יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

שכבש (אני) רוכב על שור העסק נהיה מלוכלך

ו... עצרנו שמענו נהמה חזקה, "אוי אלים עכשיו?" רטנה עדי שעדיין הייתה חמה עלי.
"כי ככה" ירון אמר והוציא לשון
"מה זה אומר? מה קרה?" שאלה אטאל
"אוקי טוב שחזרתם חברים והיום נשחק במשחק זהו את קול המפלץ " עידו אמר כמו מנחה טלויזיה
"חכמולוגית מה את חושבת שזה?" שאלה סאני שהיצתרפה אליו
"אני חושבת שאתם סתומים" היא אמרה
"בואו נצא לקרב" ירון אמר להוט למלחמה כמה צפוי מבן ארס.
"טוב יאלה" אמרה סבתא
ניסיתי לפתוח את דלת הרכבת בבעיטה, טוב זה לא עבד הרגשתי את הבלימה והדלת לא נפתחה, אל תשפטו אותי אני לא חזק או שרירי.
סאני הזיזה אותי ופתחה את הדלת בבעיטה זה היה מלחיץ אבל לא הכי.
"ככה עושים את זה" היא אמרה עם חיוך מרוצה.
קפצתי מהרכבת אחרי כולם, כל הנוסעים הסתכלו עלינו בתדהמה.
רצנו אל השאגה וזה היה... זה היה... מינטאור.
הוא היה ענקי ועצבני עיניו היו אדומות,
"חצויים להתפזר!" יוני פקדה כל אחד הלך להילחם, הסתדרנו בהרכב מסויים שהקשתים על הרכבת להחרבות והפגיונות מקדימה, אני פתחתי את הפגיון על מצב אוראנוס חנית.
הסתכלתי על הקשתיות ותהיתי איך הן טיפסו על הרכבת ראיתי על פני הרכבת פרסת ענק שמאלית, ככה כנראה המינטאור עצר את הרכבת.
שמתי לב שהוא נשען על רגלו הימנית, כל אחד אחר היה חושב בואו נתקוף את הרגל השמאלית זה נקודה חלשה, אבל אני לא חשבתי.
"עידן מה אתה בוהה זה מינטאור דביל" צעקה עלי לילי
"דביל היה עושה את זה?!" שאלתי ברטוריות רצתי אל הרגל הימנית של המינטאור ודקרתי אותה, לא לא היתבלבלתי תקפתי את הרגל החזקה, שרטתי את המינטאור כמה שריטות אבל הוא העיף אותי.
יוני וסבתא תקפו בלי די אפרת ירתה אש ועמית עדי ועידו בלבלו אותו עם מים ומהירות.
ניסיתי לקום אבל בירכיי היו כמו ג׳לי, אז החלפתי למצב כאוס וזרקתי את הפגיון על רגל ימין המינטאור כשל ועמד שוב.
ניסיתי לקום אך כל גופי כאב טוב הפגיונות הקטנים היו נעוצים ברגל המינטאור כך שלא היה לי  נשק, נראה שהאחרים גם עייפים וכוחותם אוזלים טוב לא יכולתי להילחם בידיים חסופות כי אני כחוש וחלש ,ולא יכולתי להסיח את דעתו כי אני לא מהיר מי יודע מה, נותר לי רק דבר אחד לעשות הדבר היחיד שאני טוב בו בספורט, אקרובטיקה אני לא יודע למה אבל אני לא שוקל הרבה בערך כמו בן 8 ממוצע ואני די קטן אבל אני קופץ ממקום. למקום תמיד בעיקר בלילה, זה משחרר עשיתי פרקור כל חיי לא יודע למה זה כיף.
רצתי על מסילת הרכבת ותפסתי בזנב המינטאור זינקתי ליד וטיפסתי לכתף שלו משם רכבתי עליו כמו שור, הסחתי את דעתו הרבה אנשים באו וצחקו ודיברו על כבש שרוכב על שור?! וואט דה הל כנראה זה העירפול מצחיק מאוד,פגעו לו כמה חצים בראש ואני התלחלחתי בדמו הזהוב, לוסוף הוא העיף אותי ממנו, שוב הייתי חלש ופגוע אבל ראיתי שהמינטאור התעייף ממני, ראיתי כפול כל מה שהספקתי לראות זה את המינטאור נופל, ואת החצויים עליו הוא התפוגג ונשארה רק הקרן שלו, ואז הכל החשיך...
התעוררתי בחדר סגור וראיתי מישהי יושבת מולי היה לה שיער שחור חלק ועיניים חומות עורה היה בצבע כרמל והיא הייתה לבושה כמו תלמידת תיכון.
שמתי לב למקום הוא היה נטוש ישבתי על מיטת קומותיים והיו עוד מיטות.
"סווווווו מי את?" שאלתי אותה כאילו היא חברה שלי.
"אני הבה עידן ובאתי לדבר איתך" היא ענתה היה לה קול של ילדה קטנה מין הסתם היא אלת הנעורים.
"הגבירה הבה למה רצית לדבר איתי?" אמרתי הגבירה כי ככה בדרך כלל מתיחסים לאלים אני חושב.
"באתי להסביר לך על גופך" היא אמרה
"רגע את לא מתכוונת לשיחה על החסידה וכאלה" אמרתי קצת מוטרד
"לא לא ביתי היא אמא של סבא של סבא של סבתא של סבא רבא של אבא שלך" היא אמרה
"אתה נצר שלי וגופך מתפתח בצורה שונה" היא אמרה בחמימות
"תסבירי לי" אמרתי
"אתה קטן ונמוך מאוד כי גופך מתפתח לאט, אמור לי מתי למדת להגיד אריה בצורה נכונה?" היא שאלה
"גיל 5" אמרתי בעצב אתם מבינים יש לי בעיה בלסת מאז הייתי אובר עד גיל חמש בלי חוג מיוחד לא ידעתי לדבר עד היום אני לא יודע לישרוק ואני קצת מגמגם.
"ואמור לי מה משקלך?" היא שאלה
"26" עניתי לה אני ילד בכיתה ח במשקל 26 קילו אני לא אנורקס או משהו אבל זה נכון.
"רואה נעוריך התמשכו מעבר לבן אדם/חצוי רגיל" היא אמרה
"אז מה הנקודה?" שאלתי
"הנקודה היא שאתה תמיד תהיה חלש וקטן מחבריך אל תיתן לזה לעצור אותך" היא אמרה
"עוד שיחת ניחום מישפחתית? באמת?" גילגלתי עיניים שגם זה היה קשה לי,
והתעוררתי.
"בוקר אור" אמרה לי אפרת ששמה לי מגבת רטובה על המצח.
היסתקלתי סביב וראיתי את רוב החצויים פצועים, היחידים שנשארו ערים היו סאני אפרת שני אנני ולילי, רק אז שמתי לב שהם עושים כל שביכולתם לטפל בפצועים, ראיתי את רובם עם פציעות קמתי ומייד עזרתי לטפל.
הלכתי דבר ראשון למי שלא טיפלו בו והוא נפצע הכי חלש עידו, הלכתי אליו ונתתי לו נקטר הוא לא יכל לזוז אך היה ער זה טוב, שמתי לו מגבת קרה על המצח החם שלו, עידו צ׳ק.
עברתי לעדי שיערה היה מלה דם חיפסתי את מקור הדם ומצאתי אותו, הוא היה מאזור האמצעי של הראש קצת שמאלה, חבשתי את הראש שלה ושתפתי את שיערה במים, הרגשתי כמו ספר שמטפל בשיער לא יודע למה, ואז רק קלטתי איפה אנחנו באיזו אכסניה קטנה עם מלא מיטות.
עדי לא היתעוררה וטוב שכך, לא במובן רע החא צריכה לנוח. לאט לאט כולם התעוררו.
חוץ מיוני עדי ועמית הלכתי לעמית וניסיתי לבדוק למה היא לא מתעוררת, הפצעים שלה היו חבושים שמתי את היד על ליבה הוא פעם כרגיל, מוזר הנחתי לה ובדקתי מה לא בסדר אצל יוני, אותו נוהל פצעיה היו חבושים וליבה פעם כרגיל, גם אצל עדי היה ככה הכל הי בסדר.
"סאני את יודעת למה הן לא מתעוררות?" שאלתי היא עשתה עם הראש לא.
פתאום שמנו רעש מכיוון יוני, היא רעדה מילמלה דברים היא כאילו הייתה בטראנס, סאני ולילי ניסו להחזיק אותה שתפסיק לרעוד אך הן רעדו גם הן, הם שיחררו את אחיזתן ביוני.
יוני תפסה בידה של שני ושל חכמולוגית הן נילחצו נורה, יוני הפכה שקופה והפסיקה לרעוד, נתנו לה מהר אמברוסיה ונקטר אך לא יותר מדי.
"מה אתם חושבים שזה?" שאל ירון
"אין לי מושג אבל זה בטח לא טוב" אמרה שני
"אז מה נעשה בינתיים?" שאלה סבתא
"נחכה שיתעוררו" אמרה אטאל
"זה לא מסוכן להשאר במקום אחד?" שאלה סאני
"איזה ברירה יש לנו בדיוק" אמרה בל
"טוב הולכים לישון" אמרה אפרת
"אני ישמור" אמרה אנני
אחרי שקבענו מי שומר מתי הלכנו לישון.
נרדמתח די מהר עדיין הרגשתי את הכאב ונירדמתי מיד.
אחרי שינה טוב סאני העירה אותי בצעקות.
"עידן!!! עידן!!!" היא צעקהלי באוזן.
"אני קם אני קם" אמרתי ושיפשפתי את עיניי
"לכי לישון לילה טוב" אמרתי
"לילה טוב" היא השיבה
הלכתי לעדי ויוני שעדיין לא היתעוררו הצמדתי את המיטות שלהן אחת לשנייה, הבנתי למה יוני לא היתעוררה אבל למה עדי ועמית? עשיתי מצא את ההבדלים.
בחנתי את שניהן וראיתי עדי שוכבת בצורת גיבע כזאת הרגליים למטה וגב קצת מעליהן בצורה מוזרה והראש גם הוא למטה בצורה כזו ..···.. זה היה מוזר התבוננתי בעמית וגם היא הייתה ככה.
הפכתי את עמית ששכבה על הגב כך שתשכב על הבטן וראיתי משהו קטן נעוץ בגבה של עמית זה היה חוד של קרן "המינטאור" סיננתי בכעס, הפכתי גם את עדי שתשכב על הבטן וגם לה היה נעוץ בגב קרן.
התרשמתי ששניהן שרדו דבר כזה, ועוד שכבו על זה זה עוד יותר ננעץ בהן.
לא יכולתי להוציא את הקרן סתם ככה זה יכל לפגוע בהן, לא ידעתי מה לעשות אז פשוט הערתי את כולם (כמובן בעדינות).
אחרי שהם התעוררו הראתי את הבעיה, כולם הסתכלו על סאני כי טוב היא בת אפולו.
"אל תסתכלו עלי" היא אמרה
"טוב מה נעסה אי אפשר להשאיר אותך ככה" אמרתי
"טוב אין ברירה צריך להוציא את זה" אמרה אפרת
"אוקי אני וסאני מטפלים בעדי לילי ועידן אתם טטפלו בעמית" אמרה שני הינהנו, כל השאר הלכו לישון.
"טוב מה נעשה?" שאלה לילי
"אמממ את תישלפי את הקרן בעדינות אני יחטא את הפצע ויחבוש" אמרתי
"אוקיי" היא אמרה ותפסה לאט את קרן המינטאור והוציע בעדינות, אני הייתי מוכן עם חומר מחטא ותחבושת. רק שלילי גמרה להוציע את הקרן ראיתי עד כמה הפצע היה גדול הוא היה בגודל אגרוף של מבוגר והיה מלא דם, חיטאתי את הפצע מהר ולילי עזרה לי לחבוש.
אחרי שגמרנו לחבוש כיסנו את עמית בסמיכה, לא ניראה שיפור אצלה או אצל עדי אבל לפחות גילינו את שורש הבעיה.
הלכנו לישון כולנו ועידו נישאר לשמור, כמובן שהיה קשה להוציא אותו מהמיטה אבל הצלחנו לא נירדמתי ראיתי שגם לילי שני וסאני לא, אני לא יודע איך הן הרגישו אבל אני הרגשתי נוראי אין נתתי לזה לקרות?! כל כך הרבה ניפצעו רק כי לא הקשבתי להם, הבה צדקה אני לא מתבגר מהר אבל לא רק מבחינה פיזית אני הייתי ילדותי שיחקתי אותה גיבור גדול מה שאני לא, הייתי אמור לעזור להם אבל לא עשיתי את זה אני הייתי סתם אגואיסט.
ביקשתי מסאני את האוזניות שלה בהתחלה היא לא הסכימה, גם באמצע לא אבל בסוף היא נתנה לי את האוזניות.
שמעתי מוזיקה בשקט לאט לאט משמרות התחלפו, עידו לסבתא, סבתא לירון ירון ללילי...
אני עדיין לא נירדמתי לוסוף הגיאה הטור שלי ובדיוק אז הרגשתי עייף, תקולל מרפי.
שתפתי פנים קצת ונישארתי לישמור רק עכשיו שמתי לב שהארי פה הכחב של עדי אבל קינדר לא פה, ליטפתי את הארי הקטן ואז הוא נשך אותי "הה..." באתי ליצרוח אבל ראיתי את הפנים הישנות של כולם והיתעפקתי, שמעתי גיחוח קטן בוקע והמיטה של שני מסתבר שלא רק אני ער.
"שני?" לחשתי לה כדי שהשאר לא יקומו
"מה?" היא שאלה
"גם את לא נירדמת האא?" שאלתי
"כן" היא ענתה
"למה?" שאלתי
"קשה לי ליראות את אחותי החורגת ככה היא כמו גיבורה שלי, קשה לי לראות אותה ככה" היא ענתה עם קול חנוק
"בגלל זה את רצית לטפל בה ולא אף אחד אחר" אמרתי
"כן" היא אמרה בקולה היה אפשר להרגיש את העצב.
"תירגעי זה לא אשמתך שזה קרה" אמרתי
"פשוט... פשוט תעזוב אותי" לא היה בקולה דיבור הקסמה אבל כן עזבתי אותה, הכרתי את המצבים האלה שאתה רוצה להיות לבד וחושב שאף אחד לא יבין אותך.
הלכתי לישמור.
הגיאה תורה של בל היה כבר 4 ליפנות בוקר סוף סוף נרדמתי שינה טובה.
"קומו מהר כולם" נישמע קולה של אנני
קמתי מיד ראיתי...

שיא מילים חדש 1657 מילים סוווו סליחה שלא העלתי מלה זמן לא היה לי רעיון לפרק וגם עכשיו שנת הלימודים קיצר בלגן.