Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)

4

טיול בקניון ובאוטובוס(הארי)

לואי יצא עם החליפה והסתכלתי עליו, בוחן כל פרט.ידעתי שזה יראה עליו טוב.

היה נראה שהגוף הקטנטן שלו קצת שוחה בחליפה, אך המכנס היה מתאים בדיוק. הוא היה צמוד עליו והבליט את ישבנו, הוא היה נראה לוהט. סרקתי אותו שוב פעם מלמעלה עד למטה ואני נשבע שאם הוא לא היה מפריע לי ומביך אותי, הייתי עושה את זה עוד הרבה.

"אז אני מניח שכן?", הוא אמר בחיוך והנהנתי.

"לגמרי. תסתכל על עצמך, זאת ממש החליפה בשבילך, אתה וישבן שלך נראים כל כך לוהטים!", דיברתי במהירות ועד שלא הבטתי בלואי הסמוק, לא הבחנתי במה שאמרתי.

"א-"

"לא ידעתי שזה מה שאתה חושב עלי סטיילס", הוא קרץ ונכנס לתא ההלבשה.

רתיתי לגחך ולצחוק כמו כל אדם רגיל, אבל לא הפסקתי לחשוב על מה הוא חושב עלי כרגע. זה בהחלט משהו מוזר לשמוע ממישהו שלא מכיר אותך באמת, ממישהו שהוא בסך הכל אמור להיות מוכר בחנות.

הלכתי לקופה לחוץ וחיכיתי שיגיע.
לאחר כמה דקות הבחנתי בו מגיע עם החליפה ביד כששיערו שהיה קצת פרוע החמיא לו במידה מושלמת.

"זה 75 דולר בבקשה", אמרתי ולאחר שניות ארוכות של שקט, הרמתי את עיניי וצפיתי בפה הפעור של לואי.

"תעשה לי הנחה", הוא אמר מיד והביט בי עם כרטיס האשראי בידו.
"אה.. אני לא ממש יכול.."
"הו נו הארי! האזה, חבר, חשבתי שאתה אוהב אותי! רק עשרה דולרים וזהו זה כל מה שאני מבקש, חבר", הוא אמר והביט עלי בשרברוב שפתיים ומצמוץ מוגזם של עיניו.

"אבל- אוקי בסדר", אמרתי, מודע לכך שזה הולך לרדת מהמשכורת שלי. אבל אולי ככה לואי יעריך אותי, אולי ככה הוא ירצה שנתחבר.

"יופי. מתי אתה מסיים כאן?", הוא שאל והרמתי את מבטי אליו במהירות.

"עוד שעה בערך, למה?", הרגשתי איך עיניי נוצצות.

"רציתי שנטייל אבל אין לי כוח לחכות לך", הוא אמר בפשטות, לוקח את השקית והקבלה ויוצא מהחנות.
לא. לא! הוא הציע לי להפגש, אני חייב להגיע. הפעם האחרונה שמישהו שהוא לא נייל או הבניל הציע לי להפגש, היה אולי בכיתה ב', וגם אז זה היה רק כדי שאגיע ואגלה שאף אחד לא שם.

הלכתי במהירות אל מנהלת המשמרת, ובזמן שאני מדסר ומנסה להסדיר את נשמתי, היא מרימה אלי גבות.
ביקשתי ממנה לצאת מוקדם יותר, בטענה שצץ לי משהו דחוף.

'שיקרת הארי, אבל הפעם זו למטרה טובה', הרגשתי בחיוך שמתפרס על פניי כשהיא אישרה לי בטענה שאני עובד טוב שאף פעם לא עושה בעיות.

"לואי!",  הלכתי במהירות אחריו עם חיוך פרוס על השפתיים, "לואי!", צעקתי שוב ורצתי לכיוונו.
הוא הסתובב בפתאומיות ונתקעתי בו.

"אאוץ' סליחה, כן, אני מצטער! אתה בסדר? נפגעת? אני אביא לך קרח, חכה שנ-"

"אני בסדר הארי. מה אתה עושה כאן?", הוא גיחך והסתכל עלי מלמטה, בגלל שהיה נמוך ממני.

"אני- זה רק.. א- אתה פנוי?", גימגמתי, לא מסתכל על עיניו ומשחק באצבעותי.

"כן, למה? אתה מעוניין?", הוא הרים גבות וביטלתי אותו במהירות.
"מה? לא! לא ככה! אני בכלל לא התכוונתי לזה ככה, אני, את-"

"הבנתי הארי, רק צחקתי", הוא צבט את הלחי שלי.

"כן, אני פנוי, יש לי זמן ואתה מוזמן להצטרף אלי לסיבוב בקניון. סך הכל רציתי לראות איך תגיב שהקראש שלך יציע לך לצאת איתו", הוא אמר.
"מ-מה? תפסיק, אתה לא הקראש שלי בכלל", תקעתי בו מרפק והוא חייך ומלמל 'כן בטח'.

אה? פריק(הארי)

"ובכן, שהצעת שנבוא אליך, חשבתי, אתה יודע, שיש לך מכונית אחי", לואי אמר בזמן ששילם לנהג האוטובוס. השפלתי מבט במבוכה וגירדתי בעורפי, מביא לנהג סכום מדויק.
"נוכל לשבת שם", לואי אמר והצביע על שני המקומות הפנויים בסוף האוטובוס.

לואי התקדם והלכתי אחריו, עדיין מביט לריצפה.
"תסתכל לאן אתה הולך חתיכת פריק!", בזמן שמעדתי על תיק, הנער צעק עלי, מבהיל אותי וגורם לכל האוטובוס להסתכל על המקרה.
"א-אני מצטע-"
"מה אמרת? חתיכת אימצביל הוא צעק עליך כי מעדת על התיק המעפן שלו שהוא שם באמצע האוטובוס ואתה עוד מתנצל?!", לואי זעם,
"רק לי, אבל רק לי מותר לקרוא לו פריק מובן?! עכשיו תעיף את התיק המזורגג שלך לפני שעוד מישהו יפול עליו, אידיוט. בוא האזה", לואי אמר משאיר את הנער המום. אבל אני לא חושב שהיה מישהו המום יותר ממני כשלואי לקח את ידי בידו והלך איתי לסוף האוטובוס, נותן לי לשבת לפניו.