יומן חצוי(1)-והאלה החדשה

דולי עולה במדרגות (נא לקרוא כמו שיר ארס נעים)

"מתי התכוונת לספר לנו את זה?!" עמית שאלה.
"לא רציתי שיהיה בלגן..." הוא אמר בקול רך,
זה לא היה עובד לו כי אני רוצה לדעת הכל ואני די בטוח שגם שני ועמית.
"כירון תספר לנו הכל" שני השתמשה בכל דיבור ההקסמה.
"לא יעזור לך דיבור הקסמה, אבל אני רואה שזה בוער בכם אז אספר רק לכם" הוא אמר בחיוך קל.
"אז כך קוראים לה צ׳רום, והיא ביתו של איריס ואפולו, אנחנו לא יודעים מה היא מסמלת אבל החיה הקדושה לה היא זיקית והסמל שלה כנראה זה מכחול".
"ממתי אתה יודע את כל זה?" שאלתי
"שבועיים" בדיוק ביום שעמית הגיעה.
"בת כמה היא?" שני שאלה
"שלושה שבועות אבל היא נולדה בתור צורה של ילדה בת 15 משום מה. כמו שאתנה  שנולדה בוגרת.". כירון אמר.
"סיימתם את השאלות?" הוא שאל
"כן תודה" שני אמרה והינהנו בהסכמה.
"חשוב שלא תגלו לאף אחד עד שזה יהיה בטוח איזו מן אלה היא" הוא לחש לנו, "ברור" עמית אמרה.

הלכתי לביתן מתפוצץ במחשבות, ואז נזכרתי אני בביתן אתנה הלכתי לשם, נכנסתי פנימה מתבונן הייתה שם ספרייה, שולחנות עבודה, עטים עפרונות פזורים על הרצפה, רישומים,  נשקים על הקיר זה היה מדהים ראיתי את אטלנטה מסדרת את המיטה שכנראה שלה "היי" אמרתי ,היא שמה לב אלי
אז היא הראתה לי את המיטה שלי בקצה החדר מתחת לחץ שהיה תלוי מעלי, בלעתי רוק כמו בסרטים שמפחדים. זה הלחיץ אותי אבל היתעלמתי מזה הלכתי לשידה שלי היא הייתה מעץ אבל הייתה בצבע אפור, פתחתי אותה והוצאתי וראיתי ספרים דפי משבצות ומחברת חלקה עם ציור של ינשוף עליה.
לא ידעתי מה לעשות איתה אז התחלתי לצייר בסוף המחברת.
התחלתי לצייר ואז עמית הפתיע אותי מאחור ואמרה "היי" נבהלתי מאוד
"אני לא מפסיקה לחשוב על אתה יודע מי..."
"אטלאנטה את יכולה לצאת?" בת הרמס אמרה.
"בסדר זוג יונים..." היא אמרה, באתי לענות לה שתשתוק כי אני עם הלן אבל עמית עצרה אותי ולחשה "עדיף שתחשוב ככה ולא תחשוד" הנהנתי ואז ראיתי את שני לידי משומקום "מה אתן נינג׳ות?!" אמרתי מבוהל
"אולי" היא אמרה.
ישבתי על המיטה וגם הן התיישבו הן התחילו לדבר על מה לעשות עם זה ואני ציירתי בינתיים אחרי כמה דקות של רעש מהן הן באו ושאלו "מה אתה עושה?" "מצייר" אמרתי להן והראתי להן ציור של כלב ים שציירתי.
"וזה קשור כי...?" שאלה שני
"זה לא םשוט כלב ים" אמרתי
עמית לקחה את המחברת שלי לא יכולתי לקחת אותה חזרה וגם שני הייתה שם.
"מה אתם רוצים לעשות בעניין צ׳רומה?" שאלה שני.
"אין לי מושג נראלי נגלה במסע" אמרתי ולקחתי את המחברת.
הבנות נאנחו וראו שאני מקרה אבוד ואז יצעו מהביתן ובני אתנה חזרו הלכתי לישון.

בחלום הייתי בשומקום אבל אז ראיתי את משהו מוזר חצי צבעוני מלה צבעים והחצי השני רק שחור הם התמזגו זה בזה אני ראיתי שזה נראה כמו שיחה ביניהם שהם שמו לב אליי והתקרתו הם שנו צורה החלק השחור הפך לעכביש גדול מגעיל ושפנפן (כן אני פוחד משפנפנים הם קריפים עם עיניים של המוות) החצי הצבעוני הפך לסיוט הכי גדול שלי סיפור שסיפרו לי בגיל שלוש שרו אותו כשיר ארס בלילות זו הייתה לא מאשר דולי הבובה הרוצחת.
כן יאנשים מותר לכם לצחוק אבל אני מפחד מבובות.
העכביש והשפנפן השחורים נהרגו בקלות על ידי אבל לא דולי, הייתי משותק היא התחילה לשיר רת השיר שלה. (מי שלא מכיר דולי היא בובה שהוזמנה באינטרנט בצורה שלך היא באה לרצוח אותך בלילה אך כל הזמן נתפסת בפעם האחרונה שרפו אותה חתחו אותה לחלקים והיא עדיין התחברה מחדש ורצחה).
איפה הייתי? אא היא התקרבה אלי עם סכין ביד הייתי משותק היא התחילה לשיר, "דולי מחברת את הפרצוף" היא שרה היא שינתה צורה לעדי "עדי מתקדמת אל הידיים" עדי שרה בתור דולי "סבתא מחברת ידיים ורגליים" הי שרה והתחלפה לסבתא "סאני עולה במדרגות" היא שרה והתחלפה שוב "עידו עולה מדרגה ראשונה" דולי המשיכה לשיר "שני עולה מדרגה שנייה" היא שרה ואני עוד קפוא במקום "יוני עולה מדרגה שלישית" כך היא שרה עוד "אנני עולה מדרגה רביעית" היא שרה ואני נלחץ "עמית עולה מדרגה חמישית" "אפרת עולה מדרגה שישית" היא שרה "ירון עולה מדרגה שביעית" זהו נגמרו הקטעים עם המדרגות עוד רגע הרצח חשבתי לעצמי, "חכמולוגית עוברת במסדרון" היא שרה ואני רואה את הרצח שלי קרב ובא "אטלנטה פותחת את הדלת" היא אמרה
"קינדר מתקרבת אל הקורבן" כן זו הייתה הצורה של קינדר שקצת הצחיקה אבל עדיין פחדתי. ואז הגיעה החלק שהכי כאב נפשית הדמות שהכי הכאיבה "הלן רוצחת" היא שרה והניפה את הסכין.
ואז שמעתי "עידן... עידן..." נשמעה לחישה, התאוררתי וראיתי שזו שיחת איריס נט, מ... מ... ההורים שלי