היא הכתה בי באגרופים מכל כיוון והגנתי עם הידיים היא עוד פעם ניראתה מבולבלת מאוד וריחרחה את האוויר אבל חזרה להתמקד בי וחייכה אליי חיוך תחמני חייכתי אליה חזרה
חיוך קטן שאפילו אני לא ידעתי מה הוא אמור להביע היא התחילה להכות בי שוב והיתגוננתי ניראה שכואב לה בגב ממש, היא עצרה לנוח ונישכבה על הדשה וצפתה בשמיים נישכבתי לידה ופשוט צפינו בשמיים מלאי העננים בשתיקה
"את בסדר?" הפרתי את השתיקה
"קצת הגב כואב אבל אני בסדר"
"סליחה על זה" היתבאסתי קצת
"זו אשמתי זה בסדר" היא הביטה אלי ואני אליה ואז היא שוב ריחרחה את האוויר ונעמדה "מה קרה?" נעמדתי גם אני וריחרחתי את האוויר
"חצויים..." ליפני שמיה הספיקה ליגמור לדבר כבר הרגשתי משהו כובל את ידי מאחורי הגב וראיתי את סאני בל וסבתא כובלות את מיה באזיקי כסף, יוני ועידו סכבו אותי לכיוון קופסה מכסף טהור ניסיתי להשתחרר והצלחתי הצמחתי אוזני זאב אף זאב וזנב , הפלתי אותם והרגשתי עייף ממש בגלל הכסף שכבל אותי, עמית תפסה לי באוזן וגררה אותי משם לקופסה מיה ניסתה להילחם אבל לא הצליחה "אתה דביל ממש" היא אמרה ובקושי יכולתי לדבר הכסף החליש אותי ממש ניזרקתי לתוך קופסת כסף והרגשתי כאילו כל גופי נחלש ואז מיה הופיע מולי במסע צללים, "מיה אנחנו חייבים ליברוח" לחשתי לה
"לפחות את, תעשי מסע צללים מכאן ותיברחי" דאגתי שמיה תהיה מוקפת חצויים, מה אם הם ירצו להרוג אותה?
"אני לא אעזוב אותך, וגם אם הייתי רוצה הכוחות שלי לא פועלים פה" זה בטח לא טוב
ואחר שעה ארוכה של מנוחה עדיין היינו חלושים בגדינו היו סמרטוטיים וקרועים הכסף הזה משפיע עלינו חזק "מיה את בסדר?" דישדשתי אליה
"כן אני בסדר ואתה?" היא נראתה מוטשת ופניה מלאות זיעה וחבלות "יהיה בסדר אל תידאגי, רק אל תנסי ליתקוף אותם" ישבנו על הבירכיים אחד מול השני
"ליתקוף זה לא הדבר היחיד שאני אעשה להם" היא נראתה יותר כועסת מיוני אחרי שסאני צבעה את ביתן האדס בצהוב זוהר
הרגשתי כאב חזק בבטן שלי נאנקתי ונישכבתי על הריצפה ניזכרתי בהלן בכל הרגעים שלנו הרגשתי שאני זקוק למשהו משהו שחסר לי הרגשתי שהכאב יהרוג אותי, רק זה חסר לי עכשיו ששיקוי האהבה יתפוגג הרגשתי נואש כל כך ואז הכאב חלף שיקויי האהבה היתפוגג ונעלם הרגשתי שאין לי אהבה יותר
"עידן אתה בסדר?" מיה היתקדמה אלי ורכנה מעלי פניה היו מיוזעות ואדומות לאט לאט אור הציץ על פנינו זו ודלת הקופסה ניפתחה קצת ושני הציצה לבפנים "שני אם לא תשחררו אותנו עכשיו אני נישבע שאני..." לא הספקתי ליגמור את המשפט והדלת ניסגרה תוך כדי ששני מצחקקת בחוץ היא פתחה את הדלת בחוץ ומיה פשוט התנפלה אבל סגרו את הדלת שוב ופתחו בה רווח קטן "עידן ומי שזו לא תהיה שהופיע פה אל תיתקפו וניתן לכם לצאת" שמעתי את קולה של עדי
"זו מיה ואתם תשחררו אותנו ותיתנו לנו להתעלל בכם ואז נלך מובן?" עניתי בכעס
"ואיך אתם קשורים זה אל זו?" שאלה שני מתלהבת "לא שני אנחנו לא" "עכשיו תנו לנו לצאת אתם לא מבינים כמה אנחנו מסוכנים לכם" צעקתי
"תקשיבו חבורת חצויים עם משאלת מוות אני לא יודעת מה עשינו לכם ונראה שעידן מכיר אתכם ונראה שהוא לא ממש שונא אתכם אז אם תשחררו אותנו עכשיו אנחנו לא ניפגע בכם" מיה צעקה
"בואו נשאיר אותם עוד קצת בפנים אולי יקרה משהו חמוד" שמעתי את שני מבחוץ
"לא יקרה בת אפרודיטה" מיה צעקה
ישבנו שם ושתקנו ידינו עדיין כבולות ואז גז ניכנס לתוך התא לא ראיתי אותו אבל שמעתי אותו משתחרר הרחתי אותו זה גז מרדים תוך כמה שניות ספורות ראייתי היטשטשה ונפלתי מעולף על הריצפה...
פרק קצרצר
YOU ARE READING
יומן חצוי(1)-והאלה החדשה
Fanfictionסוווווו היי אני עידן ותמיד חלמתי שמה שאני קורא בספרים יקרה גם לי משהו מגניב ולא חיים משעממים, ושזה קרה לא ציפיתי לזה בכלל... האנשים שמשתתפים הם מהחיים הרגילים שלי ואני עוקב אחריהם הם כותבים מדהימים הכל פרי דימיוני המוזר
