יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

אין לי שם לפרק חלק א'

קמתי בבוקר חמישה מאיתנו היו ערים עידו, סאני, אפרת, עדי, ואני.
,סוווו נעיר אותם?" שאל עידו
"נחקה עוד קצת שעוד שתיים יתעוררו" עדי אמרה
"אתם יכולים לשתוק יש עוד אנשים שישנים" אמרו בל ושני יחד
"איזה פלה עוד שניים היתעוררו" סאני אמרה והתחילה להעיר את לילי בצעקות.
"יוני יוניייי" לחשתי לה ורקנתי אלייה
"יוניייי" לחשתי וניערתי לה את היד חלושות
שערה הורוד והמתולתל היה על פנייה היא לא היתעוררה, ואז חשבתי על זה זו ההיזדמנות לבדוק מה הקטע עם הפגיון שלה, חיפסתי אותו וחיפסתי ולא מצאתי.
"מחפס את זה?" קול בקע מיוני הישנה או שהיא לא ישנה? היא הרימה את הפגיון ומסתבר שהיא ערה.
היא התיישבה ושיפשפה את עיניה בעייפות.
"מה הקטע של הפגיון למה יש עליו ציור של אמא שלי?" שאלתי
"אני גם לא מבינה אבל מה שאני יודעת זה שהוא מציין ארועים פה פגשתי את אמא שלך בחלום היא הצביע על ציור פה הרגתי מפלצת היא הצביע על עוד ציור ופה..." היא דמעה קצת אבל לא הרבה, היא הייתה קשוחה בדרך כלל וראיתי שזה משהו לא בסדר.
"זה בסדר את לא צריכה לספר על זה" אמרתי והלכתי.
ישבנו במעגל והיה שם את כלב השאול שכנראה של עדי.
"אז איך נקרא לו" ירון שאל
"זו ההחלתה של עדי נראלי" בל אמרה
"נראלי אני יקרה לו הארי" עדי אמרה הכלב נבח בשמחה
"חבר'ה האמת שלי יש גם חיית מחמד" סבתא אמרה "קוראים לו טורטרום" היא אמרה והוציאה מהתיק שלה יצור עצי מוזר קטן וחמוד.
"קוול" אמרתי עם ירון ביחד,
"טוב אפשר לפזר את ההפגנה?" שאלה אנני
"כן נראלי" אמרה חכמולוגית.
כל אחד הלך לאינשהו אני הלכתי לסבתא,
"סבתא אני צריך את העזרה שלך" אמרתי
"כן מה? היא שאלה
"אני לא מבין איך אבל המטבע חסין מכל דבר אני רוצה לבדוק כדי להיות בטוח" אמרתי
"באמת?" היא אמרה והרימה גבה
היא לקחה שיקוי חום מהתיק שלה ואני יגיד את האמת קצת דאגתי.
היא שפכה על המטבע את השיקו כל הסביבה שהייתה סביב המטבע נמסה אבל למטבע לא קרה דבר.
"אמרתי לך" אמרתי
"א...אני לא מבינה זה שיקוי שעושה שכל דבר ימס תוך שניה" היא אמרה מבולבלת.
"איף מה זה הריח הזה?" עידו אמר
הוא ירה מים על האיזור בו כל הסביבה נמסה, נשמע קול צסססססס כזה.
"הייתה ארוחת צהריים במלון וירדנו למטה לאכול.
ישבנו בשולחן גדול ואנשים התבוננו באנו כאילו יצאנו מטרטרוס.
היה שם זוג שכנראה בדייט שני התאפקה לא להגיד משהו ובסוף נפלט לה "נשק אותה יא חתיחת בן תמותה" היא צעקה כל חדר האוכל הסתקל עלייה.
שני חזרה על דברייה עם דיבור הקסמה הזוג התנשק, שני חייכה חיוך מרוצה.
אכלנו אוכל ואז הלכנו לחדר כל אחד אירגן את התיק שלו, שני היתמעמע עם כל האיפור שלה, זהיתי מה היה שם פודרה ומסקרה אמא (בת התמותה לא אתנה) שלי פשוט עבדה יותר נכון היא עובדת שם כמנהלת במכון יופי ותמיד אחרי בית ספר באתי אלייה למכון והיתבוננתי בה עובדת במשך שעות.
שיעמם לי ולא היה לי מה לעשות אז הלכתי לעדי שגמרה מזמן וכנראה שגם לה שיעמם, "סוווו עדי לכולנו פה כמעט יש קראש או חבר חוץ ממך" אמרתי "אז יש לך מישהו שאנחנו לא יודעים עליו?" שאלתי אותה.
"לא" היא אמרה בפשטות
"אל תאלצי אותי ליקרוא לשני קדימה רואים עלייך שיש לך קראש" זירזתי אותה,
"הווו שני..." אמרתי
"מה?" היא ענתה תוך כדי מקפלת את הבגדים שלה שאגב היו מלה
"בסדר בסדר" עדי אמרה בכניע
"זה רון אח שלך" היא אמרה
"אאאא רוןןןןן אחי הטוב, אין לי אח בשם רון" אמרתי בחיוך
"עדי לא יפה לשקר נו נו נו" אמרתי לה ועשיתי נו נו נו עם האצבע כמו שעושים לילד קטן.
היא סטרה לי לא יודע למה אבל היא סטרה לי חזק.
"נו מי זה" לחצתי עליה
"טוב טוב זה מייקל ביתן אפולו" היא אמרה עצבנית
"מרוצה?" היא אמרה
"מאוד, רואה זה לא ביג דיל" אמרתי.
"טוב מוכנים?" שאלה בל
"כן" ענינו כולנו יחדיו
"אז יוצאים" אמרה שני שניסתה להרים את שלושת התיקים שלה,
אני וסאני עזרנו לה כי לא ארזנו הרבה ויצאנו.
"הפגסוסים לא באים" אמרה לילי
"אז ניקח רכבת" אמרה אפרת
"כן נשאר לנו די הרבה כסף" הוסיף עידו
"המטבע מכוון ל... שם" הצבעתי לכיוון כל שהו
"זה לכיוון סן פרנסיסקו" אמרה יוני
"אז לשם הולכים" אמרה בל בחיוך
תפסנו רכבת אבל לא היה אפשר להכניס את כלבי השאול
"אל תדעגי הם יעשו מסע צללים" אמרתי
נסענו ברכבת במשך די הרבה זמן ולוסוף משהו עצר אותנו...