יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

עמית מנסה ליגנוב קטשופ וחוטפת בוץ לפנים

הלכנו לארוחת בוקר. ועידכנו אותי שעדי בעצם אחותי הגדולה ובת האדס ושהסגנו הרבה מטבעות וכירון מבקש שכל מי שהסיג יחזור למחנה בקבוצות כדי לא להיות נטל על השאר ואחר כך ימצאו לנו כבר מה לעשות, אז אכלנו ארוחת בוקר וחולקנו לקבוצות, בקבוצה שלי היו מיה, סאני, עמית, ושני הבנתי ששני קיבלה את מטבעה הקטה וכל הזמן קפצו לידה צפרדעים וזה היה מצחיק שהראו לי את הסירטון שצילמו,איך שהיא צרחה. חילקנו בינינו את מסע הצללים, מיה תעשה ביחד עם שני וסאני כי היא יותר מיומנת ואני יעשה מסע צללים רק עם עמית "ניקבע מחוץ למחנה כי אסור לי להיכנס" קראה לי מיה ונעלמה
"תחזיקי לי את היד חזק כדי שאני לא אאבד אותך באמצע הדרך, זו פעם ראשונה שלי"
"תגיד ממתי יש לך מסע צללים?" שאלה עמית
"זה מסובך"
עמית הושיטה לי יד הסתכלתי על היד שלי ופחדתי שהיא תפיץ את המחלה הזו שוב אבל זו הייתה סתם היד הרגילה שלי בהיסוס נתתי לעמית את היד והיתפוגגנו לאזור כביש מהיר
"איפה אנחנו?" שאלתי
"את זה אתה אמור להגיד לי, אתה עשית מסע צללים" היתלוננה עמית
"חכה שניה" עמית עצמה עיניים והיתרכזה חזק ולפתע מיה שני וסאני הופיעו מולנו
"בואו נמשיך להתקדם" אמרתי ונישמע שאגה גדולה מאחור, זה היה מינטאור ומאחוריו שתי קיקלופים, אין לנו סיכוי מולם, כולם שלפו נשקים ואני רק מנסה לעצור אותם,"תעצרו!" קראתי אבל הם כבר רצו לקרב ניסיתי לעצור אותם אבל לא הייתה לי ברירה, תפסתי ביד של מיה אבל היא הייתה חזקה יותר ממני והשתחררה מאחיזתי, ניסיתי לעצור את סאני אבל היא פתחה את התיליון ההוא ונישאבתי פנימה, דופק על הזכוכית צרחתי להם לעצור אבל הם לא שמעו אותי, ניסיתי לתת אגרופים לזכוכית אבל זה לא עזר, הכוח שלי לא עובד בתוך התיליון הזה, אבל אולי מחוץ אליו, הושטתי ידיים לצדדים ומיה שני עמית וסאני התחילו לרדת בירידה של הכביש אבל הרגליים שלהם לא זזו, זה כאב ואיכשהו יצאתי מהתיליון, סאני פתחה את התיליון "מה אתה עושה?! צריך להילחם!"
"צריך ליברוח, הם חזקים מדי, ליפעמים לא צריך להילחם..." השבתי
"למה אנחנו זזים אבל לא הולכים?" שאלה שני
"אני לא יודע ממש איך להסביר אבל שמתי לכם שיכבה דקה של צללים מתחת לסוליות הנעליים וזה כמו לגלוש על גלשן" התחלתי להעיץ מהירות עם הצללים והידיים שלי שוב דלפו ערפל שחור וזה הפחיד אותי ראיתי את שני עוצמת עיניים ופורסת ידיים לצדדים כמו בטיטאניק, את סאני צורחת בכיף ווהוווווווו מיה ועמית עדיין ניסו להחזיק ידיים ולהיסתובב ביחד עם זה, עצרתי את הצללים לאחר 7 דקות של גלישה שהייתי עייף וכולן מעדו קצת בעצירה שלא היו מוכנות לזה, חוץ משני שנפלה לגמרי אז עזרנו לה לקום "לא יכולת להודיע לי ליפני?!" היא צעקה ולא יכולנו לא ליצחוק
המשכנו ברגל והבחנתי שהידיים שלי בקושי רואים אותן, אם אני אתפוגג שוב יהיה קשה למיה לעשות מסע צללים לכולנו, החלטנו לקחת מונית בעזרת שטר של 100 דולר שמצאנו על הריצפה ופשוט סאני העיפה את הנהג מהמונית כמו בג'י טי איי ושני ניסתה לעזור לו לקום אבל גררנו אותה למונית, סאני נהגה "אז איך ידעתם שאנחנו כאן?" שאלתי
"יש לכולנו חומר בצוור שסבתא הכינה, זה נותן לנו לדעת איפה אתם ולתקשר איתכם דרך המחשבות" הסבירה עמית
השמש כמעט שקעה והיינו בחצי הדרך אל המחנה, אחרי שהחלפנו משמרות ומי נוהג נירדמתי על הכיסה מאחור בין עמית שישנה לבין שני שגם ישנה, והכי מעצבן שהן יכלו לפחות להישען על דלת המכונית ולהישען אחורה זה לא ממש נוח, שהיתעוררתי הייתי שוב בתיליון, נו באמת סאני די עם זה!!!
שני ועמית תילתלו את התיליון מצד לצד והתייחסו אליי כמו לתינוק, שנאתי את זה,
דפקתי על הזגוגית והן סוף סוף פתחו לי את התיליון שהתיליון ניפתח חזרתי לגודל רגיל וזה היה קצת מביך, הרגל שלי הייתה בפנים של שני והרגל השניה בעטה בטעות בסאני ואני ועמית בטעות היתנגשנו זה בזה עם הראש די חלש ואז פשוט נפלתי על ריצפת המונית, ואז ניגמר לנו הדלק, המשכנו ללכת וכעבור שלוש שעות הגענו לאזור ניו יורק עייפים, הלכנו למסעדה מהכסף שגנבנו מהמונית, זו הייתה עמית שגנבה מה ציפיתם מבת הרמס? אכלנו קצת עמית ניסתה ליגנוב בחשאי קטשופ ומיה ביקשה מוח חצוי ואז איימה על המלצר תאכל לו את הראש
המשכנו ללכת ואנשים דפקו אלינו מבטים מכל עבר כאילו אנחנו ילדים עם נשקים ומפלצות, הו רגע זה באמת מה שאנחנו!
אבל מה קרה לעירפול? אוי חיי זאוס ושאר האלים קודם דיוניסוס ואז הקטה. צ׳רומה מפילה את האלים אחד אחד!
סוף סוף הגענו למחנה וראינו אלפי צלמים מצלמים את האורוות ואת קיר הלבה הקסמים של ביתן הקטה וכלבי השאול בזמן שארגיוס וכירון מנסים לסלק אותם לשיו ורק מצלמים אותם, ניכנסנו למחנה אבל בדיוק בשער שדה כוח חסם אותי ואת מיה, "הו שחכתי, אתם מאושרים להיכנס" סאני נגעה לי ולמיה במצח ונישאבנו פנימה, "כל האוכל הזה..." מיה מילמלה
"מיה לא!" הזהרתי אותה בזמן שחצי מחנה כיוון אליה נשקים ואיזה 7 ילדים רצו אל סאני שניסתה ליקבור את עצמה והסמיקה בשם זאוס ושאר האלים כמה אנשים יכולים להתאהב בבת אפולו אחת?!" שני רצה אל אחיותיה בחיבוקים וצרחות ועל עמית נישפח דלי בוץ מאדיבות אחים שלה ואני פשוט הלכתי ליער בלי אף אחד, היסתובבתי בין הצללים עד שהגעתי לאגם, ראיתי את ההישתקפות שלי במים וזה לא הייתי אני, זאת אומרת זה היה הפרצוף שלי אבל מסביב לעין שלי היתפרסה צלקת שחורה כמו הדבר הזה שעשיתי לסאני, זה התחיל מצד האף עד לתחילת האוזן ועבר דרך העין שלי ונראה כמו שילוב של אש וברק, בערך כמו של צוקו מאווטאר רק עם שחור, נגעתי בזה ואמרתי "לקס" אבל הצלקת נישארה כנראה לתמיד
יד נגעה בכתף שלי וזיהיתי את הקול הזה ברגע שהיא רק חשבה על להוציא מילה מהפה וחוץ מזה הכרתי את ריח החמים של פאי התותים שיש לה, אוף אני אוהב תותים!
"היי הלן" אמרתי מבלי להסתובב
"היי עידן, מה המצב?" היא שאלה בקול חנוק
"בסדר את יודעת חזרתי ממסע חיפושים גיליתי שאני מפלצת... כרגיל" היא ציחקקה בצחוק מקסים שהתגעגעתי אליו היסתובבתי אליה וראיתי, ראיתי אותה עדיין עם שיער מתולתל בצבע אגוז ועיני הדבש שלה ניראו יותר כמו קרמל שוקולד עכשיו והיו לה משקפיים סגולים לבנים גדולים שהזכירו לי בצורה מוזרה חתול, והכי מוזר היה לה אוזני זאב...

סוווו פיפול אני עומד לפתוח סיפור חדש או יותר נכון עונה 2 ליומן חצוי וזה הפרק האחרון פה, פרק ראשון לסיפור ההמשך כבר עלה