בסדר אני קם רק תיכנסי לאוהל מהר!" אמרתי
"למה?" היא שאלה היתפתתי ליפתוח את עיניי ולראות את עיניה הירוקות אבל לא לא יכולתי אסור שהם ידעו
"פשוט תיכנסי מהר" אמרתי לה
"אוקיי אוקיי" היא אמרה בקולה היפה היא עידו ולילי שרו מדהים ויכלו להיות זמרים טובים לולא היה כל עניין החצויים שקצת הקשה עליהם.
פקחתי את עיניי היא לא הייתה שם, מזל עיניי דמעו מרוב יאוש, הוצאתי את המטבע מהכיס, "מטבע מטומטם" זרקתי אותו וצעקתי בעודי על סף בכי, הוא גרם לי להיפרד מהלן (באשמתה) ועכשיו יש עליי את הקללה להיתאהב בכל דבר, המטבע חזר לכיס המעיל שלי, ישבתי וחשבתי למה אני? הם יכלו ליבחור כל בן אתנה אחר ותאמינו לי לא חסר.
הגיעה השעה של יוני אוי לא, זה היה כמו להיכנס לשדה מוקשים להיכנס לאוהל הבנות מילה הבנים יש רק שניים אבל היו הרבה בנות במסע אוי אלים, ניכנסתי לשם פתאום הכל נראה ורוד ויפה הרגשתי כמו בסרט קיטשי חיפסתי את יוני שם ומצאתי אותה
"יוני יוניי" קראתי לה בלחישות
דאמט אני צריך להתקרב עלייה "יונייי" רקנתי אליה בשקט ולחשתי
שיערה הואוד כיסה את פניה השרוטות מהקרד עם המינטאור אך היא עדיין נראתה יפה (דאמט המטבע עושה אותי גם קיטשי תודה רבה אפרודיטה) הייתי קרוב אליה כל כך, "יוניייי" לחשתי בקול רם יותר היא היתעוררה ממצמצת את עיניה
"בוקר טוב" בירכתי אותה בחיוך
"אם אני ערה בשעות האלה טוב הוא לא יהיה" היא אמרה יוני הייתה עוקצנית זה אחד התכונות שאהבתי אצלה, גיחחתי.
חזרתי לאיפה שישנתי על הדשה בחוץ להיות כמה שיותר רחוק מהם, לא נירדמתי אז צפיתי ביוני שומרת, היא זימזמה שיר של דיסני נראלי וחייכתי חיוך קלוש כך נירדמתי מוכה בקללה המעצבנת הזו...

אוקי אני יודע שחלקכם רוצים לרצוח אותי שעשיתי סטנה "רומנטית" איתם אבל תודו שזה הוסיף לעלילה, כל מי שרוצה להתלונן שיפנה לועדת התלונות וישלח לשם מכתב לתוך הזבל אני כבר לא יקרא את המכתבים, סורי המטבע😫😕 *ברחתי*